עמוד הבית

עיונים

קראפטיביזם: מלאכת מחאה

על השימוש בקראפט כאמצעי מחאה ועל תמות וסוגיות מתהוות בתחום

Communal Craftivism and Philanthropic and charitable craftivism. AIDS Memorial Quilt. Photo: National AIDS Memorial

הקראפטיביזם (Craftivism), הלחם של "קראפט ו"אקטיביזם", אומנם הפך למונח פופולרי בשנים האחרונות בזכות פרויקטים של קראפט שהופצו בקנה מידה גדול בארצות הברית ובבריטניה, אך למעשה הוא קיים מרגע שבני האדם החלו ליצור קראפט ומרגע שהם נזקקו לאקטיביזם.

קראפטיביזם הוא שיטת יצירה המשלבת את החומרים, המסורות והעמדה של הקראפט עם המאבק הדיאלקטי לשוויון. בני האדם עושים בו שימוש מימים ימימה בעולם כולו, אך הוא הוגדר לראשונה רק ב-2001. פרויקטים מוקדמים בַּתחום וכתיבה עליהם התמקדו בקבוצה קטנה של אומנים וכותבים בארצות הברית, בבריטניה ובאוסטרליה, בעיקר נשים, שעבדו לרוב עם סיבים או טקסטיל.

מאמר זה יציע הגדרה חדשה לקראפטיביזם ולאחר מכן יסקור את ההיסטוריה העכשווית שלו. אבקש לבחון בו סוגים שונים של פרויקטים קראפטיביסטיים, ולבסוף אצביע על תמות וסוגיות מתהוות בתחום.

הגדרת הקראפטיביזם

מקובל להגדיר קראפטיביזם כשימוש בקראפט למטרה אקטיביסטית. המונח עשוי גם להתייחס לתנועה אומנותית מסוימת שיוצרותיה התמקדו באומנות הסיבים בארצות הברית בראשית שנות האלפיים.

היה לי ברור שהקראפטיביזם רחב יותר מזה, וכסטודנטית לתואר שני באוניברסיטת OCAD בטורונטו כתבתי על ההבדל בין האופן שבו הקראפט פועל לאופן שבו פועלים האומנות והעיצוב. החוקרת לואיז מזאנטי (Louise Mazanti) טוענת שהקראפט הוא "אובייקט־על" בעל "אוטונומיה חלקית" ייחודית, כלומר חפץ קראפט יכול להשתתף בחיים האמיתיים ובה בעת להגיב להם (Mazanti, 2011). דוגמה טובה לכך היא קדרית המזגגת מסר אקטיביסטי על צלחת. הצלחת בשימוש (משתתפת בחיים האמיתיים), אך בה בעת מציעה למשתמשת נקודת מבט אקטיביסטית.

Communal Craftivism and Philanthropic and charitable craftivism. AIDS Memorial Quilt. Photo: National AIDS Memorial

להבין את הקראפטיביזם פירושו להבין את תפקידו הייחודי של הקראפט בתרבות, אך לשם כך עלינו גם לבחון לעומק את מהות הקראפט. במקום לכבול אותו לאוסף של שיטות וחומרים, אני מעדיפה לראות בו פעולה מתפשטת והולכת. קראפטיביזם הוא שיטה המשקפת את עמדתו של הקראפט, וככזה הוא עשוי לכלול מודלים חינוכיים, חומרי קראפט, טכניקות קראפט, מורים, תיאוריה או כל שילוב של המרכיבים האלה.

גם אקטיביזם, כמו קראפט, הוא מושג מעורפל וקשה להגדרה. על פי המרצה והסופר לוּנג ווֹנג (Loong Wong), "אקטיביזם הוא תהליך דיאלקטי שבו כוח והתנגדות באים תמיד לידי ביטוי. ולכן, אף ששליטתם של אחרים מגבילה אותנו, היא גם מספקת לנו אפשרויות לפעול. כך יכולות להתממש צורות חדשות של פוליטיקה אקטיביסטית, בייחוד כשאנשים מתחברים זה לזה על בסיס ערכים משותפים וזהויות משותפות" (2008 ,Wong).

ההגדרה הזאת מניחה שני יסודות חשובים לקראפטיביזם: ראשית כול הכותב מדגיש שאקטיביזם הוא תהליך דיאלקטי, קרי תהליך שנוצר ביחס לאחר, ושנית כול הוא מצביע על פוליטיקה אקטיביסטית חדשה המתממשת על בסיס ערכים משותפים, מעמודי התווך של האקטיביזם.

מתוך שתי הטענות האלה עולה הגדרה חדשה של הקראפטיביזם, רחבה ומתקדמת הרבה יותר מקודמותיה, שמתווה ליוצרים ולכותבים אחרים דרך לצעוד בה קדימה. בתזה שלי משנת 2016 הגדרתי את הקראפטיביזם כך: "מבע של אקטיביזם או התנגדות מהעמדה של הקראפט, רחבה ומגוונת ככל שתהיה" (Baumstark, 2016).

תולדות הקראפטיביזם

המונח נכנס ללקסיקון ב-2001 לאחר שהכותבת והיוצרת בּטסי גְריר (Betsy Greer) טבעה אותו בשיחה עם חברה. הספר שתכתוב גריר, Craftivism: The Art of Craft and Activism" (Greer, 2014)" והאומנים שיוצגו בו, הם שיגדירו את נוף הקראפטיביזם הצפון אמריקאי במשך יותר משבע שנים.

ספרה של גריר, ואחרים כמוהו, הציגו בעיקר פרויקטים של נשים המבוססים על טקסטיל או סיבים. ואולי אין זה פלא. נהוג להציג את אומנויות הסיבים והטקסטיל כתקדים פמיניסטי לקראפטיביזם, כיוון שפיית' רינגולד (Faith Ringgold) וג'ודי שיקגו (Judy Chicago) השתמשו בעבודתן בטכניקות של קראפט במסגרת תנועת האומנות הפמיניסטית של שנות השישים והשבעים.

לטקסטיל, ובייחוד ליצירות טקסטיל של נשים, יש אומנם מקום בקראפטיביזם, אבל לא ייתכן שזהו החומר היחיד שמשמש ליצירה בתחום. לא, הקראפטיביזם זקוק למלוא טווח החומרים הזמין לקראפט ותובע את האפשרות להשתמש בכל חומר, שיטה או מסורת של קראפט כמחווה אקטיביסטית.

* Pussyhat, Alaska Air Flight 6 in Pink, 2017

אף שאומניות משתמשות בקראפט למטרות אקטיביסטיות כבר עשרות שנים, רוב העבודה הנחשבת קראפטיביסטית במהותה נוצרה אחרי 2010. הפופולריות של השיטה הגיעה לשיא במצעדי הנשים של 2017 בערים שונות בארצות הברית, בקנדה ובאירופה עם השימוש הנרחב בכובעי Pussyhat.

הדוגמה האיקונית של כובעי Pussyhat – פרויקט שהגו בנובמבר 2016 ג'יינה זוויימן (Jayna Zweiman) וקריסטה סוּ (Krista Suh), וסרגה בפועל קאט קויל (Kat Coyle) – הופצה במהירות על ידי קהילות מקוונות של סורגות וגם דרך הרשתות החברתיות. הפרויקט נחשב באופן כללי לאחד הפרויקטים הקראפטיביסטיים המצליחים בכל הזמנים, הרבה בזכות צורתו האיקונית הבולטת, אבל הוא גם ספג ביקורת, והמתנגדים לו טענו כי הוא לוקה במהותנות מגדרית, מבצע הדרה גזעית ומסווה את תרומתן של נשים מסוימות לבחירתו של טראמפ.

ואף על פי כן הכובעים האלה הפכו להיות דוגמה נגישה לקראפטיביזם שרבים בעולם המערבי נחשפו אליה וחלקם אף היו שותפים ליצירתה. כמה מהכובעים האלה הגיעו אף לארכיונים של מוזיאונים, כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ובאתר הפרויקט היוצרות עדיין טוענות שמדובר ב"סמל גלובלי איקוני לאקטיביזם פוליטי" (.Pussyhat Project, n.d).

יש לציין שאומנם רבות מהדוגמאות המתועדות לקראפטיביזם מגיעות מארצות הברית, מבריטניה או מאוסטרליה, אבל אף אחד מהאזורים האלה לא "המציא" את הקראפטיביזם, והקראפטיביזם אינו "שייך" לו. הקראפטיביזם נוכח תמיד בדרום הגלובלי ובכל מקום שיש בו צורך באקטיביזם ויוצרים בו קראפט.

Illustrative Resistance. Kukuli Velarde, Chola Puteadora, Grabby!! Need to be put on her place…, Métale mano, Nazca phase III Perú, AD 500, 2007. Photo: Doug Herren

סוגי הקראפטיביזם

רוב הפרויקטים בתחום הקראפטיביזם מתאימים לאחת מבין שבע קטגוריות, אך חלקם עשויים לנוע בין קטגוריות או להשתייך לכמה מהן בעת ובעונה אחת.

"אישי ופרטי" (Personal and Private) הוא סוג הקראפטיביזם הנפוץ ביותר, והוא זה שבטסי גריר דוגלת בו. הוא אינטימי, מבטא התבוננות פנימית, ולעיתים קרובות מתרחש בין כותלי הבית. סוג זה של קראפטיביזם, שאופן יצירתו איטי ומחושב, משמש לעיתים קרובות כניגוד לפיזיות של מחאת הרחוב. אבל יוהאנה הֶדְווה (Johanna Hedva), במאמרה "Sick Woman Theory" ("תיאוריית האישה החולה"), מזכירה לנו שאין הכרח להיות נוכחת פיזית ברחוב כדי להפוך לשחקנית פוליטית, וכי הישרדותנו והשימוש המכוון והמחושב בזמן שלנו הם פוליטיים בפני עצמם (2016 ,Hedva).

Illustrative Resistance. Jennifer Ling Datchuk, Live to Die, 2020. photo: David Hunter Hale

"קראפט למען קראפט" (Craft for craft's sake) רואה בתחום עצמו מטרה ראויה לאקטיביזם. לקראפט יש יכולת ייחודית להזדהות עם נקודות מבט מודרות שכן הוא עצמו הודר בעבר: הטקסטיל ואומנויות הסיבים שנוצרו על ידי נשים לא נחשבו לאומנות, ועבודות היד של עמים ילידיים נחשבו נחותות לעומת יצירות האומנות של כובשיהם. מוזיאונים ובתי ספר הסירו את הקראפט משמותיהם כי העדיפו את האומנות והעיצוב. במאות העשרים והעשרים ואחת השוו את הקראפט למיידיות של הייצור ההמוני הזול, ולכן אומניות ואומנים רבים החליטו להשתמש באקטיביזם למען הקראפט עצמו, כדי להזכיר לצופים כמה זמן, השקעה ומאמץ מושקעים בייצור חפצי קראפט. אולי זה לא נשמע אקטיביסטי במיוחד, אבל צריך לזכור שהאומנים האלה מקיימים דיאלוג עם מערכות של ייצור וצרכנות שלא קל לקרוא עליהן תיגר.

Illustrative Resistance. Jennifer Ling Datchuk, Live to Die, 2020. photo: David Hunter Hale

"התנגדות מומחשת" (Illustrative Resistance) היא סוג הקראפטיביזם שזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר והוא מתרחש כשהאומן משתמש בפני השטח של החפץ כדי להמחיש נקודת מבט אקטיביסטית. אנחנו רואים את זה על גבי ספלים, כריות נוי, ז'קטים נאים ותליונים המעוטרים במשפטים, בקריקטורות או באיורים אקטיביסטיים. אם האומנית או האומן עושים שימוש בכלי האסתטיקה המקובלים, המסר האקטיביסטי עובר בצורה מעודנת יותר. לדוגמה, ביצירתה "Plunder Me, Baby" קוּקוּלי וֶלארדֶה (Kukuli Velarde) משתמשת בדמויות פיגורטיביות קדם־קולומביאניות בעלות עיניים בולטות כדי להתעמת עם המבט הקולוניאליסטי של מבקרי המוזיאונים. גם ג'ניפר לינג דאצ'וּק (Jennifer Ling Datchuk) משתמשת באסתטיקה המוכרת של פיגורינות קיטשיות ומחצלות סיניות כדי להצביע על כוח העבודה הבלתי נראה המשולב ביצירתם של חפצים. ביצירתה "Live to Die" היא קוברת פיגורינות קרמיקה של נערות מתחת למחצלות, שעל כל אחת מהן רקום הביטוי "לחיות כדי למות", מילים המבקשות מהמתבוננת ומהמתבונן לחשוב על הידיים הבלתי נראות שמייצרות את החפצים שהם רוכשים בקלות רבה כל כך.

"Dialectical Craftivism. Kim Bogeman and Liz Pechacek, Oil Pipeline Cup, "The Democratic Cup

"קראפטיביזם דיאלקטי" (Dialectical Craftivism) עושה שימוש בדיאלוגים המתרחשים בסמוך לקראפט וסביבו. הדיאלוג יכול להתקיים בעת יצירת הקראפט או בזמן השימוש בו, אבל האומניות והאומנים מנצלים את השיחה המתפתחת למטרות אקטיביסטיות. למשל, "The Democratic Cup", פרויקט שיתופי מאת אָיוּמי הוֹרִיֶה (Ayumi Horie) וניק מוֹאֶן (Nick Moen), ייצר הזדמנויות רבות לדיאלוג עם היווסדו ב-2016. מדובר באוסף של ספלים שיצרו האומנים במטרה לעודד "שיחה מועילה ומכבדת" בתגובה לרטוריקה הפוליטית ההרסנית שהשתלטה על ארצות הברית (.The Democratic Cup, n.d). בספלים האלה נעשה שימוש באירועי התרמה, בברטרים ובשיחות פתוחות. מכיוון שכולנו יכולים לתאר לעצמנו שיחה על כוס תה או קפה, "הספל הדמוקרטי" ממחיש את יכולתו הייחודית של הקראפט לעודד דיאלוג.

"Dialectical Craftivism. Ayumi Horie and Birdie Boone, Write-In Spin Cup, "The Democratic Cup

"קראפטיביזם פרפורמטיבי" (Performative Craftivism) משתמש בפרפורמטיביות של הקראפט למטרות אקטיביסטיות. הקראפט אומנם עוסק לרוב בחפצים דוממים, אך תהליך יצירתם הוא תהליך קהילתי ופרפורמטיבי שדורש מרחב, מחוות ותנועה. יש היסטוריה עשירה של הדגמות קראפט וסדנאות קראפט שהן בבחינת פרפורמנס. בקראפטיביזם הפרפורמטיבי, האומניות והאומנים רותמים את טבעו הפומבי של הקראפט ליצירת מיצג המושך תשומת לב לסוגיות המדוברות.

הקדר אֶהרֶן טוּל (Ehren Tool) הוא יוצא צבא ארצות הברית שיוצר ספלים בלבד. טול נודע בכך שהוא יושב מול האובניים שלו במוזיאונים, בבתי ספר ובחללי סטודיו ויוצר בקפידה ספלים ועליהם מסרי שלום אקטיביסטיים. טול מחלק את הספלים שלו בחינם ויושב לפטפט עם כל מי שרוצה להצטרף אליו. כלומר, הוא עושה שימוש בפרפורמטיביות של העבודה עם החומר על האובניים כדי לייצר דיאלוג והבנה.

Performative Craftivism. Ehren Tool, Tool at Cypress College CA 2018. photo: courtesy of the artist

"קראפטיביזם קהילתי" (Communal Craftivism) הוא תהליך של קירוב לבבות בקהילה דרך קראפט. כפי שטוען וונג, מופעים חדשים של אקטיביזם מתהווים בין אנשים בעלי ערכים משותפים. רוב הקראפט היה תמיד קהילתי, אם באופן מתוכנן ואם באופן ספונטני, מתוך רצון בנחמה. מעגלי תפירה, סדנאות עבודת מתכת קבוצתיות וכלים שיתופיים – אלה כמה דוגמאות שבהן הקראפט זקוק לקהילה. קראפטיביזם קהילתי משתמש בשיתופיות המובנית של הקראפט ובשיטות עבודתו כדי להעביר מסרים אקטיביסטיים או לבצע פעולות אקטיביסטיות.

"קראפטיביזם פילנתרופי ומסייע" (Philanthropic and charitable craftivism) הופך במהירות לפופולרי מאוד, שכן נוכח הקפיטליזם והתסיסה העולמית נדרשת חלוקה מאוזנת יותר של משאבים. קראפטיביזם מסייע הוא שימוש במעמדו של הקראפט כדי לגייס כספים למטרה אקטיביסטית, או שימוש בכספים שגויסו כדי לייצר קראפט שיוצא נגד מערכת כוח כלשהי. דוגמאות לכך הן סיוע באתרי אסון במקרים שבהם המדינה מפגינה אוזלת יד, גיוס כספים לחולים או לאנשים הזקוקים לשכר דירה וכדומה או תרומה לארגונים הפועלים למען מטרות אקטיביסטיות.

עם הפנים קדימה

אף שהקראפטיביזם עשוי ואף מתיימר לעיתים להיראות כמו פתרון עדין ומיטיב לתחלואי העולם, הוא אינו כזה. הקראפטיביזם, כמו כל צורות הייצור התרבותי, רווי בבעיות, בעוולות ובמהמורות. כדי ליצור קראפטיביזם אפקטיבי יש לנהוג באחריות, בקפידה ובמחשבה רבה, ואין די בכוונות טובות ובפקעת חוטים. כשמשתמשים בו כהלכה, הוא יכול לחבר בין בני אדם ולהניע פעולה פוליטית רבת כוח. אבל כשמתעלמים מהיבטים מהותיים של הקראפט או של האקטיביזם, הקראפטיביזם נראה נדוש, חסר תועלת, מתפנק.

Performative Craftivism. Ehren Tool, "416 Of Thousands”. photo: courtesy of the artist

בבואנו לבחון את הקראפטיביזם בעין ביקורתית, אפשר לזהות כמה תחומים המחייבים שיפור נרחב. ראשית כול חלק גדול מהקראפטיביזם מתרחש ברמה המקומית ומתועד לעיתים רחוקות, לא כל שכן מדווח. הקראפטיביזם נמצא סביבנו בכל עת, והדוגמאות שהבאתי במאמר הזה לא יכולות כמובן להקיף את כולו. שנית כול מי שמשתמש בקראפטיביזם חייב לדגול באקטיביזם אתי. בין היתר יש להקשיב לקהילות נפגעות, לנקוט פעולות אתיות מחושבות ולחקור כל היבט והיבט בפרויקטים הקראפטיביסטיים שלנו. טעויות נפוצות של העוסקים בתחום הן "לצנוח" לתוך קהילה שהם לא שייכים אליה, להשתמש בשרשראות אספקה לא אתיות להשגת חומרי קראפט, או להפתיע את המשתתפים במקום לקבל את הסכמתם. לבסוף, יש לחקור את העבר וההווה של הקראפטיביזם מבעד למשקפיים ביקורתיים. כשרוב העוסקות בתחום המחקר והכתיבה הן נשים לבנות מארצות הברית, מבריטניה ומאוסטרליה, אי אפשר לטעון שהקראפטיביזם ידידותי לנקודות מבט שונות או מודרות.

מאנגלית: תומר בן אהרון

מרי קלהאן באומסטארק (Mary Callahan Baumstark) – מרצה, מייקרית וכותבת עצמאית. בוגרת תואר ראשון בקרמיקה מאוניברסיטת מונטנה (University of Montana) ותואר שני באומנות עכשווית, עיצוב, והיסטוריה של אומנות ניו-מדיה של אוניברסיטת אונטריו לאומנות ולעיצוב (Ontario College of Art and Design University). כיום היא מנהלת את מרכז האומנות לואיסטאון (Lewistown Art Center) במונטנה, ארצות הברית.

*זכויות לצילום:  Pussyhats, Alaska Air Flight 6 in Pink LAX-DCA 00049, 2017

מקורות:

Baumstark, Mary Callahan, 2016. MC Baumstark, “Craftivist Clay: Resistance and Activism in Contemporary Ceramics,” Masters Thesis, OCAD University

Greer, Betsy, 2014. Craftivism: The Art of Craft and Activism. Vancouver, CA: Arsenal Pulp Press

Hedva, Johanna, 2016. "Sick Woman Theory", Mask, 3.10.2016. https://tinyurl.com/39enn8kc

Mazanti, Louise, 2011. “Super-Objects: Craft as an Aesthetic Position". In Extra/Ordinary: Craft and Contemporary Art, edited by Maria Elena Buszek, pp 59-83. Durham: Duke University Press

Pussyhat Project, n.d., "Our Story",  Pussyhat Project

The Democratic Cup, n.d., "About", The Democratic Cup

Wong, Loong, 2008. "Activism". In Stewart R. Clegg and James R. Bailey (eds.) International Encyclopedia of Organization Studies. Thousand Oaks, CA: SAGE Publications.
http://dx.doi.org/10.4135/9781412956246.n8.

 

השקפות

השקפות

התרחשויות

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.