עמוד הבית

עיונים

השקפות

השקפות

התרחשויות

הבשורה הבנגלדשית

המיצב "RASAD" של הקולקטיב הבנגלדשי בריטו ארטס טראסט, שהוצג בחלל המרכזי בדוקומנטה 2022, משך את תשומת ליבה של אסתר בק והוביל לשיחה מרתקת על אומנות אקטיביסטית עם זוג האומנים העומד בראשו

Local Bazaar frontal view – "Rasad", 2022. Photo: Shimul Saha

ביוני 2022 ביקרתי ב"דוקומנטה" (documenta), אירוע האומנות הגדול המתקיים אחת לחמש שנים בעיר קאסל שבגרמניה מאז 1955. השנה אצר את הדוקומנטה קולקטיב האומנים האינדונזי רוּאַנְגְרוּפָּה (Ruangrupa) שהזמין בעיקר אומנים וקולקטיבים לא מוכרים ממדינות הדרום הגלובלי, שעבודתם מתרכזת בהיבטים חברתיים, סוציו-אקונומיים, פוליטיים ואקולוגיים. בהקדמה של קטלוג התערוכה כותב הקולקטיב כך: " … דרכי יצירה שונות יפיקו עבודות שונות, ואלה בתורן ידרשו דרכים אחרות להבין ולפענח אותן… כבר לא מדובר בעבודות שמבטאות משהו אישי, ואין להן שום צורך להיות מוצגות כאובייקטים בפני עצמם או להימכר לאספנים פרטיים או למוזיאונים הגמוניים במימון ממשלתי" (Ruangrupa, 2020, p.17). המושג "Lumbung", שיתוף קולקטיבי, היה מבחינת הקולקטיב הבסיס לכל התערוכה ולכל הפרויקטים בה, אלא שרבים מהם נראו ניסיוניים וגדושים בטקסטים ודרשו מהקהל מעורבות כזו או אחרת. עומס החומר הדידקטי שנדרש לא פעם להבנת הפרויקטים הרבים הכביד מאוד על המבקר ועל הזמן הקצוב.

Top View of the food market – "Rasad", 2022. Photo: Shimul Saha

בתוך החוויה הזאת נמשכתי במיוחד לפרויקט של הקולקטיב הבנגלדשי בריטו ארטס טראסט (Britto Arts Trust) שהוצג בבניין המרכזי של הדוקומנטה, הפרידריציאנום (Fridericianum). באמצע החלל הגדול עמד המיצב "Rasad" – מעין שוק כפרי קטן שהצופה עובר בין הבאסטות שלו ומתבונן בתוצרת העשויה קרושה, קרמיקה, מתכת ורקמה. בין כל המוצגים ב"דוקומנטה" בלט הפרויקט הזה שלא הזדקק לפרשנות כתובה כדי להעביר למבקר את המסר הרצוי ולטלטל אותו. המיצב היה מבוצע בקפדנות ובאסתטיות רבה, והתצוגה הזכירה לי מדפים בבית מרקחת. בשיחה שלי עם היוצרים הם הסבירו שיש כאן גם קריצה לחנות מוזיאון. המיצב הוקם בשיתוף פעולה בין סדנאות שונות בדאקה, בירת בנגלדש, בהנחיית הקולקטיב עצמו.

Inside view – "Rasad", 2022. Photo: Shimul Saha

הדבר שמשך אותי במיוחד במיצב היה יציקות הקרמיקה של רוב המוצרים: בקבוקי שתייה, פחיות, קופסאות קרטון של חלב, בקבוקי תינוקות, ירקות ופירות, עופות ודגים וכל מיני הכלאות משונות כמו למשל רובים עם דגים במקום קנה או התפוצצויות בצורת פרחי ברוקולי. למעט מוצרים מעטים, כמו למשל חלקי עופות שזוגגו בגלזורה שחורה, הכול היה מזוגג בלבן סטרילי אסתטי מאוד שעמד בניגוד לדימויים ולכיתובים בעלי המסרים החתרניים שעליהם: על בקבוקי הקולה הלבנים נכתב Nuka Cola, על פחיות הקולה דימויים כמו הריסות הבניין המפורסם של הירושימה, על קרטוני מיץ האננס נכתב Lie-Lie 100% – organic food is a lie, ועל סל לבן דמוי שק יוטה מלא תפוחי אדמה היה כתוב: "Of cold, of hunger. Of the toxins of a whole history" מתוך שיר של המשוררת האירלנדית איוואן בולנד (Eavan Boland).

Mahbubur Rahman, "Black 47",2022, Ceramic. Photo: Tayeba Begum Lipi

בקטלוג מסביר הקולקטיב בריטו ארטס טראסט כך: "… כל חפץ בעבודת יד הופך מוצר שכיח בסופרמרקט לפריט יקר ערך. בכך הוא מדגיש את המרחק האדיר בינו לבין המקור הטבעי שלו ואת העובדה שהוא זקוק לתנאים כימיים וסביבות מלאכותיות כדי לשרוד" (Ruangrupa, 2020, p.76).

הרושם החזק שהותיר בי המיצב, אחד מבין שלושה שונים שהציגה הקבוצה במקום, עורר את סקרנותי ושלח אותי למסע חיפוש אחר אנשי הקבוצה האקטיביסטית מבנגלדש שבראשה עומד זוג האומנים טאייבה בגום ליפי ומהבור רהמן (Tayeba Begum Lipi, Mahbubur Rahman). החשש ליצור קשר עם גורמים בנגלדשים התפוגג מיד כשנעניתי בחום, והריאיון איתם התקיים בזום.

Mahbubur Rahman, "Depopularize", 2022, Cotton & Machine Embroidery on Fabric. Photo: Tayeba Begum Lipi

ליפי ורהמן, מהאומנים הבולטים בבנגלדש, נפגשו באקדמיה לאומנות. בשלב מוקדם מאוד הם הבינו שהם רוצים לפרוץ מעבר לעבודה האומנותית האישית לכיוונים משמעותיים וערכיים יותר ולחשוב על תרומתה של האומנות לקידום שינוי חברתי ופוליטי. לפני עשרים שנה הם הקימו את הארגון ללא מטרות רווח "בריטו ארטס טראסט", מיזם ראשון מסוגו בארצם. זהו קולקטיב של אומנים שעובדים בצורה רב-תחומית על פרויקטים בשיתוף אוכלוסיות כפריות נידחות שתורמות מהפרקטיקות האומנותיות שלהן, וזאת כדי להעצים את אותן אוכלוסיות בתחומים שונים כמו אקולוגיה, זכויות על אדמות, תרבות ילידית, מעמד האישה, קיימות וכו'.

Ashim Halder Sagor, "Brahmastra–1", Ceramic, 2022. Photo: Tayeba Begum Lipi

ליפי ורהמן מרכזים את הפרויקטים ועובדים בהתנדבות מסביב לשעון יחד עם צוות מצומצם מתוך הקולקטיב. הפרויקטים ממומנים על ידי גיוס כספים מגופים שונים. פרט לפרויקטים החברתיים עוזר המיזם לאומנים מתחילים לבסס את עצמם. בבריטו יש חלל סטודיו גדול לעבודה משותפת על פרויקטים, וליפי מציינת בגאווה את שלושת המטבחים בו, שמדגישים את החשיבות התרבותית של הבישול והאכילה בצוותא. העניין באוכל מקבל ביטוי גם במיצב נוסף שהם מציגים ב"דוקומנטה" באחת הגינות הציבוריות – שביל מקורה מענפי במבוק שיצרו כפריים מומחים בקליעת סלים המוביל למטבח ולחלל ישיבה מוצל משותף. הקהל הרחב הוזמן לבוא ולבשל יחד, כל אחד מהמטבח הטיפוסי שלו.

Side View of "Rasad", 2022. Photo: Tayeba Begum Lipi

ברבים מהפרויקטים שלהם עוסקים ליפי ורהמן בבעיות המרכזיות בתעשיית המזון ובהשפעתה של התעשייה הזאת על החקלאות. "תאגידי המזון הגדולים משתלטים על שטחי חקלאות, מאיימים על פרנסתם של החקלאים המסורתיים הכפריים, עושים שימוש בהנדסה גנטית ומחדירים כימיקלים לתוצרת שמגיעה בסופו של לדבר לצלחת שלנו", הם אומרים. בזמן הקורונה הם הגו פרויקט בשם "Geo-West Food Art". "הכלל שקבענו היה לגדל משהו בצורה אורגנית, לחלק את התוצרת בחינם תוך ניסיון להימנע מאובדן מזון, ולהפוך את הפרויקט לפרויקט אומנות. המטרה הייתה לגרום לאוכלוסייה ולאומנים להיות פרואקטיביים, להתמודד עם החוסר בתקופה הקשה וליצור פרויקטים קהילתיים פשוטים לביצוע ובעלי ערך חברתי ומוסרי בהנחיית האומנים. כך הרגשנו שאנחנו תורמים במקצת לריפוי הנפשי של כולנו", הם מספרים.

Mural installation at documenta halle, 2022. Photo: Tayeba Begum Lipi

כשבריטו הוזמנו ל"דוקומנטה", היה להם ברור שהם רוצים להרחיב את העיסוק המתמשך שלהם בפוליטיקת מזון (Food Politics). "החלטנו לבטא את הרעיון באמצעות מכלול של שלוש עבודות שכל אחת מהן מביאה זווית שונה על הנושא". בחלל שבו מוצג "Rasad" יצרו ציור ענקי לאורך כל הקיר המורכב מסצנות מתוך סרטים בנגליים שקשורות לאוכל (רעב, מלחמה ועוד). את הסצנות האלה חיפש הקולקטיב בסרטים במשך שנה שלמה, והביצוע של ציור הקיר נעשה על ידי ציירים מקצועיים של כרזות לסרטים. העבודה השלישית היא זו של השביל בקליעת הבמבוק הארוכה שמוביל לגינת ירק הדומה לגינת ירק מסורתית של בתים כפריים ומסתיים במטבח – חלל ההתכנסות המסורתי למשפחה ולאורחים. בנוסף לכך הקרינו בריטו על מסכים באותו חלל תיעוד של ביקוריהם החוזרים בקהילות הכפריות המרוחקות כדי לשים זרקור על הבעיות הגיאופוליטיות שאיתן הן מתמודדות. אומנים רבים עבדו עם הקהילות האלה משנת 2009 בטקסים, במיצגים, באירועי תרבות ובפרויקטים אומנותיים. "לפעמים אנחנו נשארים חודשיים בכפר מסוים בתנאים קשים לצורך היכרות מעמיקה עם התושבים ובניית פרויקט משותף עם האוכלוסייה, וכל מפגש כזה מסתיים תמיד במשתה חגיגי שמוגש בו אוכל מסורתי".

Mahbubur Rahman. "Chiquita Banana", 2022, Ceramic. Photo: Tayeba Begum Lipi

הרעיון של המוצרים העשויים קרמיקה באותם דוכני שוק של המיצב "Rasad" עלה בראשם של אנשי הקולקטיב לפני כמה שנים, כשנקלעו לקושי כלכלי ונדרשו לחשוב על מקור אחר למימון מיידי. לרעיון הם קראו "six inch by six inch" – חפצים קטנים בסדרות שאפשר למכור. "התחלנו לייצר פירות וירקות ביציקות קרמיקה לבנה עם לוגואים חתרניים כמו אלה שבתערוכה, ומכרנו אותם בהצלחה, ראשית בתצוגה בפסגת האומנות של דאקה שבה הוקצה חלל לתצוגת ארגונים ללא מטרות רווח, ואחר כך בירידים בהודו". בעקבות ההצלחה יצרו חברי הקבוצה סדרות נוספות שפרנסו אותה, ובסופו של דבר הפכו החפצים לבסיס הרעיון של השוק ב"דוקומנטה". את התבניות של החפצים יצר קרמיקאי מהקבוצה בסטודיו השיתופי של בריטו, ואת הביצוע של ייצור האובייקטים נתנו לקרמיקאי אחר, שבעבר קיבל מהקבוצה עזרה כדי להקים סטודיו משלו. בתהליך שולבו סטודנטים מהפקולטה לקרמיקה באקדמיה לאומנויות בדאקה, ונשכרו שירותיו של מעצב גרפי שצייר על הכלים.

Tayeba Begum Lipi, "Lie-Lie", 2022, Ceramic. Photo: Tayeba Begum Lipi

הרעיון של שימוש בחומר הלבן האנונימי של היציקה התאים להם מאוד לפרויקט ואפשר להם לחדד את הרעיון של הניכור, האחידות המהונדסת והריחוק מהמקור של המזון שאנחנו צורכים כיום, וצירוף החפצים השחורים משחור הוסיף לתחושת הדחייה והזרות. המוצרים וההצבה נראו כמו מעבדה; השוק הכפרי הפך לסטרילי, לתצוגת הכלאות מוזרות ומבוקרות של פירות וירקות אחידים בצורתם; והמראה העלים את הצבעוניות הגועשת והיצרית של שוקי המזרח הרחוק. הפרויקט ביקש להראות כיצד העולם המודרני והקולוניאליזם דוחקים את מדינות הדרום הגלובלי שעדיין מחוברות מאוד לשורשיהן התרבותיים ולמסורת של הגידול החקלאי, ומעלים אט אט את הצבע המקומי, את הריחות ואת הטעמים.

Ashim Halder Sagor at work at the documenta halle, 2022. Photo: Tayeba Begum Lipi

הפרויקט של קבוצת בריטו, כמו הרבה פרויקטים אחרים ב"דוקומנטה", לא רק אתגר את המושג הקלאסי של אומנות, אלא גם הצליח לרסק את הקטגוריזציה לתחומים שווים יותר ושווים פחות, של אומנות "גבוהה" ואומנות "נמוכה". בנוסף לכך הוא גם טשטש את גבולות תחומי הביטוי השונים, כמו אומנות/קראפט ואומנות אינדיבידואלית לעומת עבודה אומנותית משותפת. בריטו ויוצריהם ליפי ורהמן תרמו לשיח הזה מסרים עדינים ולא מתלהמים תוך שימוש באסתטיקה ברורה וכובשת המעוררת בצופה תגובה רגשית, ונדמה שמדובר בציון דרך שיעורר הדים רבים וישפיע על אירועי האומנות הגדולים במערב.

אסתר בק –  קרמיקאית, מנהלת ספריית בית בנימיני והארכיון של הקרמיקה הישראלית בבית בנימיני

מקורות:

Ruangrupa, 2020. Documenta Fifteen: Handbook. Berlin: Hatje Cantz.

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.