…"בֵּין שָׁרְשֵׁי אַלּוֹנִים סִדְקֵי הַר.
הַשְּׁחָפִים מְצַוְּחִים עִם הַגַּל.
הֲסָתַת: תְּפִלָּתוֹ מִתְרַגֶּשֶׁת בְּאֶבֶן.
אֶפְשָׁר, אֲנִי תָּר לְגַלּוֹת אַבְנִיּוֹת טְהוֹרָה,
לְבֶקַע לְלַהַב אָדָם."
מתוך: תלת שיר של סתת / דודי בן עמי
את דודי בן עמי פגשתי לראשונה לפני כעשור. היה זה אך טבעי, שכן למתעניינים בפרהיסטוריה ובכלים פרהיסטוריים בישראל קשה שלא להיתקל בשמו של האיש העוסק בתמצית הווייתה של תרבות החומר, הלוא היא האבן.
משני צידי שביל הכניסה לביתו הצנוע בקצרין ניצבים תילים של נתזי צור, תוצר של כחמישה עשורים שבהם ביקש להתחקות אחר צעדיהם של אבותינו הקדמונים – מעצבי החומר הראשונים – וייצר כלי צור בשתי ידיו ובכלים הבסיסיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת: מקבות אבן, קרני איילים, עצמות ופיסות עור.
בשיחה ערה עם אדם נעים הליכות, איש חינוך שהדריך אלפי ילדים, בני נוער, אנשי הוראה וחינוך וסטודנטים בתחומי מחקר שונים, למדתי על האבולוציה של הכנת הכלים ועל השימוש הבסיסי כל כך באבן.
שאלות המוצא בשיחה הזאת היו טיבו של האדם הראשון, התכונות שהבדילו אותו מקודמיו האבולוציוניים וסימון נקודת ההתחלה של האדם כיוצר כלים. תחום המחקר הפרהיסטורי הולך וצובר שכבות על שכבות של ידע; ממצאים מרחבי העולם הולכים ונערמים; ושיטות המחקר מתפתחות, הן טכנולוגית והן כמותית, אך נקודת ההתחלה נותרת עמומה.
"יש שממקמים אותה מאוחר מאוד על ציר הזמן אצל הומנידיים, שלמעשה מאוד דומים לנו", אומר בן עמי. "יש טיפוסי אדם רבים שהמחקר מצא, למשל הומו ספיאנס והומו ארקטוס, ולאורך השנים מתגלים נוספים. קשה לנו לדמיין ולהבין תהליכים אנושיים שהתחוללו בתקופה כה רחוקה". עם זאת קיימת הסכמה רחבה בקרב החוקרים שתחילת הסיפור הוא בתקופתו של ההומו הביליס ("האדם המיומן").
"הטעות הראשונה היא תפיסת האבולוציה כלינארית. התפתחות היא כמו שיח בעל ענפים רבים. אוכלוסיות רבות נעות ממקום למקום ומתחלפות. כשיש תחרות בין אוכלוסיות, המוצלחות יותר שורדות ומתפתחות. ממצאים מאוד דומים לאלה שנחשפו באתרים קדומים באפריקה מתגלים גם בגאורגיה, למשל. בני אדם נעו דרך סביבות חיים שונות ומגוונות – מדבריות, סוואנות, הרים, יערות ועוד. היו אוכלוסיות שהצליחו לשרוד ולעבור מסביבה לסביבה".
את ההתחלה מגדיר בן עמי כ"מקום שבו אבא יכול ללמד בן איך להתקיים על פי שיטות שיש בהן היגיון של זמן והעברת ידע. כדי להעביר מידע יש להבין את ההבדל בין הפעלים הלכתי, הולך, ואלך". להבנתו, הלשון, החיבור בין גוף לזמן בשפה, הוא הכלי הראשון להתפתחות. העברה של הוראות מדור לדור – איך לפעול במצבים שונים – היא הבסיס והתנאי הראשון להיות האדם אדם.
בן עמי מסביר שהקדמונים עברו מסביבת חיים אחת לאחרת עם מעט מאוד כלים בסיסיים. כליו של ההומו הביליס, למשל, היו פרימיטיביים מאוד. הוא בדרך כלל היכה חלוק אבן בחלוק אבן ויצר כלי מחודד, מלאכה לא פשוטה שדרשה ידע רב – בחירת אבנים מתאימות, אופן אחיזת האבנים, מידת עוצמת ההכאה ועוד. באתר פרהיסטורי ליד אגם טורקאנה שבאפריקה נמצאו עצמות היפופוטם וכלי צור. המקום הקרוב ביותר לאתר זה שנמצא בו צור הוא במרחק של 11 ק"מ משם. "אפשר להניח שהאנשים שהשתמשו בכלים עברו יום לפני כן במקום שיש בו אבני צור, הכינו כלים ולקחו אותם איתם. כלומר הייתה להם מחשבה תוכניתית. על סמך עבר מוכר הם חשבו על עתיד דמיוני שעשוי להתרחש", אומר בן עמי. "היכולת להצליח לתכנן ולהעביר את הידע היא התנאי להיות האדם אדם. הטיפוסים הקודמים היו די דומים לנו. הם הלכו על שתיים ועשו כל מיני דברים, אבל לא יכלו להעביר ידע ולתכנן את העתיד על סמך העבר".
כנער לא הצליח בן עמי להתמיד בלימודים בבית הספר, אך גילה עניין באמנות. בסטודיו פרישמן, מקום שהיה מעין סניף צעירים של מכון אבני, למד פיסול אצל יצחק דנציגר ורישום אצל אביגדור לואיזאדא. כחבר קיבוץ עין גב השתתף בשנת 1963 בחפירה ארכיאולוגית בקיבוץ, וכששאל את הארכיאולוגים במקום לגבי אתרים פרהיסטוריים, נאמר לו שהאזור דל בפרהיסטוריה. שבועות ספורים נדרשו לו כדי למצוא יותר מעשרה כאלה בסביבה. הוא הציג את ממצאיו, בראשם ממצאי האתר הקרוי עין גב 1, לפני פרופ' משה שטקליס, שנחשב אז לאחד הארכיאולוגים הבכירים. פרופ' שטקליס התפעל מהממצאים ומהאתר והגיע לבצע חפירה עם בכיר תלמידיו דאז עופר בר יוסף, לימים פרופסור וחוקר בעל שם עולמי בתחום הפרהיסטוריה. מאז הלך בן עמי והתעמק בחקר הפרהיסטוריה.
הממצאים שהעלה בן עמי בחפירותיו עוררו את השאלה על אופן עיצובם של הכלים. באותה תקופה לא היה בארץ שום אדם בעל ידע משמעותי בתחום, ובן עמי החל ללקט מידע בנושא וניסה לייצר כלים בכוחות עצמו. לבסוף הצליח לשכנע את משרד המדע לשלוח אותו להשתלמות מקצועית בדנמרק, שם למד סיתות אבני צור. בן עמי, שהביא עימו לדנמרק דוגמאות של כלים לא מוכרים, עורר עניין והתפעלות רבים. הכלים שהפיק בתהליך של ניסוי וטעייה התבססו על הכאת אבן באבן, ובדנמרק הוא למד מעמיתיו האירופאים למקצוע טכניקות מורכבות יותר, כמו למשל שימוש בקרני איילים וכדומה. מאוחר יותר נסע גם לצרפת ללמוד שיטות ייצור של כלים הדומים לאלה המוכרים בארץ. עם חזרתו הבין שיש בידיו הבסיס ליצירת כלי צור.
את הידע שצבר לאורך השנים העביר דודי במסגרות חינוכיות רבות. הוא לימד על תרבות החומר הקדומה – הכנת צבעים, הצתת אש ועוד – וצייר במקלטים של בתי ספר ציורים בסגנון פרהיסטורי עם תלמידים, שרבים מהם עוד נושאים זיכרונות משמעותיים מאותן פעילויות. במשך כמה שנים לימד באוניברסיטה העברית סדנה מעשית בשם "מבוא לסיתות כלי צור" לתלמידי החוג לארכיאולוגיה. רבים האנשים שישבו אצלו בחצר, היכו באבני צור ולמדו לייצר כלים, בהם עופר אבל ומיכה חנונה, תלמידיו המובהקים וממשיכי דרכו. עבודותיו מוצגות באוספים מוזיאליים שונים, בהם המוזיאון האנתרופולוגי בטוקיו, המכון לחקר האמנות בקיוטו ומוזיאונים בארצות הברית, כמה מהם עצומים בגודלם ומכילים מאות כלים משוחזרים המראים את רצף התפתחות ייצור כלי הצור לאורך התקופות הפרהיסטוריות השונות.
כיום בגיל 81 בן עמי לא מייצר עוד כלים. ידיו עייפו, ואת היצירה שלו הוא מבטא במילים. ספרו על התפתחות האדם "מראשית עד כתב" כבר מוכן ומחכה לראות לאור. בן עמי כותב שירה בשפה עשירה, ותפיסת החומר של האיש בוקעת בבירור מבין האותיות. את הידע הרב הנחיל כאמור לדורות הבאים, והוא יכול להתבונן בסיפוק באנשים הרבים בארץ המכים באבן ויוצרים כלי צור.
יונתן אופק – אמן, מרצה במכון לאמנות במכללת אורנים ובמכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי
