בפברואר 2023, ברחוב ויי דו טמפל (rue Vieille du Temple) שברובע המארה בפריז, עצרתי בתדהמה מול חלון הראווה של NeC – גלריה לאמנות הקרמיקה. עבודות פיסוליות מופשטות עוצמתיות ופראיות בזיגוגי סלדון מרהיבים גורמות לי להתאהב בהן מיד. "Benoit Pouplard Flux and Flow" הוא שם התערוכה המתנוסס על חלון הראווה, וכשאני מתעניינת בזהות האמן, מספרים לי בעלי הגלריה על בנואה פופלאר, אמן צרפתי שעובד בכפר הקטן ז'אן (Gennes) בעמק הלואר וטרם פרץ לתודעה הבין-לאומית, אף שהוא מציג תערוכות רבות בצרפת.
העבודות מסקרנות אותי, ואני תוהה כיצד מצליח פופלאר ליצור אובייקטים שנדמה כאילו עומדים לקרוס או להתפרק בכל רגע. הטכניקה האניגמטית מבהירה לי שמדובר באמן מעניין ואינדיבידואליסט שאינו הולך בתלם, בדומה לקרמיקאים צרפתים אחרים שאת עבודותיהם אני אוהבת מאוד, כמו קלוד שמפי (Claude Champy) העוצמתי או קמיל וירו (Camille Virot) הוותיקים והידועים מאוד בצרפת, אמנים שהעזו ללכת נגד הזרם בחיפוש מתמיד אחר צורות וטכניקות חדשות.
לקרמיקה הגיע פופלאר בשלב מאוחר יחסית בחייו. ב-1997 סיים תואר ראשון באוניברסיטת טור (Université de Tours) במדעי כדור הארץ והסביבה, ב-1999 סיים תואר ראשון נוסף בארכיטקטורה במנצ'סטר שבאנגליה, ובשנת 2000 חזר לצרפת, החל להתמחות באמנות הפסיפס ועבד בתחום כפרילנסר עד 2008. כשנתקל לראשונה בחייו בכלי פורצלן בזיגוג סלדון, התאהב בשילוב הזה והחל ללמוד קרמיקה ב-International Center for Training in fine crafts and ceramics שבעיירה סנט אמנד פיוזאי (Saint-Amand-en-Puisaye) ומאז הוא עובד אך ורק בפורצלן ובזיגוגי סלדון.
לפופלאר, כפי שהוא מעיד באתר שלו, הייתה תמיד משיכה עזה לקרחונים בצפון הרחוק – למים שקופאים והופכים למסה בצבע תכלת-לבנבן, לעומק המסתורי שלהם ולקריסה וההמסה שלהם עקב ההתחממות הגלובלית. כאן בא לידי ביטוי המפגש בין הסטודנט למדעי כדור הארץ והסביבה לבין הסטודנט ללימודי קרמיקה. פופלאר גם נמשך במיוחד לציור "ים הקרח" של קספר דויד פרידריך (Caspar David Friedrich), הצייר הגרמני מהמאה ה-19, ומזדהה עם תחושת הבדידות של האמן מול הטבע הפראי. הסנטימנט הזה והמשיכה לקרחונים באים לידי ביטוי בשפה הפיסולית הייחודית שלו.
הרושם העז שמותירות עבודותיו של פופלאר נובע מהמחקר האין-סופי שהוא עורך בזיגוגי סלדון שונים ומהצורות הנועזות שלו העשויות בטכניקות ייחודיות. בנואה עובד אך ורק בפורצלן, חומר קלאסי בעל מסורת של שימוש בשילוב עם זיגוגי סלדון. באתר של גלריית Adrienne D פופלאר מספר על ההשראה הגדולה שהוא שואב מאמן הקרמיקה היפני הנודע מסמיצי'י יושיקאווה (Masamichi Yoshikawa) ואומר שהנוף הקרחוני הוא כמו "המיתוס של פיתאס שהתגבש בתוך רסיס של חומר" (The myth of Pythias crystallized in a fragment of clay).
לפופלאר יש מעין חדר מעבדה של חומר סמוך לסטודיו שלו. קירותיו מלאים בכ-800 אריחי ניסיונות של זיגוגי סלדון במסגרת המחקר המתמשך שלו בגוונים ובהבדלים בין זיגוגי סלדון. לאחרונה הוסיף לזיגוגים הרבה נחושת כדי להשיג גוני אדום, צבע חציל ואפילו מין צבע ברונזה שיעניקו נגיעות של צבע לסלדון הבהיר שהוא הבסיס המחפה כל אובייקט שלו. כמו כן הוא חוקר כעת גם זיגוגים לוכדי פחמן (Carbon Trap) כנגיעות כאלה, וטוען שהאפקט של הגלזורה הזו הוא כשל שלג מלוכלך.
פופלאר מעמיס על העבודות שכבות מרובות של זיגוגי סלדון שונים וכבר יודע אילו מהם יעבדו טוב יותר על שטחים חלקים ואילו על פני שטח מחוספסים יותר. באותו אתר של גלריית Adrienne D הוא מספר כי את העיסוק שלו בעולם זיגוגי הסלדון הוא מכנה "סלדוניה" ומסביר שתהליך השריפה הוא כמו גיאולוגיה בהילוך מהיר. הסלדון הוא זיגוג שנהוג להשתמש בו בשכבה עבה מאוד על החומר, ופופלאר מדבר על ההשתקפות המיוחדת של האור בו ועל התגובה הגופנית העמוקה שמעורר בו הזיגוג הזה.
בדף האמן שלו באתר ICAA הוא מתאר את שיטת העבודה שלו ואת החיפוש אחר צורות על סף קריסה והתפרקות בניסיון "למוטט מסורות קרמיות, לנער את הקודים ולפתוח אופקים חדשים". הוא עובד בצורה אקספרימנטלית ופותח את עצמו לבלתי ידוע. רק כך יוכל למתוח גבולות טכניים ולפגוש את הרגעים שלפני הקריסה וההתפרקות. הוא מחפש את הרגע של "נקודת הנדנדה, שיווי המשקל", כפי שאמר בריאיון שצולם במסגרת התערוכה "Vertiges et Vestiges" ("סחרחורות ושרידים") שהוצגה השנה בגלריה Centre Céramique Contemporaine de Giroussens.
סדרות העבודות שהציג פופלאר בתערוכה שראיתי בפריז נקראות "Deferlante" (גועשת), "Creuset", (מצרף), ו- "Vestiges" (שרידים). כדי ליצור את האובייקטים המעוגלים פופלאר בונה תבניות גבס בצורה של צילינדר ושופך לתוכן לאט פורצלן במרקם משחתי בשיטה שהוא מכנה "Roto-Moulding" – שפיכת הפורצלן תוך כדי סיבוב תבנית הגבס בעזרת מכשיר רוטציה. הוא יוצק לתוך התבנית המסתובבת שכבות סליפים של פורצלנים שונים שניתכים בטמפרטורות שונות יחד עם זיגוגים שונים, ולפעמים מוסיף גם חומרים שונים כמו אבנים ומיני מינרלים. באותו ריאיון לתערוכה "Vertiges et Vestiges" הוא מסביר שהפעולה הזאת מזכירה לו בישול. הוא גם אוהב את המרקם הסמיך של הפורצלן ואת האפשרות להשאיר טביעות אצבע שירמזו על זהות האמן.
כשהתהליך הושלם, הוא שורף את האובייקט בתבנית בתנור חשמל עד 1,000 מעלות צלזיוס. בשלב השני, אחרי שריפת הביסק הראשונה ואחרי שחילץ את המבנה מהתבנית, הוא מזגג שכבות של זיגוגים, לפעמים עד עשר שכבות, ואז שורף כל אובייקט לחוד בתנור גז בכ-1,300 מעלות בלי שימוש בפירומטר (מד טמפרטורה ייעודי) או קונוסים. אפשר להבין את רמת הסיכון בשריפה של אובייקט רוויי חומרים: הכובד וחיבור החומרים השונים במהותם יגרמו לאובייקט להתעוות, ולשכבות חומר להיפתח בצורות אקראיות, להיסדק ולפעמים להתקפל לתוך עצמן. לפופלאר מזכירה העבודה הזאת מוזיקה אקספרימנטלית, כמו זאת של ג'ון קייג,' שהוא מאזין לה ומושפע ממנה מאוד.
בטקסט בדף הלינקדאין שלו כותב פופלאר: "מעבר להיבטים המדעיים ולעומק האופטי, לסלדון יש עומק פואטי במובן של הפואטיקה של החלל על פי גסטון בשלאר (Gaston Bachelard). הגלזורה היא מין תופעת מעבר בין חומריות לפנימיות פואטית […] הסלדון, במראה הלבן הזוהר שלו, בהשתקפות המשי החושנית והשומנית שלו, לא משקף את מראות העולם אלא ניזון מהם ומעשיר כך את עצמו".
דימויים באדיבות האמן
אסתר בק – קרמיקאית, מנהלת ספריית בית בנימיני והארכיון של הקרמיקה הישראלית בבית בנימיני
