ערימת הכיורים הזרוקים נוצרה בעקבות פסילתם והשלכתם למכל גדול במהלך תהליך הייצור במפעל חרסה שנסגר לא מכבר. החומר עדיין רך, והכיורים הפגומים שנזרקו זה על זה קיבלו זה את צורתו של זה, התעוותו, התמזגו והפכו לגוש אחד מלא עניין. לעיתים דווקא מְכל הפסולת או דלי המחזור הם הטריטוריות המעניינות יותר להתבוננות, כאלה שהמקריות והשרירותיות יוצרות בהן חיבורים וצורות שלא יכולנו לתכנן. מצד אחד פסולת למחזור, מצד אחר פסל מרתק.
הכיור הוא מדגם חרצית. פירוש המילה חרצית הוא זהב: "קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (משלי ט"ז ט"ז). כלומר חוכמה עדיפה על זהב, ובינה עדיפה על כסף.
נראה כי במקרה של מפעל חרסה המדינה לא השכילה לבחור לא בחוכמה ולא בבינה: המפעל עבר מבאר שבע לטורקיה. מעניין לציין כי במאה ה-7 לפני הספירה נטבעו בטורקיה המטבעות הראשונים בעולם.
האם העובדה הזאת הייתה רמז לבאות? לבחירה בקפיטליזם על פני התרבות המקומית?
שלומית באומן – חברת מערכת טקסטורה
