עמוד הבית

עיונים

עיונים

השקפות

ליאופלד ל. פולם

2023-1945

ליאופולד ל. פולם בסטודיו. פריים מתוך הסרט A love letter to Léopold Foulem, באדיבות catourne productions. במאית: Renée Blancha, עורכת: Myriam Poirier. צילום: Julie D’Amour-Léger

בפברואר לפני שנה הלך לעולמו טרם זמנו האמן הקנדי ליאופולד ל. פולם (Léopold L. Foulem) – אמן, סופר, מחנך, מרצה, חוקר קרמיקה, היסטוריון של האמנויות הדקורטיביות ואינטלקטואל שנון, חד לשון ונועז.

דרכי הצטלבה בדרכו פעמים מספר לאורך שנות פעילותו. כל מפגש עימו הותיר בי רושם עמוק ועורר בי סקרנות רבה וצורך עז לתהות על קנקנו וקנקניו. הכרתי דמות ססגונית, תיאטרלית, פרובוקטיבית, אקסצנטרית; בלבוש, במניירות, בהתבטאות ובעומק החשיבה יוצאת הדופן התגלתה אישיות משעשעת וייחודית, הומוגנית, מגובשת, ומעל לכול נאמנה לעצמה ולדרכה. בדיבורו הרהוט והקולח ובעבודותיו העוקצניות קיבלתי הצצה לעולם מופלא, קסום, ביזארי, חתרני, מתריס ומאתגר. האדם ויצירתו היוו מקשה אחת חריגה בנוף הקנדי המקומי המעט מנומנם, שמרני ופרובינציאלי.

Forget the Prayer, 2012, קרמיקה ורדי מייד, 35.5*16.5 ס"מ

פולם, בדרכו המקורית והרב-גונית, ברוכת הכישרון ועטורת הפרסים, זכה להכרה בין-לאומית כאחד מהיוצרים הקונספטואליים המשפיעים ביותר בשדה הקרמי הגלובלי. כאמן פורה ופעיל הציג פולם את עבודותיו ביותר מ-50 תערוכות יחיד ו-230 תערוכות קבוצתיות ברחבי העולם. עבודותיו מצויות באוספים ציבוריים ופרטיים יוקרתיים ובמיטב המוזיאונים בצפון אמריקה, באירופה וביפן ונכללו, לאורך השנים, בתערוכות בין-לאומיות חשובות במבחר מגוּון של מסגרות.

פולם נולד ב-1945 בקרקט, ניו ברונסוויק, קנדה והוא בעל תואר שני באמנות חזותית מאוניברסיטת אינדיאנה. לאחר שהשלים את השכלתו הפורמלית החל ללמד ולהרצות ורכש לעצמו מעמד של מרצה מבריק ונחשק המחוזר על ידי מיטב האקדמיות, המוזיאונים, הגלריות ועוד. זאת בעיקר בזכות לשון חדה וביקורתית מתובלת בהומור וידע עמוק ומקיף בהיסטוריה הייחודית לאמנות החזותית ולתרבות החומרית. את זמנו הקדיש לשיטוטים בעולם ולעבודה בשני הסטודיות שהקים, האחד בעיר הולדתו והאחר במונטריאול.

כבר בתחילת דרכו האמנותית הבדיל את עצמו במהירות מקהילת הקרמיקאים המקומיים מתוך הבנה שאינו מעוניין לייצר חפצים שימושיים אלא ליצור אובייקטים מקוריים בעלי אמירה משמעותית. חדשות לבקרים חזר וטען, "אני עושה קרמיקה כי יש לי מה להגיד". 

בריאיון שנתן לרדיו CBC הקנדי ב-2008 הוא אמר, "אני חושב שאמנות היא על רעיונות ועל הפשטה… חשוב לי מאוד שהחפצים שלי לא יהיו שימושיים. הם עוסקים בתפקוד (שימוש) אבל הם לא פונקציונליים" (Saidye Bronfman Award, n.d). 

Trio in a Flower Patch, 2012, קרמיקה ורדי מייד, 51.1*38.7*21.2 ס"מ

מראשית דרכו חקר פולם את הפוטנציאל הרעיוני הגלום בשדה הקרמי על ידי הסטת הדגש מהשימושי לרעיוני והפיכתם של האובייקטים פרי יצירתו לדימויים בעלי רבדים עמוקים של משמעות. לשם כך הוא נשען על תבונת הצופה שישכיל לפענח את המשמעויות השונות הגלומות בעבודות. באמצעות רפרור למסורות ההיסטוריות של אובייקטים קרמיים הכוללות בין השאר קרמיקה סינית מסורתית, צרפתית ופרה קולומביאנית, שימוש בדימויים הלקוחים מהתרבות הפופולרית המוכרת ואמירות ישירות ובוטות, יצר פסלים בעלי מורכבות רעיונית, שובבות והומור.

עיקר עיסוקו היה בשדה הרעיוני של היצירה הקרמית והוא נמנע מלעסוק בטכנולוגיות של החומר ובתהליכים חומריים. הוא גייס לצרכיו ציטטות היסטוריות על מנת להעביר מסרים ולנקוט עמדה. על ידי בחינה מחודשת ופרודיה על כמה ז'אנרים וצורות התבטאות ידועות ומוכרות, הוא העמיד את הקרמיקה על כן המסורת של האמנויות הדקורטיביות אך עם נגיעה עכשווית מאוד המערערת ללא הרף את הבסיס שלה. אובייקטים פיסוליים אמנותיים זכו תחת ידיו לאפיונים קראפטיים כגימור מוקפד, וירטואוזיות ומיומנות של ביצוע. הוא השעין את יצירתו על שדה הקראפט אבל ביקש למקם אותה בעולם האמנות. הבסיס הרעיוני של עבודתו מקורו במסורת הקראפט ולקוח מתוך מילון צורני קרמי מוגדר.

So Many Men So Little Time, 1993-1997, קרמיקה, הדפס קרמי, ורדי מייד, 36.5*22 ס"מ

בהפקעת השימושיות, באימוץ מסורות אמנותיות מגוונות הכוללות הפשטה, שימוש ברדי מייד, בבריקולאז', בסטריאוטיפים ובאייקוני פופ ארט ובעיסוקו המתמיד בסוגיות עכשוויות של אסתטיקה פוסט מודרנית הוא אתגר תפיסות רווחות לגבי מה שנחשב לקראפט. "אני יוצר אמנות", חזר ושינן בראיונות עימו ובהרצאות שהעביר. יצירה אחת מוקדמת שלו משנת 1976, "Jewish Banana #2" מסדרת "Showy Bananas" ("בננות ראוותניות") מזכירה את "טלפון הלובסטר" הסוריאליסטי של סלבדור דאלי מ-1936 וכך אסוציאטיבית העבודה מגשרת על המרחב שבין תרבות פופולרית לאמנות גבוהה בקפיצה אחת.

"אני מאמין שאמנות אותנטית היא עניין של מושגים, בוודאי לא של אמצעי ביטוי או של סגנון, או אפילו של ביצוע. העבודה שלי בקרמיקה מבטאת רעיונות. לעבודה האמנותית שלי אין שום קשר לביטוי אישי או לחיפוש אחר יופי. אני רואה את עצמי כמלחין ותיאורטיקן, לא כווירטואוז" (Foulem, 2006).

בהציבו את הקרמיקה כדיסציפלינה אמנותית ולא כבחירה בחומר הוא חוזר ותובע: "Matter doesn’t matter", כשמה של תערוכת יחיד שלו משנת 1982 בגלריה לקראפט עכשווי בטורונטו, קנדה.

Santa and Blue Boy (Gallant Conversation), 2004, קרמיקה, 31*18*14 ס"מ

עבודותיו ברובן מבוססות חומר, אלא שלשיטתו החומר והטכניקה משניים ושוליים לרעיון. על כן לא בחל בשימוש בחפצים שנמצאו באקראי בחנויות יד שנייה ובחיי היום-יום ובדימויים קיטשיים פופולריים משולבים בכיתובים ישירים ובוטים. הוא יצר שפה חזותית שאף שאינה חדשה בתולדות האמנות, היא משוחררת, חיונית ומתוחכמת להפליא. יצירותיו משדכות פיגורינות מסורתיות ומוכרות, עבודות מתכת מן הנמצא וחפצים מהלקסיקון הקרמי כמו קומקומים, ספלים וגביעים כדי ליצור אמירה חזקה, מנערת ומטלטלת, שוברת מוסכמות ופורצת גבולות שאינה נרתעת מלשחוט פרות קדושות. 

דימויים מוכרים של אייקונים תרבותיים כמיקי מאוס, פינוקיו, קולונל סנדרס, סנטה קלאוס, שוטרי המשטרה הקנדית הרכובה, כמרים ואנשי דת, משמשים להבעת ביקורת והשתלחות בממסד החברתי, הדתי, התרבותי והפוליטי; שום דימוי אינו קדוש מכדי שפולם יעשה בו שימוש לצרכיו. בדמויותיו מגולמים כמרים במסווה של סנטה קלאוס, קולונל סנדרס מתואר כאדם שמטריד ומציק מינית, והנער הכחול האייקוני מציוריו של תומאס גיינסבורו מייצג יופי גברי צעיר ואידיאליסטי.

פרודיות ודימויים טעונים, שטופי זימה ונטולי תמימות מקבלים במה מרכזית: יציקת שוקולד מתקתקה של סנטה ומולה היפיוף של גיינסבורו מחזיק כובע ובקצהו צורת קונדום; שני שוטרים מהמשטרה הרכובה החולקים סוס אחד בתנוחה מרומזת; דימויי בננות בכל ורסיה סוגסטיבית אפשרית ודימויים פאלוצנטריים שהם בוטים ובה בעת הם התגלמות האלגנטיות: דיוקן של ישו עטור הקוצים והמדמם, טריטוריה קדושה בדרך כלל, מקבל משמעות חדשה למראה הכיתוב שמתחתיו: "I love my Daddy" – אמירה טעונה בקרב הקהילה הגאה; או דימוי של הצלוב כבננה שקליפותיה יוצרות את זרועותיו ובננה בצבע ורוד עז בשלולית שמנת פוסט אורגזמית על מגש מתכת. 

God Save The Queens, 1994-1997, קרמיקה, הדפס קרמי, ורדי מייד, 33.2*17 ס"מ

עם חלוף השנים והתקדמות הקריירה האמנותית שלו הפגין יותר ויותר תעוזה. בהיפוך תפקידים, במשחק על היפוכים סמנטיים שמשלבים שכלתנות והומור אירוני ליצירת אוצר מילים שהוא ללא עוררין מקורי ושלו, בשכפול ושעתוק ובלקטנות סגנונית הוא יצר אובייקטים נטולי פונקציה. אובייקטים אלה שימשו כלים חתרניים שנועדו להביע העדפה מינית, לתעד תשוקה חד מינית ולתעד מקרים של טשטוש גבולות הפורנו, הקיטש וה"אמנות הגבוהה". הם מצחיקים, פאליים, קינקיים ולעיתים מקוממים, מביכים ופרובוקטיביים.

בהסתכלות ראשונית יצירתו מעלה חיוך, אולם בהתבוננות שנייה ובוחנת מתגלות עומקן של היצירות, שלמראית עין נלקחו מתוך מילון צורני דקורטיבי אבל בפועל הן פרודיות עוקצניות על סוגיות עכשוויות, ובאמצעותן הוא מקדם את הקרמיקה כצורה של ביטוי אמנותי מלא ואוטונומי. מתוך שליטה וירטואוזית בטכניקות קרמיות ועם ידע מעמיק בתולדות האמנות הוא נהנה להשתלח באמנות הממסדית ולבקר אותה.

"כדי שהקרמיקה תהיה אמנות, היא צריכה להיות קונספטואלית ולהתייחס לעצמה", הוא מסביר. "האמנות שלי מאוד פוליטית, במובן הזה שהיא מאתגרת את האמנות הרשמית. זו לא אמנות דקורטיבית, אלא אמנות שדנה באמנות הדקורטיבית… העבודה שלי צריכה לשלול פונקציה, כי היצירה צריכה להיות מופשטת ולא קונקרטית […] אמנות עוסקת ברעיונות. אין לזה שום קשר למעמד; זה קשור לתוכן, להקשר ולתיאוריה" (Foulem, 2000).            

Urinoir, 1992, קרמיקה ורדי מייד, 14.7*60 ס"מ

פולם מדגיש שמה שהוא יוצר אינו קראפט, אלא הצהרה על קראפט. הוא לא יוצר קומקום תה, אלא רוצה להרחיב את הרעיון של קומקום תה. אנו מזהים קומקום תה גנרי ככזה אף על פי שהוא אינו יכול להכיל תה, שכן כל פתחיו אטומים. במשך מאות שנים של היסטוריה קרמית, צורה זו הפכה למסמן תרבותי, ופולם משתמש בה כשפה.

באותה השפה הוא יצר בשנת 2000 סדרת אובייקטים בשם "הפשטות ייחודיות" שנשענים על צורת האגרטל כמסמן תרבותי. גופי העבודות מבוצעים במיומנות ובהקפדה, והם מדמים תוצר של מכונה, מרפררים לאמנויות דקורטיביות סיניות ומהדהדים מוצר תעשייתי. הם מחוברים לבסיס כפסלים, כל הפתחים שלהם אטומים, הם אינם פונקציונליים בעליל ונראים כארכיטיפים מתוך ספר לימוד דקורטיבי לתולדות האמנות. פולם מביע כאן את עמדתו לגבי הצפת השוק במוצרי צריכה מתועשים ומבקר את תרבות הצריכה האמריקאית העכשווית.

בסדרה נוספת של עבודות משנת 2014 , "סימטרי/א-סימטרי" פולם משתמש בצורת האגרטל כדי לאתגר את האופן שבו אנחנו מבינים את הקונספט של סימטריה, שהיא לרוב מרכיב קבוע באגרטלים מסורתיים.  גם בגוף עבודות זה הוא לא יוצר אגרטל אלא מרחיב את הרעיון של אגרטל. אנו מזהים את הצורה כאגרטל אף שאינה פונקציונלית ומשמשת כשפת הבעה. בשלילת הפונקציה הממשית הוא יוצר אובייקטים קונספטואליים, מעמידם על כנים ומזמין את הצופה להתייחס אליהם כאל פסלים.  

Bouquet of White Arums in Mounted Vase, 2007-8, קרמיקה ורדי מייד, 36.5*20.4*11.5 ס"מ

בשלילה זו של פונקציה, של ביתיות, של אינטימיות ומישוש המזוהות עם הקראפט, הוא מכריז על כך שעבודותיו עוסקות בהפשטה ומתרכזות באמנות ולא בקראפט. הוא שואף ליצור מרחק קריטי גם מהקראפט וגם מהצופה, לחקור היבטים של ההיסטוריה של הקרמיקה ולעסוק במחקר צורני ובסוגיות הקשורות למגדר ולטעם. באירופה של המאה ה-18 היה מקובל להעמיד פורצלן יקר מהמזרח הרחוק על מעמד מתכת/אורמולו יקר ערך. באמצעות שימוש באדמית במקום בפורצלן המקורי, במעמדים זולים דמויי מתכות יקרות ככסף וזהב שנמצאו בשווקים ובחנויות יד שנייה ובזיגוגים ודקאלים זולים ומסחריים הוא יוצר פרודיה נוקבת על הכרוניקה המשתנה של טעם הקהל. ההתכתבות עם ההיסטוריה הן של הקראפט והן של הקרמיקה מעניקה לעבודתו כוח, עניין וערך. מחויבותו המוחלטת של פולם לעסוק בפרקטיקות אמנות פוסט מודרניות ביצירה הקרמית, להביא לידי ביטוי את העושר הרעיוני שלהן ולעשות זאת במחויבות ולאורך כל הדרך עלו לו במחיר כבד של גלות מקצועית מקנדה השמרנית. מעמדו בעולם האמנות זכה להכרה לאחר שנים רבות, בעיקר מחוץ לגבולות ארצו.

שניים מתלמידיו לשעבר של פולם המוזכרים לעיתים קרובות באותה נשימה יחד איתו הם ריצ'רד מילט (Richard Milette) ופול מתיו (Paul Mathieu), שני אמנים בולטים בתחומי האמנות ההומוסקסואלית והקרמיקה של קוויבק. לצידו של פולם, הגורו של הקבוצה, יצרו יחדיו קולקטיב מלוכד וז'אנר קווירי פרנקופוני ייחודי שהובא לידי ביטוי בתערוכה מקפת במוזיאון הגרדינר בטורונטו ב-2014 – "Camp Fires: The Queer Baroque of Leopold Foulem, Paul Mathieu and Richard Milette"

Still Life with Gardenias on Gold Ground, 2011-13, קרמיקה ורדי מייד, 21.5*27.7 ס"מ

התערוכה, שהייתה אירוע אמנותי יוצא דופן בסצנת האמנות העכשווית הקנדית, היוותה ציון דרך חשוב בקהילה הלהט"בית. לראשונה הציג מוזיאון ממסדי עבודות שנויות במחלוקת ופרובוקטיביות. כל השלושה הם יוצרים מיומנים, ומעבר לתכנים המשותפים, יצירותיהם מאופיינות בגימור מוקפד וללא דופי וארוטיקה טקטילית. פולם ומילט היו מאהבים ושניהם היו פעילים וקולניים בקהילה בנושאים הומוסקסואליים ואסתטיים. התערוכה הציגה סקירה נרחבת של  יצירתם לאורך שנות הקריירה הענפה שלהם, ובהובלת פולם עסקה בשלושה תתי-נושאים חיוניים להבנת עבודתם: היסטוריציזם חתרני, חומר כמושג, זהות קווירית ומיניות.

"Camp Fires" הבארוק הקווירי של השלושה בוחן את המושג "קאמפ" כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודותיהם. "קאמפ" מזוהה כמושג, כרגישות אסתטית וכסוג של ביקורת בתרבות הלהט"בית וכולל בין השאר אלמנטים של אירוניה, הומור, סנטימנטליות, תיאטרליות, אסתטיקה צעקנית, פרודיה, ו"הגזמה מזעזעת" בלשונה של סוזן סונטאג  (Sontag, 1964). הוא פועל בצורה הטובה ביותר במצבים של כוח חברתי או תרבותי לא שוויוני. אימוץ אסטרטגיית קאמפ, שהיא פוליטית מטבעה, בידי הקהילה הגאה העניק לה לגיטימציה להביא לידי ביטוי זהות קווירית, ולשלושת האמנים ניתנה כאן במה מוזיאלית ממסדית לנקיטת עמדות של מחאה נמרצת בסוגיות של זהות, מגדר ומיניות. אסטרטגיית הקאמפ התאימה לצרכיו של פולם ככפפה משומשת ואהובה וכיכבה בעבודותיו, בלבושו, בדרך דיבורו ובהתנהגותו לאורך כל חייו.

Juicy Banana, 1976, הוצג בתערוכה Camp Fires: The Queer Baroque of Léopold L. Foulem, Paul Mathieu and Richard Milette, קרמיקה, רדי מייד, מדיה מעורבת, 12.5*49.5*30.5 ס"מ, מוזיאון גרדינר, טורנטו

מכל השלושה פולם הוא ששימש שופר לקהילה הלהט"בית ודיבר במפורש על הייצוג של הומוסקסואליות ושונות ביצירותיו. פסליו, המוצגים כיום במיטב המסגרות המוזיאליות, מחזירים באחת את הקהילה המודרת, הפריפריאלית והמוסטת אל השוליים, אל מרכז הבמה, הדיבור והעיסוק. הם זוכים לכבוד והערכה בחוגים רבים, ובזאת גדולתו. אחד ממאפייני הכוח המקוריים של עבודתו היה מיקומה השולי מול המיינסטרים. יש תבונה מסוימת בעמידה הנפרדת בשוליים, שכן השוליים מאפשרים לבעוט בחוזקה ולהציג תובנות שונות מבלי להיצמד לדעות "נכונות" דומיננטיות ומבלי להיות "מנומס". 

פולם הפך את התרבות הגברית ההומוסקסואלית לחלק מרכזי בעשייה האמנותית שלו במשך למעלה משלושה עשורים. התפיסה שהוא מחוץ לזרם המרכזי האמנותי והחברתי סייעה לו ליצור גוף עבודות שהוא עוצמתי מבחינה אסתטית, מרתק אינטלקטואלית ובה בעת מבקר את תולדות האמנות הקונבנציונלית, ההיסטוריה הקרמית והתרבות העכשווית. בשיחות לא פורמליות ובהרצאות דיבר פולם על הפער בין ההבנה, ההכלה והקבלה של עבודותיו במסגרות ממסדיות.

Sculptural Vase 1628, 2014-16, קרמיקה והדפס קרמי, 27.4*28.5*11 ס"מ

הזכייה בהכרה ממסדית הייתה עבורו תהליך ארוך וממושך לאחר אין-ספור תערוכות בגלריות פרטיות. הוא הרגיש שאם יוסיף עומק אינטלקטואלי, תחכום ומורכבות לעבודותיו, יתייחסו אליו בהתאם וחזר ואמר שאינו מעוניין שיבינו את עבודותיו בקלות כמוצר צריכה שנשלף מהמדפים ויעברו הלאה, אלא שיתעכבו על היצירות ויקדישו זמן כדי להבין אותן.

גיוס תמיכה של גלריות מוכרות ומוסדות תרבות כסמכות שתסביר, תעצים ותעגן את מעמדה של יצירתו כאמנות סייע לפולם ברבות הימים לרכוש את מעמדו גם בקרב המיינסטרים הממסדי. כעת יצירתו של פולם מעוגנת במוזיאונים, מעמדה האמנותי מובטח, היא כבר אינה שולית וקולה נשמע. וכאן יכולה גם להיות טמונה אירוניה מסוימת. האם השאיפה להכרה היא חרב פיפיות? האם מרגע שיצירתו הפכה ללגיטימית היא איבדה משהו מכוחה? בעיני היצירות עדיין כובשות, מושכות ומשכנעות במורכבותן. מכלול הרבדים החידתיים, תהליך פענוחם ומציאת ההקשרים תורמים לחוויית צפייה חזקה, ייחודית, מרגשת ומפתיעה המעוררת קשת רחבה של תגובות. בזאת כוחה, ולא נס לחה.

טריילר לסרט הדוקומונטרי A love letter to Léopold Foulem, 2022, באדיבות catourne productions. במאית: Renée Blancha, עורכת: Myriam Poirier

יעל נובק – יוצרת ומעצבת, אחראית לקשרי חוץ בזירה הבין-לאומית בבית בנימיני וחברת הנהלה.

דימויים באדיבות גלריה DAVID KAYE, טורונטו. צילום: Richard Milette

מקורות:

Foulem, Léopold, 2000. "Ceramics Paradigms and Paradigms for Ceramics".  Third Annual Dorothy Wilson Perkins Lecture Schein International Museum of Ceramic Art at Alfred University, October 24, 2000.

Foulem, Léopold, 2006. "The use of Ceramics History in Contemporary Ceramics" in: Ceramic Millennium: Critical Writings on Ceramic History, Theory, and Art, edited by Clark Garth, pp. 231-245. Nova Scotia College of Art and Design Press 

Saidye Bronfman Award (n.d.). "Léopold L. Foulem: Ceramic Artist, 2001". Canada Council for the Arts. https://saidyebronfmanaward.ca/leopold-l-foulem

Sontag, Susan, 1964. "Notes on Camp", Partisan Review, Fall 31 (4): 515-530

התרחשויות

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.

אביה חיימי – מעצבת, אמנית, שותפה בסטודיו Cotta לקרמיקה, עיצוב ואוכל. בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל, חיה ויוצרת בתל אביב.