השורש שמ"ר טומן בחובו אחריות רבה. משמרות ומשמרים – או רפאיות ורפאים, כפי שנקראנו בעבר – הם מטפלים מוסמכים, אך לא באנשים, אלא באובייקטים דוממים; אלה שאינם יכולים לדבר או לספר את קורותיהם ואת הטראומות שחוו. יחד עם בעלות ובעלי מקצוע תומכים, אנחנו מבקשים לתקן נזקים שנגרמו להם, למנוע פגיעה נוספת בהם, להפיח בהם חיים חדשים ולספר את סיפורם.
למקצוע השימור, שמקורותיו באירופה, היו לאורך השנים שמות שונים בעברית (רפאות, רסטורציה, שחזור ועוד), אך בשנים האחרונות נבחר המונח "שימור" כמונח הרשמי. תהליך השימור כולל פעולות של שימור, רפאות, רסטורציה/שחזור, מדעי שימור ושימור מונע. מי שאחראי למיסוד המקצוע בארץ הוא הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות שפועל להעלאת המודעות לתחום זה. לפניכם מילון מושגים מקוצר השופך אור על מקצוע השימור.
שימור (Conservation of Cultural Heritage)
שימור הוא המקצוע המוקדש לשימור נכסי תרבות עבור הדורות הבאים. "שימור מתייחס להגנה וטיפול של מורשת תרבותית מוחשית; מורשת הכוללת יצירות אמנות, ארכיטקטורה, ארכיאולוגיה ואוספי מוזיאון. פעולות השימור כוללות בדיקה, תיעוד וטיפול באוספים (הידוע גם כשימור מונע). שימור המורשת התרבותית מתאפשר באמצעות מחקר מדעי של חומרים, טכניקות, עיצוב ואסתטיקה. מלאכת השימור נעשית על ידי משמרים/משחזרים שקיבלו הכשרה מיוחדת בטכניקות שימור ושחזור".(הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות, ל.ת). בבסיס שימור המורשת התרבותית עומדים שלושה עקרונות אתיים:
- התערבות מינימלית (Minimal intervention) – טיפול נחוץ בלבד, מציאת פתרונות סביבתיים לפני התערבות באובייקט עצמו, הימנעות מהשלמות אסתטיות שאינן מבוססות על ידע ועל מחקר.
- תאימוּת והפיכוּת שיטות העבודה והחומרים (Compatibility and Reversibility) – התאמה של חומרים לחומר המקורי מבחינת הכימיה, רמת החומציות (pH) והקשיחות במטרה למנוע נזק לחומרי המקור בעת המגע איתם. שיטות עבודה הפיכות יאפשרו את פירוק האובייקטים ואת הרכבתם מחדש במקרה הצורך ועם התקדמות המחקר והטכנולוגיה בעתיד.
יש לסייג ולומר כי כל תהליך של התערבות באובייקט הוא הפיך באופן יחסי, שכן כל הליך שימור תמיד יטביע עליו את חותמו וישנה אותו לעד.
- תיעוד (Documentation) – תיעוד צילומי ורישום של מידע שנאסף בפעולות השימור ובתהליך העבודה בפורמט קבוע.
משמר.ת (Conservator) – אנשי ונשות מקצוע שיש להם ההשכלה, הידע, ההכשרה והניסיון לבצע את כל פעולות השימור לפי הקוד האתי של המקצוע. ביום עבודה המשמרת והמשמר פוגשים אובייקטים שנגרם להם נזק ברמות שונות והם מאבחנים ומזהים אותו. לפעמים הם יצטרכו לאסוף את השברים, לפרוס אותם על שולחן, לנסות למצוא נקודות חיבור ולאט לאט לאחות ולבנות את האובייקט עד שישוב להיות שלם. לעיתים טרם ריפוי השברים הם יצטרכו לחזק אותו, לרפד אותו ולתמוך בו מבחוץ בתהליך הבנייה מחדש.
בחינה (Examination) – תהליך אבחון לקביעת מצב האובייקט. חקירה של מבנה, חומר ומצב האובייקט, כולל זיהוי היקף הגורמים לשינויים ולהידרדרות. הכלי לתיעוד בחינת מצב האובייקט נקרא דו"ח מצב (Condition Report). האובייקטים מסווגים לפי מצבם: טוב, יציב, לא יציב, רגיש, עדין, שבור, פריך, תמים. לאחר מכן מפורטים נזקי החפץ והרשמים שעולים מחקירתו מן הקשה אל הקל. באוספים גדולים בעולם מתבצעת שיטת מיון ראשוני (Triage) כמו זו הקיימת במחלקות לרפואה דחופה. על פי שיטה זו נקבעים תעדוף ומיון החפצים לפי חומרת הפגיעה והדחיפות בטיפול.
בליה, הידרדרות (Degradation, Deterioration) – כל שינוי שלילי המופיע באובייקט ופוגע בעמידותו או ביציבותו בשל תהליך טבעי או תופעות מקריות. לדוגמה: סדקים, איבוד חומר, נזק פיזי, כתמים, קורוזיה.
סוכני בליה – (Agents of Deterioration) סוכני בליה לאובייקטים הם עשרה קריטריונים שעל פיהם נעריך את הסיכונים לנזק ולהידרדרות: כוח פיזי, גניבה, ונדליזם, הזנחה, אש, מים, מזיקים, מזהמים, אור, טמפרטורה ולחות שגויות. הכרה של סוכני הבליה ומניעתם חשובות לשימור אוצרות משפחתיים ולאומיים לדורות הבאים.
כלי שבור (Fragmented Object) – כלי שבור לרסיסים שכדי לזהות את צורתו יש לאחות את שבריו ולבנותו מחדש. בשכבות חורבן שבאתרים ארכיאולוגיים נמצאים בערבוביה שברי כלים שונים. השברים נפרסים על שולחנות גדולים וממוינים למציאת מספר השברים המקסימלי השייך לכל כלי. לא פעם מוצאים שברים לאחר תהליך השימור, ובזכות שמירה על עיקרון ההפיכות, אפשר לשבצם במקום ההשלמה החלופית.
שבר כלי (Fragment) – חלק שבור מיחידה שאינה שלמה עוד.
סדק סגור / סדק פתוח (Hairline crack / Open crack) – סדק הוא נזק שניכר רק למראית עין באובייקט שנותר שלם. סדק סגור הוא בעובי שערה, ואם חלף זמן מאז היווצרותו, יצטבר בו גם אבק והוא ייראה כהה על פני אובייקט בהיר. סדק פתוח הוא מצב שבו השברים התרחקו זה מזה כתוצאה מכוח ומעיוות, ושכדי לאחותו יש להפעיל לחץ כדי לקרבם או למלא אותו בחומר.
שברור (Fragmentation) – שבר הנוצר בחומר ללא התרחקות של החלקים השבורים. האובייקט נראה שלם, אך למעשה הוא שבור. קווי השבר ייראו עליו כסדקים.
לאקונה, חוסר (Lacuna) – חלק שנזהה כחסר באובייקט השלם כתוצאה מטראומה. יש לאקונות מבניות חומריות כמו שבר כלי שאבד, סדק עמוק או חור, ויש לאקונות של דימוי או כתובת כתוצאה מדהייה, מחיקה, מכה וכדומה.
פטינה (Patina) – שכבה חיצונית של פני האובייקט שעברה שינוי. פטינה יכולה להיות מכוונת או להיגרם מבליה ומהזמן החולף.
פטינה לא יציבה (Unstable Patina) – זו המסכנת את החומר ואת המבנה הפנימי בשל חדירה של אלמנטים זרים, לדוגמה מלחים העלולים לחדור ולהתגבש מחדש בפנים החומר עד לשבירה ולסדיקה של קירות האובייקט מבפנים. במצב כזה נסיר את הפטינה כחלק מתהליך ייצוב ושימור האובייקט.
פטינה יציבה (Noble Patina) – פטינה שאינה מסכנת את שלמות האובייקט ולעיתים מכונה "פטינה אצילה" מאחר שהיא גם מגינה על פני השטח המקוריים מפני נזק. לעיתים הפטינה היציבה מסתירה את המידע שעל פני השטח המקוריים, כמו למשל במטבעות עתיקים ובפריטי יודאיקה מכסף. במקרה הזה עלינו להסירה כדי לאפשר לאובייקט לספר את סיפורו.
טיפול (Treatment) – שינוי מכוון באספקט הכימי או הפיזי של אובייקט בעל חשיבות תרבותית לצורך הארכת משך קיומו. הטיפול כולל ייצוב ו/או שחזור.
ייצוב – (Stabilization) תהליך טיפולי שמטרתו לשמור על שלמותו של האובייקט (integrity) ולבלום את הידרדרותו. התהליך יכול לכלול ייצוב פיזי באמצעות תמיכה חיצונית, תמיכה מבנית כמו הדבקות והוספת חומר וייצוב כימי חומרי של החומר שממנו מורכב האובייקט בשיטה של חיזוק (Consolidation).
חיזוק, קונסולידציה (Consolidation) – התערבות חיצונית המיועדת להשיב את היציבות לאובייקט, בדרך כלל החדרת חומר זר בספיגה או הזרקה לחיזוק המבנה הפנימי של החומר. יש חיזוק כימי לייצוב המבנה הכימי של החומר ויש חיזוק בהחדרת חומר סינתטי המדביק או יוצר רשת לתמיכה במבנה הפנימי של החומר. לדוגמה אמבט של תמיסה כימית לטיפול בקורוזיה אקטיבית של ברונזה לעצירת התהליך מבחינה כימית, אל מול הזרקה של רזינה אקרילית בתמיסה נוזלית לחיזוק והדבקת סדקים בחרס.
רפאות – תהליך איסוף השברים ואיחויים לצורך השבת האובייקט למצבו המוכר. המילה העברית היפה והפואטית משורש רפ"א מתארת את העיסוק ברסטורציה של כלי חרס, כלומר תהליך שבו מרפאים את הכלי השבור ומעניקים לו חיים חדשים.
שחזור, רסטורציה (Restoration) – תהליך טיפולי שמטרתו להשיב את האובייקט למצבו המוכר, לעיתים באמצעות הוספת חומר זר לו, תוך שמירה על עקרונות התאימות וההפיכות. לדוגמה, להשלמת חסרים ברסטורציה של כלי חרס ייעשה שימוש בגבס, ברזינות סינתטיות, בכדורי זכוכית, בצבעי אקריליק ועוד. לעולם לא תשוחזר לאקונה באובייקט באותו חומר, וזאת לשם הבחנה בין המקור לתוספת ובשם עקרון ההפיכות.
שיכון מחדש (Re-housing) – מציאת או בניית אמצעי לאחסון האובייקט לצורך ייצובו וקיבועו וכדי להגן עליו מפני נזק ולהבטיח את שרידותו לטווח הארוך. התהליך הזה יתבצע כשהמְשמרת או המְשמר יגלו שתנאי האחסון הנוכחיים של האובייקט אינם יציבים או מסכנים את יציבותו. האובייקט ישוכן על מדף, במגירה או בקופסה ייעודית לפי צורכי השימור שלו ומידותיו המדויקות, ויותקנו ריפוד ומעצורים בהתאמה מדויקת לאובייקט. את הקופסה אפשר לנייד או להניח על מדף לשיכון קבוע בחלל האחסון.
שימור מונע (Preventive Care) – ענף בלתי נפרד מתהליכי שימור באוספים שמטרתו להגדיל את סיכויי השרידות ואריכות הימים של האובייקטים באמצעות זיהוי שיטתי והערכת סיכונים. השימור המונע כולל פעולות מכוונות שיצמצמו או יאטו את קצב הידרדרות האוספים. מטרתם של מומחים ומומחיות לשימור מונע היא לזהות את הסיכונים ולתכנן מאמצים אסטרטגיים להימנע מהם, לחסום אותם, או לצמצם אותם. לא פעם אחד הסיכונים הגדולים ביותר של אוסף הוא תהליך קבלת החלטות שנעשה בעבר על בסיס מידע חסר או חוסר הבנה או החלטות שקיבל פורום מצומצם של בעלי תפקידים.
נוהל שימור בחירום (Cultural Heritage Emergency Response) – בעת חירום המשמרים יפעלו להצלה ולאחסון של אובייקטים רגישים או בעלי חשיבות לפי רשימות שנקבעו מראש. בזמנים כאלה לא תמיד אפשר להגיע לכל האוסף, והשאיפה היא כמובן לא לסכן את צוות ההצלה. צוות ההצלה ירחיק את פריטי האוסף ממקור הנזק הפוטנציאלי וישכן אותם באזור מוגן במבנה או מחוצה לו. באתרי מורשת ובמבנים היסטוריים מופעל נוהל חירום ייעודי הכולל את מיפוי האתר והגשת עזרה ראשונה שימורית למבנים לאחר פגיעה. בשעת חירום פועלים אנשי המורשת התרבותית בשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון, הכיבוי וההצלה הן להרחקת מבקרים ועובדים מאזור סכנה והן לפינוי של חפצים בעלי חשיבות תרבותית.
דימויים: מאיה דלנו, באדיבות מוז״א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב ורשות העתיקות
מאיה דלנו – משמרת ורסטורטורית של חפצי אמנות ומורשת תרבותית בתלת-ממד, מתמחה ברסטורציה של קרמיקה ופורצלן ובשימור מוזיאלי. בוגרת המכון לאמנות ושימור ורסטורציהPalazzo Spinelli בפירנצה, איטליה.
משמשת כמשמרת חפצים במוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב. בעלת סטודיו לשימור ולרסטורציה בתל אביב.
לקריאה נוספת:
הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות, "מהו שימור" (ל.ת), https://www.conservation-israel.org.il/residential
כהן, מיכאל, קליגמן, יעל, תג'ר, שרון (עורכים), מדריך היערכות ומענה לרעידת אדמה בנכסי מורשת התרבות בישראל: מדריך היערכות למצבי חירום עבור נכסי מורשת תרבות, נוהל להכנת תיק שטח לאתרים ונכסי מורשת תרבות, מדריך לשיקום פריטים של נכסי תרבות לאחר מצב אסון. ירושלים: פורום פרומידה, ועדת ההיגוי הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה ורשות העתיקות, 2019. http://tinyurl.com/3bdb6upb
AIC – The American Conservation Institute (n.d), "Conservation Terminology", www.culturalheritage.org
Faldi, M., Paolini, C, Glossario delle tecniche artistiche e del restauro. Firenze: Palazzo Spinelli, 2005
Smithsonian Museum Conservation Institute, https://mci.si.edu/
