במוזיאון לאמנות ועיצוב בניו יורק Museum of Art and Design הידוע בשמו המקוצר MAD ננעלה השבוע תערוכה המשלבת במהותה בין שם המוזיאון המקוצר לפירוש המילה MAD – שיגעון.
"פאנק יו טו! הומור וחוסר כבוד בפיסול הקרמי", (Funk You Too! Humor and Irreverence in Ceramic Sculpture) שנפתחה באמצע מרץ 2023 עוסקת בביקורת פוליטית בועטת, מתובלת בהומור עוקצני, לעיתים על גבול השיגעון, ומציגה מבט מרענן ומפתיע על פיסול קרמי ועל הרלוונטיות של תרבות הקראפט כיום. התערוכה הזו היא פרויקט דגל של האוצרת אנג'ליק ויזקארונדו-לאבוי (Angelik Vizcarrondo-Laboy). ויזקארונדו-לאבוי, אוצרת וכותבת ילידת פוארטו-ריקו החיה ופועלת בארצות הברית, מתמקדת ברבות מהתערוכות שהיא יוזמת ואוצרת בשילוב בין אמני קראפט לאמנות עכשווית, בדגש מיוחד על קרמיקה. המחקר הנוכחי שלה עוסק באסתטיקה של האופטימיות ובכוחם החתרני של הומור, חביבות ועונג ככלי מחאה.
ויזקארונדו-לאבוי אספה חמישים יצירות אמנות משנות השישים ועד היום שפוסלו בחומר קרמי. כך, לצד עבודות היסטוריות היא מציבה אמנים עכשוויים המרחיבים את מורשת אמנות הפאנק (funk art) החתרנית, מלאת ההומור והסאטירה ומאפשרת לצופים לצאת למסע בזמן על רקע תרבות אמנות הפאנק. נקודת ההתחלה של התערוכה היא קבוצת הפאנק ארט שהופיעה לראשונה בחוף המערבי בארצות הברית בשנות השישים. את הקבוצה ייסדו אמנים שחלקו נקודת מבט אנטי-ממסדית ומרדו ברעיונות של הפשטה ומינימליזם וביחס של יראת כבוד כלפי האמנות. חברי הקבוצה, ובהם רוברט ארנסון, קלייטון ביילי ומאיה פיפלס-ברייט (Maija Peeples-Bright,Clayton Bailey, Robert Arneson) יצרו קו ייחודי שהתאפיין בעבודות פיגורטיביות בצבעים עזים וחרג מהקנון האמנותי של אותן השנים. החומר הקרמי היה דומיננטי ביצירותיהם וסימל התנגדות לצבעי שמן על קנבס, הטכניקה המזוהה עם אמנות מערבית, מוזיאלית, "גבוהה". החלק המהותי ביותר בשפת הפאנק ארט היה שילוב בין הומור לקראפט לצד תוכן פוליטי ישיר וברור, אנטי קפיטליסטי ולעיתים פמיניסטי, שאינו משתמע לשתי פנים. הקבוצה פעלה בצורה מאורגנת בין שנות השישים לשנות השמונים, אך דפוסי הפעולה שלה, השפה האסתטית והאמנים שפעלו במסגרתה משפיעים על אמנים רבים עד היום.
בכניסה לתערוכה מקדמת את פני היוצאים מהמעלית עבודתו של רוברט ארנסון (Robert Arneson), שנחשב לאבי הפאנק ארט. פסלו "דיוקן האמן ככלב חכם" (Portrait of the Artist as a Clever Old Dog ,1981) מוצב על במה מוגבהת. הפסל הקרמי בגודל אמיתי הוא כלב פרוותי עם ראש של אדם המתבונן בצופים במבט עייף ובפיו סיגר. פרוותו הלבנה של הכלב מתמזגת עם שיער ראשו האנושי ועם זקנו ויוצרת דמות היברידית אחידה. סביב אותה דמות מסודרות ערמות קטנות, עשויות גם הן חומר קרמי מזוגג. הערמות האלה נראות כמו פיסות צואה קטנות בצבעים עזים: כחול, כתום, צהוב, ירוק וגם חום. לצד אלה מונחת קערה עם אוכל לכלב ועליה השם "בוב". העבודה חוקרת את תפקיד האמן, את הצורך שלו לציית ולהתביית. היא מבררת איזה מין עבודות הוא מייצר: במקרה הזה צואה צבעונית המזכירה משיכות מכחול המוכרות מהציור המופשט שארנסון בז לו כל כך. הפנים שמתבוננות בצופים הן פניו של ארנסון עצמו. כשהוא מייצג את האמן ככלב כנוע הוא משתמש בתווי הפנים שלו ובכך מבקר לא רק את כלל האמנים והאמנות אלא קודם כול את עצמו. על אף התוכן המורכב, העבודה הזו משעשעת וצבעונית ובהחלט מצליחה לשלב ביקורת עם אותה קלילות האופיינת לפאנק ארט.
ויולה פריי (Viola Frey) היא אחת מהאמניות הוותיקות בתערוכה. מעבודותיה העצומות והצבעוניות אי אפשר להתעלם. בתערוכה מוצג פסל קרמיקה מונומנטלי שלה: דמות אישה ענקית בגובה של כשלושה מטרים שבנויה מחלקים גדולים של קרמיקה מזוגגת וכמעט מגרדת את התקרה. האישה בנעלי עקב, שפתון אדום מרוח על שפתיה ומעין קווי מתאר כחולים מתארים את גופה. על אף הצבעוניות העזה שלה, הבעת פניה עצובה וכבויה, בדומה לפני האמן-כלב בעבודתו של ארנסון.
לצד פסלה של פריי ניצבת עבודה של האמנית רובי נרי (Ruby Neri). נרי, הצעירה מפריי בשלושה עשורים, עוסקת גם היא בנשיות מוחצנת בקנה מידה מונומנטלי, בצבעוניות גרוטסקית ובאותו חומר קרמי. פסלה של נרי מציג דמות נשית בעלת שדיים ענקיים חשופים עם פטמות אדומות היושבת על הרצפה בשיער זהוב גולש ומחייכת לגרסה מוקטנת שלה, גם היא בעלת שדיים חשופים, המונחת כתינוקת על רגליה.
היחס לקנה מידה נוכח מאוד בתערוכה. לצד עבודות מונומנטליות אלו ועוד רבות אחרות יש גם עבודות קטנות שמייצרות חוויה אינטימית מאוד. בהן בולטות עבודותיה של האמנית נטליה ארבלאז (Natalia Arbelaez) המשתייכת לקבוצת האמנים הצעירים שבתערוכה, ממשיכי דרכם של אמני הפאנק ארט. ארבלאז היא אמנית קולומביאנית-אמריקאית. עבודות הקרמיקה שלה מבוססות על תהליכי עבודה ושיטות שמקורם באמריקה הלטינית, ואחד ממקורות ההשראה הגדולים שלה הוא אמנות פרה-קולומביאנית המאופיינת בשריפה ללא זיגוג ובסמלים מסורתיים של דמויות אדם ובעלי חיים, שאותם היא משלבת עם סמלים מתרבות הקומיקס והפופ אמריקאית. לצד טוטמים גדולי ממדים היא מציגה בתערוכה פסלים קטנים, מלאי פרטים ולפיכך נראים כמעט כחפצי פולחן שעברו שיבוש.
ג'נסיס בלאנגר (Genesis Belanger) שואבת השראה מהאסתטיקה של פרסומות אמריקאיות משנות החמישים. במעין קופסת מתנה קטנה עטופה בסרט ורוד ממתינים עיניים כחולות ופה ורדרד נטולי פנים. הקופסה הזו וכל מה שבתוכה עשויים חומר, והם מייצגים את הגוף הנשי המפורק לגורמים ונארז למכירה.
השאלה שנשאלת היום יותר ויותר בשיח על אמנות וייצוג בניו יורק היא את מי מייצגים המונומנטים בעיר. השאלה הזאת מתעוררת לחיים ביחס לפסלים הענקיים של פריי. הם גדולים מהחיים, מרשימים ועם זאת מלאי הומור ומגוחכים. הצבעוניות הפופית המסחררת שלהם שונה כל כך מהשיש או הברונזה הטיפוסיים למונומנטים שניצבים לרוב בכיכרות העיר (ונראים מגוחכים לא פחות, יש שיאמרו) ומתארים גנרלים חמורי סבר הרוכבים על סוס ומחזיקים בידם כלי נשק. הדמויות האלה של פריי ונרי מזכירות לי את פסלו של כריסטופר קולומבוס שעל פניו חלפתי רגע לפני שנכנסתי למוזיאון. רבות דובר על הפסל הזה בשנים האחרונות. את מי בניו יורק הוא מייצג ואת מי לא? בשנת 2017 נצבעו ידיו באדום המסמל את הדם והגזל של אמריקה, ב-2020 חתמו עשרות אלפי תושבים על עצומה להסרתו וב-2023 רוססו עליו הכיתובים "רוצח" ו"גנב אדמות". עם זאת עדיין יש מי שמגן עליו וחוגג אותו כ"מגלה" אמריקה ומייסדה.
"פאנק יו טו! הומור וחוסר כבוד בפיסול הקרמי" היא תערוכה מפתיעה ומרגשת. היא חושפת כיצד לאורך השנים דווקא בשולי הקנון האמנותי האמריקאי היה החומר כלי לרעיונות מורכבים וליצירה פוליטית-ביקורתית שמחוברת לעולם הקראפט, עולם שנחשב לנחות מעולם האמנות, נשי ופשוט; כיצד דווקא חוסר הקבלה של הפאנק ארט לממסד תרם לחופש ולדינמיות של אותה הקבוצה וחשוב מכול – כיצד דווקא היום בעידן של פוליטיקת זהויות וחיפוש אחר אלטרנטיבה ביקורתית, הכוח החתרני של הומור ועונג ככלי מחאה נראה רלוונטי מתמיד.
Funk You Too! Humor and Irreverence in Ceramic Sculpture, Museum of Art and Design, New York
משתתפים.ות:
Diana Yesenia Alvarado, Alex Anderson, Natalia Arbelaez , Robert Arneson, Clayton Bailey, Genesis Belanger , Sharif Farrag , Viola Frey, Melvino Garretti, David Gilhooly, Salvador Jiménez-Flores, Howard Kottler , Yvette Mayorga , Ruby Neri, Woody De Othello, Maija Peeples-Bright, Didi Rojas, Sally Saul, Sandra Shannonhouse, Richard Shaw, Alake Shilling , Magdalena Suarez Frimkess ,Chris Unterseher ,Peter Vanden Berge, Patti Warashina ,Maryam Yousif
אוצרת: אנג'ליק ויזקארונדו-לאבוי (Angelik Vizcarrondo-Laboy)
נעילה: 27 באוגוסט 2023
דימויים באדיבות המוזיאון לעיצוב ואמנות, ניו יורק.
דניאל אלחסיד – אומנית רב-תחומית ומדריכת סיורי אומנות. בוגרת תואר ראשון באומנות מ-Gerrit Rietveld Academy באמסטרדם, הולנד, ולומדת כעת לתואר שני ב- Hunter College ניו יורק, ארצות הברית. חיה ופועלת בין ניו יורק לתל אביב.
