עמוד הבית

עיונים

קריאת חירום

בשיטת העבודה "קרמיקה מחזורית" שפיתחה מעצבת הקרמיקה האנגלייה שרה האוורד, נעשה שימוש בפסולת של יצרנים מתעשיות שונות כחומרי גלם בתהליך הייצור הקרמי לטובת הקטנת טביעת הרגל האקולוגית של העוסקים בתחום 

סדרת כלי "קרמיקה מחזורית", שרה האוורד בשיתוף קרמיקה קוואלה בבאלי, 2022. הכלים עשויים מפסולת קרמיקה של המפעל, פסולת זכוכית צרכנית ופסולת אבן תעשייתית

הקרמיקה עשויה מהחומרים הנפוצים ביותר על פני כדור הארץ. מדוע אם כן עלינו להיות מודעים להיקף הצריכה שלהם ולדאוג לשמר אותם בתהליך הייצור?

במסגרת ניסיוני לבנות מערכת אקולוגית שקופה של חומרים לייצור קרמיקה המצמצמת את טביעת הרגל האקולוגית של שרשרת האספקה, פיתחתי את גישת "הקרמיקה המחזורית" (Circular Ceramics) – סימביוזה תעשייתית בתחום הקרמיקה שבמסגרתה פסולת של יצרן מחליפה חומר גלם ראשוני בתהליך הייצור. הגישה הזאת, שפיתחתי ב־2020, מיושמת כעת בשתי יבשות, והמטרה היא להמשיך להפיץ אותה כדי להבטיח את עתידם של התעשייה ושל כוכב הלכת שלנו.

כשהתחלתי את התואר שלי בעיצוב קרמי בבית הספר סֶנטרל סנט מרטינס שבלונדון, לא ידעתי הרבה על מקורותיהם של חומרי הגלם המסחריים שאני עובדת איתם. מבחינתי, כמויות החומר ומרכיבי הזיגוגים היו אין-סופיים, ולא הייתה שום בעיה לחדש את המלאי שוב ושוב כדי לעמוד בביקוש. טביעת הרגל הפחמנית של החומר הקרמי קטנה למדי, ולצורך ייצורה משתמשים בחומרים הנמצאים מתחת לכפות רגלינו, ולכן מובן מדוע אנשים חושבים שבתהליך הייצור של קרמיקה כמעט אין פגיעה בסביבה, בייחוד כשמשווים את החומר הקרמי לחומרים מודרניים אחרים כמו פלסטיק. אך האם המוניטין הזה מוצדק גם כשמקורותיהם של החומרים האלה מוגבלים וגם כשקצב הצריכה שלהם עולה בהרבה על המהירות שבה הם מתחדשים? 

איסוף פסולת אבן מיצרן לוחות אבן טבעית בבאלי, 2022

המהפכה התעשייתית הובילה לדלדול המשאבים הטבעיים ולזיהום סביבתי, וטביעת הרגל האקולוגית של האנושות רק הולכת וגדלה. כתגובת חירום, הלך המחשבה של מעצבים רבים משתנה במהירות. אנחנו מכירים בכך שההשפעה הסביבתית של חלק ניכר מהמוצרים שאנו מייצרים נקבע בשלב העיצוב (Ellen Macarthur Foundation, 2022) ושאם אנחנו רוצים להמשיך להתקיים על פני כדור הארץ, עלינו לבחור בקפידה את החומרים ואת שיטות הייצור שלנו. כעת גם הצרכנים שלנו מבינים את זה.

כשעבדתי עם חברות העוסקות בייצור המוני של קרמיקה, ראיתי במו עיני את היקף חומרי הגלם שהן צורכות ואת היקף הפסולת שמפיקות שיטות הייצור הליניאריות. חשבתי שהתעשייה יכולה להשקיע מאמץ רב יותר באופן ניהול הפסולת שלה ובשימור חומרי הגלם במסגרת תהליך הייצור. כשאנחנו הקרמיקאים מנסים למצוא פתרונות לצמצום טביעת הרגל האקולוגית של תהליך הייצור שלנו, אנחנו מתמקדים בדרך כלל במה שקורה בין ארבעת קירות הסטודיו. מיכאל בראונגרט וויליאם מקדונה קבעו בספרם "Cradle to Cradle" ש"בממוצע, מוצר מכיל רק 5% מחומרי הגלם המושקעים ביצירתו ובשליחתו ללקוח" (Braungart and McDonough, 2019). זאת קביעה מטרידה שגרמה לי לתהות מהם אותם 95% חומרי הגלם האחרים, שאינם מגיעים בסופו של דבר אל הספל, הקערה או הצלחת.

שלבי עיבוד של פסולת אבן טבעית וזכוכית מתעשיות בלונדון, 2019

את החומרים הקרמיים שיגיעו לסטודיו שלנו בתוך ימים ספורים אנחנו יכולים להזמין באינטרנט בכמה לחיצות מקש. לעומת זאת ההתחקות אחר מקורם של חומרי הייצור קשה בהרבה כיוון ששרשרת האספקה ארוכה וסבוכה. בייחוד כשגופי החומר והזיגוגים עשויים לעיתים משמונה מינרלים ויותר. אמרה נפוצה בתעשיית הכרייה היא "אם אי אפשר לגדל את זה, צריך לכרות את זה". זה נכון מאוד במקרה של הקרמיקה. מחצבות ומכרות בכל העולם מייצרים סיליקה, אלומינה, אוטמים, מתיכים ואוקסידים. 

השפעתם הסביבתית של המכרות האלה היא לרוב בלתי הפיכה, ואת הנזק לנופים הטבעיים רואים בקלות בתצלומי אוויר. פעילותם דורשת כמויות גדולות של מים ואנרגיה, בייחוד בשיטת הכרייה ההידראולית שבאמצעותה כורים חרסית סינית (china clay). לא תמיד אפשר למנוע את חלחול המשקעים הרעילים שהתהליכים האלה מייצרים לסביבה הטבעית, חלחול שמשבש את המערכות האקולוגיות. כדי לקבוע את היקף הפסולת בודקים את ריכוזי העופרת בכל מינרל. במקרה של חרסית סינית מיוצרות תשע טונות פסולת על כל טונה של חרסית שנחצבת.

המסע שעובר כל אחד מהמינרלים המרכיבים את גוף החומר או את הזיגוג עשוי לחצות כמה גבולות. במקרים מסוימים אתר הכרייה נמצא במדינה שונה מזו שהמינרל מעובד בה ומאלה שהתוצר מופץ בהן. סין שולטת בעיבוד חומרי הגלם לאור האחיזה שלה בשוק, ובין היתר היא מעבדת 40 אחוז מהנחושת בעולם ו־60 אחוז מהקובלט. יתרה מזו, הובלת החומרים האלה מתבססת כמעט תמיד על דלקי מאובנים.

סדרת כלי "קרמיקה מחזורית", שרה האוורד בשיתוף קרמיקה קוואלה בבאלי, 2022. הכלים עשויים מפסולת קרמיקה של המפעל, פסולת זכוכית צרכנית ופסולת אבן תעשייתית

למרבה הצער, כריית מינרלים פוגעת לא רק בטבע אלא גם בקהילות המקומיות. הכנסתם של חקלאים נפגעת בשל מפולות הנוצרות מכריית חומרים שונים; כורים במכרות בקשמיר ובפקיסטן סובלים ממחלות במערכת הנשימה בשל כריית גבס, המשמש ליצירת תבניות בתחום הקרמיקה; ואחת הבעיות החברתיות המוכרות ביותר בעולם הקרמיקה קשורה לכריית קובלט. אין רגולציה על כריית קובלט בכמויות קטנות לבתי מלאכה קטנים, ולכן כל אחד, כולל ילדים, יכול להיכנס למכרות ולחצוב מהן את המתכת. ספקי החומרים אמנם מצהירים שהם משקיעים מאמץ רב כדי להבטיח שילדים לא יהיו מעורבים בכריית קובלט, אך העיתונאי סידהרת קארה (Kara, 2023) טוען שאין דרך לדעת את זה. קובלט שנכרה מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לשימוש בתעשייה ולבתי מלאכה קטנים, מעובד באותם אתרים תעשייתיים, ולכן אין אפשרות לאתר את המקור מרגע שעיבדו והפיצו אותו.

במדינות מפותחות רבות יש חקיקה העוסקת בהשפעות החברתיות והסביבתיות של הכרייה, והמדינות אוכפות את החוקים בקפדנות. אבל במדינות מתפתחות הסיפור עלול להיות שונה בתכלית. כיום אפשר למצוא צלחות קרמיקה זולות מאוד שנמכרות גם בשני פאונד. אם משקללים את עלויות כריית החומרים, ההובלה לספקים, העיצוב, הייצור של כלי האוכל והפצת המוצר הסופי, ברור שמישהו בשרשרת האספקה אינו מקבל את מה שמגיע לו ושאין מי שנושא באחריות למחירים החברתיים והסביבתיים שגובה התהליך.

התחרות על משאבים מוגבלים גוברת והולכת, ובייחוד התחרות על מתכות הנדרשות לשם המעבר העולמי לאנרגיה מתחדשת. אחד האתגרים הגדולים של עשרות השנים הקרובות יהיה להבטיח שהאספקה תעמוד בביקוש הצרכני. הביקוש לקובלט, רכיב בסוללות וגם בתחמוצות המשמשות לצביעה ולזיגוגים בקרמיקה, צפוי לעלות ב־450%, מה שיגדיל את ההשפעה ההרסנית על החברה. שיעור דלדול הנחושת גבוה מהממוצע, אבל הגידול בביקוש צפוי להיות 220% בשנת 2060. לפי מפת איתור מקורות החומרים של Fairphone, מחצבי האבץ, המשמש כמתיך משנה וחומר אוטם בזיגוגים קרמיים, ימוצו תוך מאה שנה, אך הדרישה תעלה ל־200% ב־2060. אבץ נכרה לעתים קרובות במדינות בעלות מנגנוני ממשל חלשים, ולכן האתגרים הסביבתיים החריפים ממילא במקומות האלה יחמירו כנראה ביתר שאת.

אריחי מחקר עם למעלה מ-100 שילובים שונים של מקורות פסולת שונים, 2019

ייתכן שבעתיד לתעשיית הקרמיקה כבר לא תהיה גישה לכמה מהמינרלים שהיא מסתמכת עליהם כיום בשל בעיה של עלויות או זמינות. אני משוכנעת שלא נוכל להבטיח את זמינות החומרים אם לא נכונן מערכות אקולוגיות חומריות משלנו במקום להסתמך על שרשראות אספקה גלובליות שעלולות להשתבש בשל נסיבות פוליטיות וסביבתיות. עלינו לאתר חלופות למשאבים המוגבלים המידלדלים ולהיות מודעים למקור החומרים ולדרך שהם עושים משלב הכרייה ועד לסטודיו כדי שנוכל לתת מענה לגורמים חברתיים ואקולוגיים הקשורים לתהליך.

מחזור חומרים בתהליך הייצור אמור להיות בראש סדר העדיפויות של כל יוצרות ויוצרי הקרמיקה. מבחינת תעשיית הקרמיקה המשימה הזאת בעייתית בכמה משלבי הייצור ולכן היא נמנעת משימוש חוזר בתוצרי לוואי. אחד הפתרונות האפשריים הוא לחבור ליצרנים חיצוניים במטרה ליצור סימביוזה תעשייתית. המטרה תהיה, בין היתר, למנוע מתוצרי לוואי להגיע למטמנות ולמצוא חלופות לחומרי הגלם על פי עקרונות הקרמיקה המחזורית. הגישה הזאת תצמצם את הנזקים האקולוגיים והחברתיים הקשורים לכרייה ולהשלכת פסולת ותניב חיסכון כספי לשני הצדדים שיקיימו ביניהם מערכת יחסים סימביוטית.

איסוף פסולת זכוכית מהנהרות של באלי, 2022

הקרמיקה המחזורית היא מודל עבודה שפועל בסביבות שונות בתכלית זו מזו – לונדון ואי קטן באינדונזיה. היא יוצרת מעבר חומרים בין תעשיות הבנייה, הזכוכית והאבן הטבעית, ובמסגרתה הפסולת המיועדת למטמנות מחליפה את חומרי הגלם בתהליך הייצור הקרמי. בסימביוזה התעשייתית הראשונה שתכננתי בלונדון, נעשה שימוש בפסולת זכוכית מסוכנת מיצרני לוחות זכוכית, בתערובות רעילות מספקי אבן טבעית ובפסולת חפירות מפרויקטים של נדל"ן. המקורות האלה עברו שינוי עם הקמת הפרויקט באינדונזיה. אחד השינויים האלה הוא עבודה עם פסולת הזכוכית שנותרת לאחר השימוש הצרכני, מפני שאין בבאלי מתקן מחזור, והמכונה התעשייתית שבעבר השגתי ממנה פסולת זכוכית אינה קיימת באינדונזיה. כעת אני עובדת עם יצרני קרמיקה מקומיים כמו קרמיקה קוואלה (Kevala Ceramics) על זיהוי שרשראות פסולת מקומיות ושילובן בתהליך הייצור בקנה מידה גדול, וספרי "Circular Ceramics" שיצא לאחרונה לאור נועד לסייע ליוצרים בקנה מידה קטן לאמץ את השיטה. 

[1] הספר הגיע לאחרונה לספריית בית בנימיני ואפשר לעיין בו במקום.

פוטנציאל השינוי שאני מזהה בתעשייה הזאת לא יוכל להתממש אם אחרים לא יהפכו לחלק מהתהליך. אמנם שימוש בקוד פתוח (Open-source design) אינו מקובל בתחום הזה, אבל אני חושבת שיש לו הכוח לחולל שינוי מהיר בקנה מידה עולמי לעומת מצב שבו פתרונות בני קיימה נשארים נעולים בתוך פטנטים. בספר Circular Ceramics"[1]" אני חוקרת את מגוון הבעיות המאיימות על התעשייה שלנו ומסבירה כיצד לזהות פסולת מתאימה, לעבד אותה ולשלב אותה ביצירה הקרמית. השיטות מופצות תחת סוג רישיון[2] שבו כל קרמיקאי יכול למכור את עבודתו באופן מסחרי באמצעות אותן שיטות עם מתן קרדיט. כפועל יוצא, העוסקות והעוסקים בתחום יוכלו להתבסס על עבודות קיימות ולתרום מידיעותיהם ליצירת שיטות עבודה שיחוללו שינוי מהותי.

[2] Creative Commons מסוג “ShareAlike CC BY-SA 4.0”.

כריכת הספר "Circular Ceramics"

הקרמיקה המחזורית היא שיטת עבודה בהתהוות. היא מסתגלת ומתפתחת בהתאם לנסיבות התרבותיות, הפוליטיות, האקולוגיות והחברתיות. במבט לאחור אל תחילת המסע הזה, אני מזהה שלושה עקרונות שהיו עמודי התווך בתהליך עד כה. הראשון הוא בחירה במטרות ריאליות. קשה להרגיש תחושת הישג כשמולכם ניצבת מטרה מאיימת בהיקפה כמו "קיימות". הפעולות שלנו יהיו הרבה יותר יעילות אם נזהה את האפיקים שבהם אפשר להשיג את ההשפעה הגדולה ביותר, ומהם נגזור את המטרות, למשל התייעלות אנרגטית או השגת חומרים ממקורות מקומיים. העיקרון השני הוא החשיבות המהותית של מערכות יחסים ביצירת שינוי. אף אחד מהפרויקטים שאני עובדת עליהם עכשיו לא היה מתקיים אילולא אנשים היו תורמים ממומחיותם. כשיוזמים שיחות עם יוצרים אחרים או עם תעשיות חיצוניות, אפשר לחקור יחד את הפוטנציאל לשינוי. זה מוביל אותי לעיקרון האחרון, והוא לחלוק את מה שלמדתם ולתרום זה לידיעותיו של זה. האיום הקיומי שבני האדם מתמודדים עימו לא ייפתר על ידי אדם בודד. והוא גם לא ייפתר על ידי קבוצה של עשרה או של מאה אנשים. אנו זקוקים לכמות גדולה של קהילות שיחברו זו לזו כדי לעשות יחד דברים גדולים. לכן אני מעודדת אתכם להיות היוזמים האלה ולבנות מערכות יחסים סימביוטיות למען עצמכם ולמען קהילותיכם, ואולי רק אז יוכל לצאת אל הפועל שינוי מערכתי משמעותי שייטיב איתנו ועם כדור הארץ.

מאנגלית: תומר בן אהרון

דימויים באדיבות שרה האוורד

שרה האוורד (Sara Howard) – מעצבת קרמיקה וחוקרת חומרים שמתמקדת בצמצום הנזקים הסביבתיים והחברתיים של תהליך ייצור הקרמיקה. מחברת הספר "Circular Ceramics". למדה בתוכנית מצטיינים לתואר ראשון בעיצוב קרמיקה בסנטרל סנט מרטינס וסיימה את לימודיה ב־2020. כיום היא עובדת יחד עם יוצרי ויצרני קרמיקה על הטמעת השימוש בפסולת תעשייתית בקנה מידה גדול.

מקורות:

Braungart, Michael, and McDonough, William, 2019. Cradle to Cradle: Remaking the Way We Make Things, London: Vintage

Ellen Macarthur Foundation, 2022. " An introduction to circular design ", Ellen Macarthur Foundation, ww.ellenmacarthurfoundation.org/news/an-introduction-to-circular-designEhttp://ww.ellenmacarthurfoundation.org/news/an-introduction-to-circular-design

Siddharth, Kara, 2023. Cobalt Red, How the Blood of Congo Powers our Lives. New York, NY: St Martin's Press

לקריאה נוספת: Age, Kashmir, 2020. "Gypsum Extraction: Fed up of Dust Pollution, URI Locals Demand Action." Kashmir Age, https://kashmirage.net/2020/08/11/gypsum-extraction-fed-up-of-dust-pollution-uri-locals-demand-action/

Castillo, Rodrigo, and Purdy, Caitlin, 2022. "China’s role in supplying critical minerals or the global energy transition", https://www.brookings.edu/wp-content/uploads/2022/08/LTRC_ChinaSupplyChain.pdf

Earth Overshoot Day, 2022. "About Earth Overshoot Day", Global Footprint Networkhttps://www.overshootday.org/about-earth-overshoot-day/.

Fairphone,2021. "Fair Materials Sourcing Roadmap 2023", https://www.fairphone.com/wp-content/uploads/2021/03/Fairphone_Fair-Material-Sourcing-Roadmap.pdf 

Hansen, Tony,2022. Digitalfire, https://digitalfire.com/.

Howard, Sara 2023. Circular Ceramics, Sara Howard Studio

Pilcher, Mark, 2014. "A Whiter Smile, a Greener Environment: Cleaning up with China Clay", Environment Agency at Gov UK, https://environmentagency.blog.gov.uk/2014/04/25/a-whiter-smile-a-greener-environment-cleaning-up-with-china-clay/ 

השקפות

השקפות

התרחשויות

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.

אביה חיימי – מעצבת, אמנית, שותפה בסטודיו Cotta לקרמיקה, עיצוב ואוכל. בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל, חיה ויוצרת בתל אביב.