מחזיק מפיות זה הוא פריט אחד מתוך מערכת כלי קרמיקה בשם "הנשיא" שייצר מפעל נעמן במהלך שנות השישים. המערכת עוצבה ויוצרה עבור יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל.את מערכת "הנשיא", הכוללת עשרות פריטים מפורצלן, עיצב שמעון בדר, המעצב הראשי של נעמן במשך כארבעים שנה.מערכת "הנשיא" עוצבה בצורת גליל בהשראת המכלים הקרמיים שבהם נמצאו המגילות הגנוזות (מגילות ים המלח או מגילות קומראן). המגילות נמצאו בשנים 1956-1947, והן נחשבות לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בישראל.במהלך שנות השלושים הוקמו בקריות, בסמוך לנמל חיפה, המפעלים קדר ופלקרמיק, והקרבה לנמל עזרה בשינוע חומרי הגלם. מפעל נעמן הוקם אף הוא בקריות ופעל בישראל בשנים 1996-1941 לערך.מפעל נעמן התמחה בייצור כלי בית והיה המפעל היחידי בארץ שייצר כלי בית מפורצלן, בהשראת הקרמיקה האירופית. במהלך השנים הראשונות ניסו במפעל להשתמש בחומרי גלם מקומיים, אך במרבצי חומר הגלם ניכר מחסור בחרסיות איכותיות המתאימות לייצור פורצלן. לפיכך חומרי הגלם של המפעל היו מבוססים על ייבוא מאירופה. היום, עקב סגירת מכרות של חרסיות בישראל, אין בכלל שימוש בחומרי גלם מקומיים.העיטור של מערכת "הנשיא" כונה בפי עובדי המפעל "טלוויזיה" והוא הופיע בשתי וריאציות: גוונים של סגול וגוונים של כתום. על פי שמעון בדר שתי הווריאציות היו פופולריות בקרב לקוחות המפעל.מה שהגדיר כל מערכת של כלי שולחן שייצר מפעל נעמן – למשל "הנשיא", "ירושלים" או "מערכת השמש" – היה הסגנון הצורני הייחודי שלה ולא העיטורים שעליה. גם מערכת "הנשיא" יצאה לשוק בווריאציות עיטוריות שונות בנוסף לעיטור ה"טלוויזיה".פורצלן הוא חומר שנוטה להתעוות בשריפה. לכן אחד האתגרים של עיצוב בפורצלן הוא ליצור מעין צלעות חיזוק שימנעו את העיוות. כשמסתכלים על החלק התחתון של הכלי, אפשר לראות במפורש את צלעות החיזוק שמונעות ממנו לקרוס פנימה במהלך השריפה.מפעל נעמן נסגר במסגרת התמוטטות כללית של התעשייה הישראלית שלא קיבלה הגנה ממשלתית מול תהליכי הגלובליזציה (המפעל היה בבעלות כור ונסגר ב-1996). תעשיית הקרמיקה הישראלית שהייתה "תעשייה יוצרת תרבות" לא יכלה להתחרות ביבוא הבין-לאומי הזול שהציף את השוק. האדמה שעליה שכן המפעל הייתה בעלת ערך רב יותר מהכנסותיו וכך הוא הפך מאירוע תרבותי לאירוע נדל"ני. בראשית שנות התשעים נסגר מפעל לפיד ששכן בתל אביב והתאחד עם מפעל נעמן (האיחוד נקרא: לפיד-נעמן), עד לסגירה הסופית ב-1996. לקראת הסגירה של מפעל לפיד בראשית שנות התשעים כתבה פרופ' ציונה שמשי, שעיצבה כלים עבור המפעל, מכתב גלוי להנהלת כור. המכתב פורסם בעיתון "הארץ" והנה חלק ממנו: "לא רק המעורבות הרגשית שיש לי במפעל לקרמיקה לפיד, שנסגר בימים אלה כחלק מפרפורי כור, הביאה אותי לכתיבת דברי אלה, אלא קודם כל תחושתי שזה מעשה שאינו זוכה לתשומת לב, אולי משום שההרגלים של פועלי לפיד לייצר כלים שבירים לא הכינו אותם להפגנות כוחניות". (מתוך: קובי קלייטמן, "לפיד קרמיקה: כלים בכור ההיתוך", 2020, הוצאה עצמית)שלומית באומן– חברת מערכת טקסטורה
