הזעת מים מהחומר הקרמי היא עיקרון פשוט, וזיהוי חכם של יתרונותיו ממשיך להתפתח בזירה העיצובית: עד היום נעשים ניסיונות לעצב מחדש את הקנקנים האלה, הן כקנקנים לאגירה ולצינון של מי שתייה (אותו חומר, צורה חדשה), והן כמצננים של חללי פנים כאלטרנטיבה מקיימת למזגנים בזבזני אנרגיה (אותו רעיון בקנה מידה המתאים לחללי פנים).כבר בעת העתיקה הבינו שהזעת המים מהקנקן העשוי חומר פורוזי (נקבובי), כמו הטרקוטה לסוגיה, מצננת את המים ומטהרת אותם מרעלים.הקנקן (إبريق) הפלסטיני, העשוי חומר טרקוטה מקומי ממרבצי חרסית שבסביבות העיר חברון (الخليل), משמש בדרך כלל לאגירה, לצינון ולטיהור של מים.צורת הקנקן (إبريق) היא אחת מחמש צורות האופייניות לקדרות הפלסטינית המסורתית.ברחובות עמאן שבירדן אפשר למצוא כדי טרקוטה גדולים (زير) שממולאים מדי יום במי שתייה עבור תושבי העיר.אסונות טבע שמכים בעולם בשל שינויי האקלים, גורמים למחסור גדול מאוד במי שתייה. לפני כמה שנים פיתח הצלב האדום כלי טרקוטה שמסנן ומטהר מים מזוהמים והופך אותם לראויים לשתייה. אחד היתרונות של הכלי הוא שהוא עשוי מחומר קרמי הנמצא באזור האסון. כך, תוך זמן קצר וללא תקציבים גדולים ואמצעים טכנולוגיים משוכללים, האוכלוסייה שנפגעה יכולה להפיק מי שתייה עד לשיקום האזור, שהוא יקר מאוד ואורך לרוב זמן רב.עד האינתיפאדה השנייה (2000) פעלו בחברון כ-80 סדנאות של קדרות מסורתית, רובן של משפחת אלפאח'ורי. מרכז הקרמיקה המסורתית הזה, הנחשב לגדול מאוד במונחים בין-לאומיים, מעולם לא קיבל הגנה או הכרה.מאז שנת 2000 הסדנאות הולכות ונסגרות, והיום פועלות באזור התעשייה שבחברון כעשרים סדנאות בלבד.משפחת אלפאח'ורי (فاخوري - קדר) היא משפחת קדרים הפועלת בחברון כ-700 שנה.שלומית באומן– חברת מערכת טקסטורה
דימוי: עבד אלג'עברי (קדרות עבד), קנקנים, 2016. צילום: סון האיטאו (Sun Haitao)
