עמוד הבית

עיונים

השקפות

כחרס הנשבר

לוחות החרס של אליעזר היימן – אמונה וחומר בשעת מבחן ושבר

"אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,

וְסוֹפוֹ לֶעָפָר

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל

וּכְצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ

וְכַחֲלום יָעוּף" [1]

[1] מתוך הפיוט "ונתנה תוקף" לראש השנה ויום הכיפורים המתאר את חרדת האדם מאימת הדין בפני האל ואת אפסות האדם. פיוט הדן בברית האלוהית.

אליעזר היימן, פרוטרט. צילום: מאוסף ארכיון בית לוחמי הגטאות

בממצאים היסטוריים וביצירות אומנות עתיקות אצור כוח שאי אפשר להסביר במילים. החומר הפלסטי הוא קפסולת זמן, הוא מכווץ ומשמר, מהדק ולוכד רסיסי זמן. החומר הופך את העבר לעבר מתמשך ומקרב את ההווה לזמן היסטורי בלתי מושג. מה רבה עוצמת המפגש עם ממצא מן העבר בתערוכה של אומנות בת-זמננו שבה עתיקוּת נקשרת בקדושה ומעוררת התרגשות.

כך היה בתערוכה "דִּבְּרוֹת וּדְבָרִים – אומנים ואומניות לנוכח ציוויים אתיים בצל משברי הזמן" שיזמה האומנית עידית לבבי גבאי, ושאצרתי יחד איתה בבית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות. בתערוכה ביטאו עשרים אומניות ואומנים עכשוויים את יחסם לתוכן ולדימוי האיקוני של עשרת הדיברות, ובמבואה, בחלק ההיסטורי של התערוכה שכותרתו "דיברות בשעת מבחן", בין יצירותיהם של מיכאל סגן-כהן ז"ל, שרגא וייל ז"ל, אריה ארוך ז"ל ומלאכי סגן-כהן, בלט ממצא היסטורי ואומנותי פלסטי בשם דיברות קובנה, דיברות מוטבעות בחרס, שיצר איש הרוח אליעזר היימן ז"ל ב-1943 כשחש שחייו בסכנה והוא ניצב אל מול פני האבדון. את סיפורם של הלוחות האלה אבקש להביא כאן כעת.

אליעזר היימן, דיברות קובנה, צוואה על גבי לוחות חומר בצורת לוחות הברית, גטו קובנה 1943. צילום: ארכיון בית לוחמי הגטאות

צוואתו של אליעזר היימן (1944-1910), מורה וסופר עברי צעיר מליטא, נכתבה בזמן שהותו במחבוא עם אשתו, הוריו והורי אשתו בווילאמפולה (Vilijampole) שבגטו קובנה. היימן נולד בקָבַרְסְקָס (Kavarskas) שבליטא, ובבגרותו היה מורה לעברית בבתי ספר עבריים בווילקומיר אוּקְמֶרְגֶה (Vilkomir Ukmerge) וביוֹנָבָה (Jonava). הוא פרסם סיפורים ליריים, קטעי שירה ומאמרים בעברית וביידיש שנדפסו ברחבי ליטא ומתארים את נופי ליטא ואת חיי הכפר והטבע בעיירה. בארכיון בית לוחמי הגטאות אפשר למצוא מחברות משנת 1936 בכתב ידו במסגרת סמינר החלוץ בליטא, ובהן תוכנית שיעורי ספרות עברית שלימד על אודות רחל המשוררת ויוסף חיים ברנר.

ב-1937 ניסה היימן ללא הצלחה להגר ולהתקבל לעבודה כמורה לעברית וספרות בפרטוריה שבדרום אפריקה, ובקיץ 1941 גורש לגטו קובנה עם משפחתו, שם עבד בעבודות כפייה בשדה התעופה והמשיך ללמד עברית. בסתיו 1943, לאחר חיסול הגטו, התחבאה המשפחה בבית בפאתי גטו קובנה, וב-22 בספטמבר 1943, סמוך ליום כיפור, חרת היימן את צוואתו על שני לוחות חומר ודאג שהלוחות יעברו תהליך שריפה קרמית. עשרה חודשים מאוחר יותר, ביולי 1944, כחלק מפעולת האקציה האחרונה שנערכה בגטו בימים 13-9 ביולי 1944, הטילו הנאצים פצצות על המחבוא שהמשפחה הסתתרה בו ושרפו אותו על כל יושביו.

אליעזר היימן, דיברות קובנה, צוואה על גבי לוחות חומר בצורת לוחות הברית, גטו קובנה 1943, אוסף ארכיון בית לוחמי הגטאות. צילום: הדר סייפן

לוחות החומר נמצאו כמה חודשים לאחר מכן בקרבת הבית השרוף על ידי שני איכרים מקומיים, ואלו מכרו אותם לראש הקהילה היהודית של קובנה. שלושים שנה לאחר מותו של היימן הגיעו הלוחות לידי אחיו נפתלי, שעלה ארצה עוד לפני המלחמה, וזה הפקיד אותם למשמרת באוסף ארכיון בית לוחמי הגטאות. כך כתב אליעזר היימן על לוחות החומר שלו: לוח ימני: "אליעזר היימן ואשתו ציפורה, אביו יצחק, אמו ויכנה וחותנתו פסה – פייגה – משארית ישראל במדינת ליטא – יושבים בבית העבדים ובבית האבדון, הוא הגטו היהודי בויליאמפולה" (פרבר קובנה). לוח שמאלי: אנוכי אליעזר היימן הנ"ל, מפליטת הסופרים היהודים הצעירים בליטא, רשמתי בעצם ידי טורים אלו לזכרון לדור יבוא ביום כ"ב באלול התש"ג ליצירה, 22 בספטמבר 1943 (לספירת הנוצרים).  

אליעזר היימן, דיברות קובנה, צוואה על גבי לוחות חומר בצורת לוחות הברית, גטו קובנה 1943, אוסף ארכיון בית לוחמי הגטאות. צילום: הדר סייפן

[2] בדומה לאותו ניסיון ליצירת תקשורת אנושית בתוך מציאות מסויטת בשירו של דן פגיס "כתוב בעיפרון בקרון החתום" משנת 1970:
"כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני"
פגיס כותב את מילותיו במבט לאחור. היימן בניגוד לו כותב במבט לעתיד.
(מתוך דן פגיס, שנים-עשר פנים, הקיבוץ המאוחד, 1988)

הלוחות האלה הם עדות לצורך של אדם הניצב על פי תהום להותיר חותם בחומר עמיד; לציין את היקרים לו מכול; לבטא את השבר ואת קונפליקט האמונה; לשאת תפילה מתוך תקווה אחרונה להצלת חייו[2]. זהו מוצג היסטורי, אבל הכוח הטמון בכתב הציורי של היימן ובחומר הקרמי הופך את הפריט הזה ליצירת אומנות. ההילה העצומה שלו חודרת ללב ופורצת ממנו לשמים בכאב ובשבר נורא. הלוחות הם יצירת אומנות המאפשרת גם למי שלא היה שם לדמוע ולחוש עצמו כחרס הנשבר, ממש כמו בפיוט "ונתנה תוקף" וממש כמו שהרגיש היימן ביום הכיפורים של אותה שנה ארורה, שנת 1943, בגטו קובנה.

המחשבות נודדות אל המסע של לוחות החומר במשך 79 שנים על פני הרים, יבשות וימים; אל הקסם והעמידות של החומר שבזכותו נשמרו הלוחות; אל התפקיד החדש שניתן להם ברבות הימים – לספר באופן ישיר ובלתי אמצעי על האסון שהיה; על האדם האחד שנוצר מן האדמה ושב אליה בטרם עת; על משפחתו ועמו; על הקַדְרוּת שבקַדָּרוּת.

תמר הורביץ ליבנה – אוצרת ואומנית, דוקטורנטית להיסטוריה ואומנות פלסטית בתקופת היישוב, מנהלת ואוצרת גלריה כברי – גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל.

אבקש להודות לענת ברטמן אלהלל, מנהלת ארכיון בית לוחמי הגטאות, על העזרה במידע על לוחות החרס ועל השאלת הפריט לתערוכה בבית אוסף קופפרמן לתקופה ממושכת. 

התרחשויות

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.