בכניסה לביתן הקרמיקה במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל תל אביב, מקדם את פני המבקרים תבליט קיר אמנותי מעשה ידיה של האמנית גדולה עוגן (2022-1929). התבליט, שאותו כינתה "קדרים וקהל צופים ומתפעלים" (דימוי 1), עשוי אריחי חרס צבעוניים המצטרפים לתמונה לכידה. יצירת קיר אריחים על פי מידות נתונות דורשת מיומנות רבה, שכן הטין מאבד כ-6% מנפחו לאחר הצריפה (שריפה) בתנור. התבליט האמנותי, המשתרע מפינת הקיר באולם התצוגה, נושק לחלון התצוגה המתאר את התפתחותם של כמה טיפוסי כלי חרס, ונמשך עד לכניסה אל משרד האוצר והמחסנים. במקור הואר הקיר באור יום שחדר מחלון ארוך בתקרת הביתן. לימים כוסה הפתח ביריעה ביטומנית בגלל פגעי הגשם, והוא מואר היום בתאורה מלאכותית בלבד. בביקורה האחרון בביתן לפני כתריסר שנים הביעה עוגן את מורת רוחה מכיסוי החלון, הפוגם בחוויית הצופים בקיר.
על גבי האריחים הודבקו דמויות אדם סכמתיות שגופן חצאי מכלים בעבודת אובניים, דגמים מכוירים ביד של בניינים מזרחיים, מרכיבים אדריכליים המזכירים חלונות משרבייה וכן תיאורים חרותים של שמשות וציפורים (דימוי 1א'). כל אלה מצטרפים במעשה תשבץ לתמונה המתארת את עבודת הקדר. מימין לשמאל אפשר לראות בניית-יד בגדילים (חוליות), קדר היוצר כלי על האובניים (דימוי 1ב'), קדר (או שוליה) לש את החומר (דימוי 1ג'), וקדרית המעטרת את פני הכלי. מאחוריה ניצב כבשן יוצרים עמוס בכלים (דימוי 1ד'). הקדרים עסוקים בלישת הטין, בבניית יד ובניית כלים על האובניים, בגימור הכלים ובטעינתם אל כבשן היוצר.
במחזה משובצות קבוצות של דמויות אנושיות קטנות המתבוננות בעבודתם המדיטטיבית של הקדרים האמנים. שמשות גדולות זורחות בפינות וממעל, ובשדה התחתון בתים. בפינה השמאלית חתימת האמנית פרושה על גבי שני אריחים צמודים שגודלם רבע ממידת האריחים בחריתה: בימני שמה "גדולה עוגן" בשתי שורות, ובשמאלי שנת השלמת העבודה, תשכ"ו, מחולקת על פני שתי שורות. צופי החרס המעוצבים בקיר האמנותי מצטרפים אל המבקרים בביתן לקהל גדול המתפעל מהקדרים היוצרים ומעבודתה של יוצרת הקיר כאחד.
הקיר משקף היטב את דבריה של עוגן: "עיצוב בחומר הוא עיצוב מתוך החומר, מתוך קשר עמוק עם החומר. אין כמו החומר רגיש לידו של המעצב ולמצב רוחו, ואף שהוא הרך בחומרים, ואולי דווקא משום כך – הוא הקשה בכולם" (עוגן, 1969).
הקיר כחלק מהתוכנית הרעיונית של ביתן הקרמיקה
לעיצוב התוכנית המדעית של מוזיאון החרס (ביתן הקרמיקה) נבחרה בשנת 1961 הארכיאולוגית רות עמירן, מחופרי חצור בשנות החמישים של המאה הקודמת וחופרת ערד הקדומה מ-1962 ועד 1984, כלת פרס ישראל לשנת 1982. ספרה "הקיראמיקה הקדומה של ארץ-ישראל" (עמירן, 1963) שנכתב בהשתתפות פרחיה בק מורתי ועוזה זבולון, האוצרת הראשונה של ביתן הקרמיקה, היה לתנ"ך של הארכיאולוגים במשך עשרות שנים. בחוברת "הקרמיקה בתקופה העתיקה והחדשה" שהפיקה חברת לפיד (עמירן, 1986) שטחה עמירן בהקדמה את האני מאמין שלה: "הארכיאולוגיה של ימינו אינה חייבת הסבר וצידוק על ערכה של הקרמיקה וחשיבותם של החרסים ללימוד העתיקות וחקר ההיסטוריה. באמצע המאה שעברה (ה-19, ע"צ) החלו החוקרים מרגישים בחוש, ומהם גם התנבאו, שאלפי החרסים הפזורים על מאות התילים, עתידים להועיל בקביעת תאריכיהם של התילים… מאז הוכח הדבר בפועל, ואנו יודעים עתה, כי רוחה של כל תקופה משתקפת גם בקרמיקה שלה וכאז, גם עתה, הרי הרוצה ללמוד את התקופה ילך אל חרסיה". עמירן גם האמינה שאי אפשר להכשיר ארכיאולוגים לעבודת השדה מבלי ללמדם את הטכנולוגיה של הקדרות. היא לקחה את תלמידיה אל בית המלאכה של ידידתה הדוויג גרוסמן (1998-1902), מהאימהות המייסדות של הקרמיקה האמנותית הישראלית, כדי שיצפו במלאכת הקדרים ויתנסו בה. תפיסה זו ליוותה אותה כשהניחה את התוכנית לביתן, העוקבת אחר הקרמיקה כאינדיקטור של ההתפתחות התרבותית.
הביתן מציג טכנולוגיות קרמיות ואת השימוש בחרס בחיי היום-יום, מרגע הגילוי שהטין הלח והגמיש המצוי בשפע בטבע הוא כחומר ביד היוצר והופך בחום גבוה לחרס קשה כאבן ואטום, ועד ימינו אנו, כי הרי "רוחה של כל תקופה משתקפת גם בקרמיקה שלה". בשנת 1961 השתתפה עמירן בכנס הבין-לאומי "קרמיקה והאדם" באוסטריה, שסקר את תרומתה של הקרמיקה למחקר הארכיאולוגי והאתנולוגי. כנס זה האיר את עיניה לגבי חשיבות האתנוגרפיה של הקדרות החוצה גבולות. לפיכך הוקדש מדור אתנוגרפי בתצוגת הביתן לקרמיקה של אפריקה ואמריקה. מראשיתו הציג הביתן תערוכות של קרמיקאים ישראלים וגם של קרמיקה תעשייתית. קיר הקרמיקה של עוגן משקף במידה רבה את תפיסתה של רות עמירן ומקשר בין העבר להווה.
Photo: Wikimedia Dick Osseman*
בימי קדם שימש הטין הזול והזמין לא רק כחומר לליבון לבני בניין, אלא גם כרכיב אדריכלי בעיטור קירות. במסופוטמיה, דרומה של עיראק כיום, שימש הטין לעיטור מבני ציבור כבר בתרבות האורוכּית, בסוף האלף הרביעי לפנה"ס. במתחם אֶ-אַנָּה, המקודש לאלה איננה (אישתר) באורוךּ, היא ארך המקראית, שובצו חרוטי חומר צרופים, שראשם צבוע בצבעים שונים בטיח, לעיטור עמודים וקירות בנויים חומר בדגמים גיאומטריים (דימוי 2). עיטור זה נפוץ באתרי אותה תרבות בסוריה, חבובה כבירה ותל קנאס, שנחפרו לקראת הקמתו של סכר טבקה על נהר פרת. במאה ה-15, בימי המלך כּראינדש, עוטרה חזית מקדש איננה באורוךּ בתבליטים מונומנטליים עשויים לבנים צרופות מעוצבות בדפוסים, המתארים זוגות של אל הרים ואלת מים, המתאפיינים באגרטל מי השפע שבידיהם (דימוי 3).
Photo: Wikimedia Marcus Cyron **
דרך התהלוכות ושער אישתר בבבל, שהוקמו בפקודת נבוכדנצר השני מלך בבל (562-605 לפנה"ס), נבנו לבנים צרופות ועוטרו בתבליטים עשויים לבנים מעוצבות בתבניות, לצורת יְצורים מגוננים על הדרך המובילה ממרכז העיר אל מקדש ראש השנה שמחוץ לחומת העיר מצפון (דימוי 4). לאחר ייבושן בשמש, הלבנים נצרפו וזוגגו בצבעים עזים המחקים אבנים טובות ומעוררים השתאות ויראה, כפי שתכנן זאת המלך. גם חזית אולם הכס בארמון עוטרה בדרך זו. אלה רק כמה דוגמאות לעיטורי קרמיקה באדריכלות. הם מוצגים במוזיאון לקדמת אסיה (פרגמון) בברלין.
בינואר 1964 החליטה ועדת הבניין של מוזיאון החרס שבמבואת הביתן ייקבע קיר קרמי המתאר את עבודת הקדר. לשם כך מונתה ועדת שופטים: ד"ר קורט א' מוסברג, יו"ר, ד"ר פנואל כהנא, מנהל המוזיאון הלאומי בירושלים, מוזיאולוג מומחה בזכוכית ובחרס, אדריכל א"ו באומן ממשרד ויטקובר ובאומן, אדריכל נ' מרון, אדריכל פנים ממתכנני מוזיאון החרס, ולידה ועדה מייעצת שעימה נמנו חיים הלפרין, מנהל מוזיאון הארץ, רות עמירן, יעל ישראלי, האוצרת הראשונה של ביתן הזכוכית במוזיאון הארץ, וגב' מ' מנדלקרן. ועדת הבניין החליטה לפרסם מכרז תחרות לתבליט בין קרמיקאים ואמנים, ובנוסף לכך להזמין אצל כמה קרמיקאים מומחים הצעות לתבליט תמורת תשלום של 300 ל"י. ועדת התבליט המורחבת החליטה לפנות אל רודי להמן – הדוויג גרוסמן, גדולה עוגן (שוויג), דוד שנוייר, דודו שנהב, ג'ניה ברגר, שמואל בריס, דנציגר וחנה אביתר (רזרבה). בישיבה נוספת באוקטובר אותה שנה הוחלט שבמסגרת התחרות הפתוחה המצומצמת יפנה מוזיאון החרס אל רודי להמן – הדויג גרוסמן, גדולה עוגן, דוד שנוייר, דודו שנהב וג'ניה ברגר; וכמועמדים אל ציפפר (האם משה ציפר? ע"צ), חוה סמואל, חוה קאופמן, אלסבת כהן מחֶבְרַת לפיד וחנה אביתר.
Photo: Wikimedia Public Domain
בתחרות המצומצמת (1965) זכתה גדולה עוגן, והעבודה הוזמנה אצלה לפי התנאים האלה: צורת התבליט וצבעיו יהיו לפי הצעתה שאישרה ועדת השופטים בגודל של 2.45 X 5.70 מ'. הצורה והצבעים הסופיים ייקבעו על-ידי ועדת התבליט המורחבת: רות עמירן, אדריכלים ויטקובר ובאומן ואדריכל נ' מרון, מתכנני ביתן הקרמיקה. סך השכר שנקבע היה 8,000 ל"י שבהם נכלל גם הפרס על סך 1,000 ל"י (מתוך ארכיון ביתן הקרמיקה).
עוגן הייתה בתו של הצלם שמואל יוסף שוויג, שנחשב לאחד ממעצבי דימוייה בתמונות של ארץ ישראל החל משנות העשרים של המאה הקודמת. שוויג היה צלם אמנותי שלכד בעדשת מצלמתו את נופה של הארץ ואת הארכיאולוגיה שלה וצילם למחלקת העתיקות המנדטורית. לאחר קום המדינה צילם בעיקר ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, שימש עורך התצלומים, האיורים ומלאכת הספר של "אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ-ישראל" שיצאה לאור ב-1970 והיה אמון על מתווה הספר של רות עמירן "הקיראמיקה הקדומה של ארץ-ישראל" שהוזכר לעיל. אין ספק שחלק ניכר מיצירתה של עוגן נבע מהארכיאולוגיה שספגה בבית אביה, שבמרתפו הקים סטודיו לצילום. באותו בית ברחוב בני ברית בירושלים עבדה עוגן לימים, ואף הקימה בחצרו תנור גדול. הקיר שיצרה לביתן הקרמיקה מהדהד את הקדרות הקלאסית (שממנה התנתקה במרוצת הזמן), המפיקה כלים על האובניים (דימוי 5), בבניית יד או בלחיצה לדפוס, שנמסכים בהם הממד השימושי והממד האנושי, הספונטני של היוצר, כי אין עוד חומר גלם שבו נחוצה רגישות רבה כל כך ואינטואיטיבית של האמן כמו הטין הארצי. מהקיר, המתאפיין בשיווי משקל פנימי, קורנים כוח ואופי.
הקיר בביתן הקרמיקה הוא חלק מאוצר "האמנות הקירונית" (כהגדרתו של חוקר האמנות גדעון עפרת), או "קירות האמן" (כינוי שטבע האדריכל וחוקר האדריכלות מיכאל יעקובסון), המתועד היום ב"סקר אמנות הקיר" הנערך מאז 2013 על ידי יד יצחק בן-צבי והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בתמיכת תוכנית "ציוני דרך" של משרד ירושלים ומורשת. קירות אלה, שהוקמו במבני ציבור, בקיבוצים ובבתי מלון, מהווים אספקלריה לזרמים ולמגמות באמנות בארץ ומשקפים את הנושאים שהעסיקו את הציבור בזמן יצירתם. גם בנייני מגורים זכו לקירות קרמיים, ויש שבעלי בתים פרטיים הזמינו אמנות קירונית לעיטור בתיהם.
ד"ר עירית ציפר – אוצרת בכירה אמריטה ביתן הקרמיקה וביתן נחושתן, מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל תל אביב
*זכויות לדימוי 2: : Wikimedia Dick Osseman Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International CC BY-SA 4.0
**זכויות לדימוי 3: Wikimedia Marcus Cyron Attribution 2.0 Generic CC BY 2.0
מקורות:
עוגן, גדולה, 1969. עיצוב ואריזה 6, בצלאל המחלקה לעיצוב בקדרות. סתיו: עמ' 60.
עמירן, רות, 1963. הקיראמיקה הקדומה של ארץ-ישראל. ירושלים: מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.
עמירן, רות, שמשי, ציונה, 1986. הקרמיקה בתקופה העתיקה והחדשה. לפיד, עמ' 1.
