הזיגוג כאובייקט

• 

• 

• 

גיטה יונגרסן (Gitte Jungersen), אמנית הקרמיקה שנולדה בדנמרק ב-1967, היא אחת מחלוצות המגמה שהפכה בשנים האחרונות לאופנתית במיוחד: גודש של זיגוגים צבעוניים שנשפכים על הכלי שכבות-שכבות והופכים לעיקר בתוצר הסופי. במאמר מ-2019 שליווה תערוכת קרמיקה בדנמרק טבע גלן אדמסון את המונח "Hyper Pots" כדי לתאר את המגמה הזו, והמונח מבטא היטב את הפראות והשפע נטולי הרסן במראה העכשווי החדש הזה (Adamson, 2019).

אמנים רבים בימינו עובדים באופן דומה. הידועים שבהם הם אנטה רגל הפולנייה שחיה בלונדון (Aneta Regel), בראיין רושפור האמריקאי (Brian Rochefort), פרנילה פונטופידן פדרסן הדנית (Pernille Pondoppidan Pedersen), ניק וודל האמריקאי (Nick Wedell), בנטה שיוטגארד הדנית (Bente Skjottgaard) וטאקורו קוואטה היפני (Takuro Kuwata). הרשימה הבין-לאומית הזאת היא חלקית, והאמנים שבה, צעירים מיונגרסן, נוטים להתמסר לחיפוש מעמיק אחר אפשרויות לא קונבנציונליות שמתקבלות מהעמסת זיגוגים בשכבות צבעוניות ובשריפות מרובות בגודש מקסימלי, פעולות שלרוב מעלימות את הצורה הבסיסית של האובייקט העשוי חומר והופכות אותו לשלד.

הטכניקה היא למעשה דה-קונסטרוקציה של צורות שאנחנו רגילים להן בשפה הקרמית המוכרת. התוצאות מושכות את העין בחוסר הציות לכללים ידועים ובחדשנות שלהן ומציגות חושניות פרועה; מין ציור אבסטרקטי בתלת ממד. אדמסון מדגיש כי הסגנון הזה שונה מסגנון ה-Sloppy Craft של אמנים שאימצו את מדיום הקרמיקה ללא רקע וניסיון קודם בתחום ומקצינים את האלמנט הרשלני שבחופש היצירתי. האמנים שיוצרים "Hyper Pots" הם בעלי מקצוע מעולים ונועזים שמאתגרים את גבולות האפשרי וחוקרים אותם מתוך היכרות עמוקה עם חוקי החומר. "השרירותיות מטופחת בזהירות", הוא כותב על עבודתם (Adamson, 2019).

יונגרסן החלה את הקריירה שלה כקדרית. לאחר שסיימה את לימודיה באקדמיה המלכותית הדנית לאמנות (Royal Danish Academy of Fine Arts – The School of Design), יצרה אובייקטים כמו קערות וקופסאות והחלה לחקור באופן מעמיק ושיטתי זיגוגים שונים, תהליך שהיא מתארת כאנליטי וקפדני ביותר ושנועד להקנות לה שליטה מקסימלית בריאקציות של הזיגוגים בשריפה. רק לאחר היכרות מעמיקה עם החומרים היא מוותרת על שליטה מוחלטת לטובת הפתעות שהתנור מוסיף בתהליך השריפה. ההשראות שלה היו אז רון נייגל (Ron Nagle), אמן הקרמיקה האמריקאי הידוע, וגודה אריקסן (Gutte Eriksen), האמנית הדנית מהדור הקודם לה.

המעבר מהתעניינות בצורה הקרמית לטכניקות הזיגוגים התרחש בשלב מוקדם בקריירה שלה, ומאז היא כמו מבקשת להיכנס לקרביים של חומרי היסוד המינרליים על פני כדור הארץ ולתת להם ביטוי מתורבת באמצעות הטרנספורמציה המכוונת בתנור הקרמיקה. במאמר בשם "A Frozen Moment" שכתבה יונגרסן ומופיע בספר שנכתב על עבודותיה, היא כותבת: "תמיד הוקסמתי מכך שהקרמיקה היא עידון תרבותי של חומרי גלם שמנהלים דיאלוג עם התהליכים בטבע […]. אני מפתחת זיגוגים ניסיוניים כדי להשיג שילובים שיגיבו בצורה דרמטית ככל האפשר ברגע שהם נמסים, רותחים, מבעבעים ומתפוצצים. כשהם מתקררים, הטרנספורמציה נעצרת באופן פתאומי והעבודות מתגלות כרגעים קפואים של תהליך ההתכה […] כנקודה חומרית בזמן" (2018 ,Jungersen).

ב-1997 יזמה ואצרה יונגרסן תערוכה בשם "Deform" שבה שיתפו פעולה כמה קרמיקאים דנים שביקשו להתרחק מהאסתטיקה הנקייה של הקרמיקה הדנית באותם ימים ולחפש חומר שנמתח מעבר לנקודת הרתיחה שלו בצורה אורגנית, זורמת ותנועתית. "הצורה המושלמת היא הצורה הארעית", היא אמרה אז. רבים מקבוצה זו המשיכו לשתף פעולה במהלך השנים בפרויקטים שונים, בהם פתיחת גלריה בקופנהגן שפעלה בשנים 2014-2012 והציגה עבודות שדיברו בשפה פחות מקומית ויותר בין-לאומית, עבודות מופשטות וצבעוניות מאוד.

מ-2004 שכבות הזיגוג בעבודות שלה הפכו מורכבות וגדושות, ובסדרות "Boxes" ו"Growing Wild" כבר ניכר נפח רב יותר על אובייקטים פיסוליים אבסטרקטיים.

בסדרת עבודות מעט יוצאת דופן בשם "Place to be Lost" חיברה יונגרסן פסלוני קרמיקה קנויים של כלבים לצורות או לנפחים אורגניים בלתי מוגדרים והטביעה את כל המבנה תחת גודש זיגוג שנראה כמו לבה של הר געש. החיבור בין הצורה רוויית הזיגוגים לבין הפסלונים הקנויים הופך את העבודה להומוריסטית, אך גם מעורר תחושה מאיימת משהו.  

משנת 2010 עבר מוקד ההתעניינות שלה מהצורה לזיגוגים כעיקר ההתרחשות. מדובר בתהליך מעניין: רוב הקרמיקאים מכורים לקסם החומר, למגע החושני שלו, לגמישות ולאפשרויות הצורניות שהוא מציע, אך מבחינת יונגרסן החומר עצמו הופך משני, אמצעי שעדיין אי אפשר לוותר עליו להחזקת המרקם הגדוש של הזיגוגים השונים שנשפכים כגוש אחד כמו פטרייה.

המבנה הוא צורה גיאומטרית ברורה שעליה נבנות שכבות על גבי שכבות של זיגוגים בצבעים עזים בשריפות מרובות, למשל כמו בסדרה "Little Hybrids".

ב"All is Flux", הסדרה האחרונה שיצרה, הגיעה יונגרסן להפשטה המושלמת עבורה, להעדר טוטאלי של מבנה קרמי תומך – פלטות גדולות ממדים עשויות משכבות של זיגוגים בשריפות מרובות. זה היה המיצוי המקסימלי של המחקר שלה שבו שברה את כל החוקיות והתמקדה במהות. מבחינתה המהות של הקרמיקה היא החומרים המינרליים הבסיסיים שניתכים ומשתנים בשריפה. האש היא האלמנט החשוב ביותר עבורה, כי הוא משנה את החומר הקרמי, שלא כמו בשום תחום אחר בעולם האמנות. היא מגדירה את התהליך כהתמזגות בין אדם לטבע, משנה את האופן שבו נתפס האובייקט הגמור ומבקשת לתקשר איתו בצורה פיזית וחושנית ולא רק להתבונן בו.

שיטת הביצוע של הלוחות הענקיים בסדרות "Fireworks" ו"All is Flux" היא נועזת, מקורית ומתוחכמת ביותר: באתר האינטרנט של SVFK לסדנאות אמנות בקופנהגן היא מתארת את התהליך כך: קודם כול היא עובדת ישירות על מדף התנור. על המדף היא יוצרת שכבה עבה של שמוט ועליה היא בונה במזיגה שכבות-שכבות של זיגוגים עד שהיא משיגה את ה"גוף" – העובי הרצוי. זה הרגע שהיא מתארת כ"Glaze becomes Form" (זיגוג הופך לצורה). גודלן של הפלטות יכול להגיע לכשני מטר על מטר, ועוביין לא יותר מ-7 ס"מ. הן שבירות מאוד, ואחרי השריפה ל-1,280 מעלות, יונגרסן מרכיבה אותן על לוחות של מתכת לצורך תמיכה ותצוגה בעמידה. מקצתן נתלות על הקיר ונראות כמו תמונות שעשויות מזיגוגים מבעבעים בשכבות של צבע שחור או מזיגוג בצבע אחר, למשל אדום, שיש לו מראה סינתטי יותר מעל השחור הוולקני, כמו ב All is Flux" (Aaby, 2019)".

יונגרסן אוהבת לשחק עם שכבות של זיגוגים בעלי אפקט וולקני, כאילו יצאו מבטן האדמה, ועם שכבות של זיגוגים במראה ובצבעוניות בוטים וסינתטיים יותר שמתקשרים לעולם שבו אנחנו חיים. באותו מאמר שלה בספר היא מספרת שהיא מושפעת לא רק מהטבע אלא גם ממראות יום-יומיים כמו עטיפת גלידה בוהקת זרוקה על הכביש או נצנוצי שמן מנוע בשלולית מים על אספלט.

יונגרסן מוכיחה לנו שדחף של אמן יכול לפרוץ את מגבלות הסטודיו והתנור בדיוק כפי שעשתה בתוכנית שהות אמן ב-Oslo National Academy of the Art ב-2017, שם התאפשר לה לעבוד על משטחים גדולים מבוססי זיגוגים ולתת ביטוי לכמיהה שלה ליצור עבודות בגודל של אדם ולהסתכל עליהן בגובה העיניים.

אין ספק שהטכניקה הייחודית של יונגרסן שבה זיגוג הופך לצורת ענק יצרה מהפכה בתחום הקרמיקה, ויעידו על כך הקרמיקאים הרבים שהלכו בעקבותיה במחקרים שלהם.

אסתר בק – קרמיקאית, מנהלת ספריית בית בנימיני והארכיון של הקרמיקה הישראלית בבית בנימיני

מקורות:

Aaby, Cecilie, 2019. "Gitte Jungersen: Glasurflader", SVFK,. https://svfk.dk/project/gitte-jungersen-glasurflader. (Retrieved 12.7.2022)

Jungersen, Gitte, 2018. "A Frozen Moment", in Gitte Jungersen: Ceramic Works, edited by Jorunn Veiteberg and Lars Dybdahl, pp 31-32. Stuttgart, Germany

Adamson, Glenn, 2019. "Rise of the Hyper Pots", in Ceramic Momentum: Staging the Object (Exhibition Catalog), Clay Museum of Ceramic Art Denmark, Middelfart, Denmark