יוהאן הויזינגה (Johan Huizinga) היה היסטוריון ותיאורטיקן תרבות הולנדי שחקר את תופעת המשחק בתרבות האנושית. הוא טען כי המשחק הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי וכי הוא תורם ליצירתיות, ללכידות חברתית ולהתפתחות המתמשכת של הציוויליזציה. המשחקיות מאפשרת לאנשים לחקור יצירתיות, דמיון, חופש ורעיונות חדשים, ובאמצע המאה ה-20 לערך היא הפכה לנושא פופולרי בעולם העיצוב והאמנות. מעצבים ואמנים רבים עוסקים בה ביצירתם כדי להעניק לצופים חוויה רב-חושית המעודדת אותם לחקור ולהתנסות ומחלצת מהם רגשות ותגובות. המשחקיות מאפשרת לאותם מעצבים ואמנים להתנתק מהחשיבה הקונבנציונלית, להתנסות ברעיונות חדשים ולגלות פתרונות בלתי צפויים.
אחת מאותם מעצבים ואמנים היא קיקי ואן אייק (Kiki van Eijk), מעצבת ואמנית הולנדית, שיצירותיה הן התגלמות התיאוריה של הויזינגה. כבר שני עשורים היא יוצרת חוויות ויזואליות המאפשרות לצופים להתחבר לילד שבתוכם, והעיצובים הצבעוניים והפנטסטיים שלה מעוררים סקרנות ומציעים נקודת מבט ייחודית על חפצים יום-יומיים.
ואן אייק יוצרת בחומרים ובמדיומים שונים כמו טקסטיל, קרמיקה, זכוכית, ברונזה ונייר. היא זכתה להכרה בעולם העיצוב, שיתפה פעולה עם מותגים כמו הרמס, גוגל, האגן דאז, מוזיאון הרייקס ועוד, ועבודותיה הוצגו במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם. ואן אייק למדה באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, שם הכירה את בן זוגה יוסט ואן בלייסוויק (Joost van Bleiswijk), ומשנת 2000 הם עובדים יחד בסטודיו שלהם באיינדהובן.
בספטמבר 2023, זמן קצר לפני השתתפותה בשבוע העיצוב ההולנדי, התארחתי בסטודיו רחב הידיים שלה ושוחחנו על עבודתה ועל ההכנות לשבוע העיצוב.
את עובדת עם חומרים רבים. איך זה בשבילך לעבוד עם קרמיקה ובמה היא שונה מחומרים אחרים?
"קרמיקה היא לא סתם עוד מדיום. מדובר בחומר מיוחד עבורי שאני עובדת איתו כבר יותר מעשרים שנה. במפעל הקרמיקה קור אונום שבעיר דן בוש (Cor Unum in 's-Hertogenbosch) התחלתי ללמוד איך לעבוד עם תבניות בתהליך הייצור, ובשנים האחרונות אני עובדת בצורה יותר חופשית. מבחינתי יש משהו מדיטטיבי בעבודה עם החומר. אפשר לראות את זה כשנכנסים למפעל – כל מי שעובד שם עם קרמיקה רגוע ושלו, כי צריך סבלנות כדי לעבוד עם החומר הזה. אני חושבת שזה אחד הדברים המיוחדים בחומר קרמי. לקרמיקה יש נשמה וזיכרון שלהרבה חומרים אין. אני חושבת שזה חומר מאוד רגיש, אבל היופי בו בנוסף לרגישותו הוא החוזק שלו ברגע שהוא עובר שריפה, וזה מרתק בעיני.
"גם אחרי עשרים שנה של עבודה עם חומר אני עדיין מגלה דברים חדשים. אני אוהבת להתנסות ולשבור את חוקי הקרמיקה המסורתיים. החומר ורסטילי, אפשר לצקת אותו ולעצב אותו ביד חופשית, ויש כל כך הרבה סוגים שונים של זיגוגים קרמיים. כיום אני משלבת קרמיקה עם טקסטיל, והשילוב הזה יוצר אינסוף אפשרויות. אחד הדברים היפים זה שגם ללא ניסיון קרמי אפשר ליצור בחומר. בזמן הקורונה, בסגר הראשון, הכנתי כל יום פמוט אחר עם הילדים שלי. אפשר לעבוד בצורה מאוד טכנית עם חומר אבל אפשר גם לעבוד איתו בצורה אינטואיטיבית, והפלואידיות שלו מאפשרת לעצב אותו ולטפל בו בדרכים שונות".
כשאת מתחילה פרויקט חדש, כיצד את בוחרת את החומר?
"זה תלוי, אין לי מתודולוגיה קבועה לשום פרויקט. אני פשוט שואלת את עצמי לְמה הפרויקט הזה זקוק. זה משהו שאני מלמדת את הסטודנטים שלי באקדמיה לעיצוב באיינדהובן – ללכת בעקבות האינטואיציה, להעז ולסמוך עליה.
"כשהתחלתי לעבוד על האובייקטים המפוסלים מחומר בחרתי בקרמיקה כיוון שרציתי לאתגר את עצמי ולבדוק את גבולות החומר והשריפה. את טכניקת הראקו הכרתי כשהייתי נערה בת 16. להורים שלי היה חבר שעסק בזה, והוא לימד אותי קצת וזה נשאר לי בזיכרון. אני אוהבת את התהליך עם השריפה והעשן, יש בו משהו מרגש, יופי של חוסר שלמות והבנה שלעולם לא נדע איך ייראה התוצר הסופי. בשלב מסוים רציתי לחזור לזה, ולפני כמה שנים למדתי את הטכניקה, קניתי תנור והתחלתי להתנסות. בהתחלה זה לא יצא כמו שציפיתי, ולמדתי מזה המון. ההתנסויות האלה השפיעו על תהליך העיצוב שלי, גם מבחינת צורה ומבנה.
"אני אוהבת לתת לתהליך ולהתנסוּת להשפיע על התוצאה ולא להחליט מראש. בתהליך הזה מקבלים מעין מתנות, משהו שלא קורה כשמציירים סקיצה על נייר, ואם קשובים לו מקבלים המון מידע. אני מדברת על זה לא מעט עם התלמידים שלי. בהתחלה הם קצת חששו מהגישה הזאת כי הם לא ידעו למה לצפות ופחדו לעשות טעויות. הסברתי שאין כזה דבר טעויות. זה פשוט יוצא אחרת ממה שהיה להם בראש. עבורי התהליך הזה קל יותר, אבל גם התלמידים מבינים בסופו של דבר שכשהם סומכים על התהליך, מתקבלות הפתעות ממש יפות".
דוח כלכלת העיצוב לשנת 2022 של מועצת העיצוב בבריטניה חשף כי התעשייה היא גברית בעיקרה, וכי רק 23% מהמעצבים הם נשים. העיצוב שלך הוא רך ופיוטי, ואת עוסקת באינטואיציה נשית ובעבודה אינטואיטיבית.
"אני חושבת שרוב האנשים היצירתיים הם אנשים רגישים, אחרת הם לא היו בתחום הזה. לפעמים לגברים, לא לכולם כמובן, קשה להתחבר לרגשות, למרות שאני רואה שינוי. אני מאוד אוהבת את הצד התעשייתי, אבל באופן אישי נמשכת לכיוון רך ועדין יותר ומספרת את הסיפור דרך הפרויקט שאני יוצרת. פואטיקה היא הערך המוסף של מה שאנחנו עושות, והיא מאפשרת לשנות את נקודת המבט של אנשים או את הרגשות שלהם. אני חושבת שזה מה שעיצוב ואמנות יכולים לעשות – לעורר את הרגש."
העבודות שלך תמיד מספרות סיפור. מאיפה נובע הצורך הזה שלך?
"אני חושבת שזה התחיל בילדוּת שלי. בתור ילדה תמיד חלמתי בהקיץ, אהבתי להמציא סיפורים, לקרוא הרבה ולבהות במשך שעות. אני חושבת שהחלק הזה בי נוכח בעיצובים שלי. אני רואה חשיבות גדולה ביכולת שלנו לשמור על הילד שבתוכנו, ואני רואה שהרבה אנשים מאבדים את זה. לאן נעלם הילד הזה שהעז? בילדים יש כל כך הרבה סקרנות וקסם, ואני חושבת שהם יכולים ללמד אותנו המון.
"יש לי ילדה בת שש שמאוד אוהבת לשמוע סיפורים ולפנטז. זה גיל כל כך יפה שבו הם מתמסרים לסיפור ושוקעים בו. אני חושבת שפנטזיה ודמיון הם חשובים והכרחיים בעולם שאנחנו חיים בו. אם אנשים לא יכולים לדמיין דברים, איך הם יוכלו לחשוב על פתרונות לבעיות? האמנות שלי היא לא סתם יצירה של חפצים מעניינים ויפים. היא מעוררת את הדמיון ויכולה לעורר את החושים, את המוח ואת הרגשות בדרכים רבות ושונות, וגם באופן לא מודע".
שמתי לב שבעבודות האחרונות שלך את עובדת עם חומר כמו קולאז', בדו-ממד, עם הרבה קומפוזיציות. את משטיחה את החומר ומכניסה בו קלילות, עובדת איתו כמו עם נייר או טקסטיל. כיצד השפיעה העבודה בדו-ממד על דרך העבודה שלך עם החומר?
[1] Passementerie – טכניקת שזירה של חבלים וחוטים ליצירת אמרות, פרנזים וגדילים.
"בזמן המגפה היה לי יותר פנאי. רציתי לגלות מחדש את הקרמיקה וחשבתי מה אם אטפל בחומר כמו שאני מטפלת בטקסטיל. זה מעניין שאת רואה את זה בעבודה שלי. מובן שהחומר שונה מהטקסטיל, אבל הוא נתן לי השראה איך ליצור מבנים תלת ממדיים ממשטחים מרודדים. התנסיתי בזה הרבה, גם במגבלות החומר, כי כשהחומר שטוח ודק, הוא נשבר בקלות. בהמשך יישמתי את טכניקת הקולאז' שאני עושה בטקסטיל על עבודות הראקו התלת ממדיות. בשבוע העיצוב ההולנדי אני אציג עבודה חדשה בשם "Structure in Chaos" שבה אני משלבת חלקים שנעשו בראקו עם חבלים בשיטת פסמנטרי1 שנעשו בעבודת יד במוזיאון הטקסטיל בטילבורח (Tilburg). חקרתי חבלים שונים וטכניקות קשירה שונות כדי להבין איך החבל יכול להחזיק את הקרמיקה. העבודה עוסקת בהבאת מבניות לתוך הכאוס. החבלים משקפים את הכאוס שאני חווה בעולם, ובעבודה יש ניסיון להחזיר את הסדר על כנו. הקרמיקה היא חלק חשוב מהיצירה ומשולבת עם הטקסטיל".
משחקיות היא חלק חשוב בעבודה שלך. רואים שאת נהנית לשחק עם החומר ועם העיצובים.
[2] Tinkering – התנסות וגישה יצירתית וחקרנית ללמידה או לפתרון בעיות תוך התמקדות בהיבטים המעשיים והחווייתיים של למידה וחדשנות.
"כן, משחק הוא חלק חשוב בעיצוב עבורי. פרויקט נוסף שלי לשבוע העיצוב ההולנדי הוא בהשראת עבודות של הילדים שלי. הבן שלי בן העשר הגיע יום אחד עם לב של חרוזי גיהוץ שהוא הכין לי ליום האם, וזה נתן לי השראה לפסל באופן חופשי בטכניקה הזאת. אני מכינה המון חרוזי ראקו גדולים, ומתכוונת לשלב אותם עם טקסטיל. באופן מסוים כל העבודות שלי קשורות לטינקרינג,2 ואני מתרגמת את הגישה הזו שמאוד פופולרית היום בעבודה עם ילדים לפרקטיקת עבודה בסטודיו.
לאן פני העיצוב לדעתך? כיצד ישפיעו הטכנולוגיה החדשה והבינה המלאכותית על כל המעצבים חובבי הקראפט כמוך?
"אין ספק שהבינה המלאכותית תמלא תפקיד חשוב בעתיד. אנחנו לא יכולים להתכחש לזה. אבל חשוב להתייחס אליה כאל עוד כלי, כמו שאר הכלים שיש לי בסטודיו, ולא כאל המוצר הסופי. אני לא יודעת אם אשתמש בבינה מלאכותית. אולי בעוד עשר או עשרים שנה זאת תהיה הנורמה, אבל תמיד חשוב לזכור שאַת המעצבת ואת מנחה את התוכנה ולא להפך. לדעתי הקראפט יהפוך להיות חשוב עוד יותר בְּעתיד שבו רובוטים ישמשו בכל כך הרבה תחומים. אנשים ירצו להתחבר לעצמם ולקראפט, אחרת יאבדו את החושים שלהם".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"בעתיד הקרוב בן זוגי ואני עומדים לבנות חלל תצוגה נוסף כדי לארגן בו אירועים ולהזמין אליו עמיתים, מעצבים, אמנים וסטודנטים. אנחנו רוצים לחלוק את מה שאנחנו עושים כאן עם עוד אנשים. בשנה הבאה אני אמשיך ללמד עיצוב באקדמיה, כי זה מתגמל לחלוק ידע וניסיון ולהעביר אותו לדור הבא. אני גם עסוקה בפרויקט במרחב הציבורי ובפרויקט אדריכלי של הדיור הציבורי שבו אני יכולה להנגיש עיצוב עבור אנשים".
האופטימיות של ואן אייק לגבי העתיד והרצון להמשיך ולחקור מתבטאים בעיצובים הצבעוניים והשובבים שלה ומעוררים השראה ויצירתיות. חקר החומרים והטכניקות בגישה אינטואיטיבית וניסיונית מייצר עבודות ספונטניות ודינמיות מלאות באנרגיה יצירתית, והיא מאמינה שהן עוזרות לנו ליצור קשר עמוק יותר עם עצמנו. "העבודה והנגיעה בחומרים מלמדת אותנו להתקרב לעצמנו ולרגשות שלנו, להשתמש במוח שלנו, בתחושות הבטן והאינטואיציה, אחרת כולנו נהפוך לרובוטים".
קסם יהב – מעצבת קרמיקה, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, בוגרת "סטודיו ראשון" 2005 של בית בנימיני. בעלת סטודיו עצמאי לעיצוב קרמי, מאמנת אישית עם התמחות ביוצרים ויוצרות ועוסקת בתרפיה בחומר. חיה ויוצרת באמסטרדם, הולנד.
דימויים באדיבות האמנית.
