עמוד הבית

עיונים

השקפות

מעבדת צבעים

ביקור סטודיו אצל האומנית פאלאווי סאן המשלבת מסורת של קראפט מהודו ודרום אסיה עם תרבות מערבית עכשווית

The artist in the lab, Natural Dyes Lab, built within the studio art building in collaboration with architect Tessa Kelly Williamstown, Massachusetts, 2022. Photo: Pallavi Sen

העבודה הראשונה של פאלאווי סאן (Pallavi Sen) שנתקלתי בה הייתה תצלום של קיר מכוסה אריחי קרמיקה לבנים ועליהם ציורים גיאומטריים בעבודת יד בשלל צבעים קרמיים. חמישה מטרים של מעוינים, עיגולים, קווים מפותלים באדום, כחול, ירוק, ורוד, סגול וכתום שיוצרים סדרות של סימנים. הקיר המעוטר הזה הוא חלק מפרויקט "המעבדה" שסאן ייסדה, עיצבה ומפעילה – מרחב ייחודי לצביעת טקסטיל (Dyeing Lab) בוויליאמס קולג' (Williams College) שבמסצ'וסטס. הפרויקט כעת בהרצה וייפתח לסטודנטים בסמסטר הבא בינואר 2023.

סאן היא אומנית רב-תחומית ואשת חינוך, ילידת מומבאי שחיה ופועלת בניו יורק. היא הגיעה לארצות הברית ב-2008 ללימודי התואר הראשון באומנות והדפס בקולומבוס קולג' לאומנויות ועיצוב (Columbus College of Art & Design) שבאוהיו. ב-2014 המשיכה לתואר שני באוניברסיטת וירג'יניה (Virginia Commonwealth University), שם התמחתה בפיסול ומדיה דיגיטלית, ולאחר השלמת התואר השני ב-2016 המשיכה לפעול וללמד בארצות הברית.

Seed House", water colour on paper, 2018. Photo: Pallavi Sen"

השפה האומנותית שלה מתמקדת בתפר שבין שני עולמות: מסורת הקראפט – עבודת היד האופיינית להודו ודרום אסיה  בכלל – והתרבות המערבית העכשווית שבתוכה היא פועלת. "בילדותי אמא שלי תמיד סיפרה לי על מלאכות היד השונות, ומאז אני רוחשת כבוד רב לחומר. עבודת היד היא הדבר החשוב לי ביותר, וכל האובייקטים השונים שמקיפים אותי עשויים ביד ומייצגים אזורים שונים של הודו", היא מספרת. היא משלבת ביצירותיה טכניקות שונות כדי ליצור מרחבים אלטרנטיביים – מלאכות היד, האריגה, הרקמה, התפירה והקרמיקה משתתפות בעיצוב המרחב לצד גינון, ריקוד, וידיאו וסאונד. בעבודותיה היא משלבת אלמנטים מרקמות שעיטרו את בגדיה החגיגיים ממחוז קאץ' בגוג'ראט, שם גדלה, צעצועי עץ מהעיר צ'נאפטנה שבקארנטקה, עיטורי החינה שכיסו את ידי הנשים באירועים, אריגה ידנית מכל רחבי הודו ועוד.

Natural dye tests, 2018. Photo: Pallavi Sen

חומר, קהילה וקיימות הם שלושה אלמנטים שחוזרים בעבודתה של סאן שוב ושוב. "'המעבדה' הוא פרויקט שיצרתי יחד עם האדריכלית טסה קליי (Tessa Kelly) בוויליאמס קולג', שבו אני גם מלמדת", היא מספרת. "מדובר במרחב שבו סטודנטים יתנסו בצביעה טבעית של טקסטיל והדפס. המעבדה עצמה תהיה בתהליך תמידי של היווצרות והשתנות: בחלל יש קיר אריחים שציירתי עליהם, חלקם מזוגגים ואחרים לא. כשהסטודנטים יעבדו במעבדה ויצבעו טקסטיל, האריחים הלא מזוגגים ישתנו, יוכתמו וייצבעו מהצבע שישפריץ ומהאדים, והמחשבה על כך מרגשת אותי".

אותו אריח מרובע המוכר לכולנו הופך ייחודי בין אם סאן מציירת עליו או מאפשרת לכתמי צבע במעבדה לדבוק בו. "היום יומי, המוכר והכמעט תעשייתי מקבל תוספת חדשה וייחודית", היא מסבירה. את הדימויים שעל האריחים המצוירים הוציאה מספרי לימוד שעוסקים בתאוריות הצבע, ובמיוחד מספרי לימוד של בית ספר הבאוהאוס העוסקים בעקרונות העיצוב.

Details of the tile making process, 2022. Photo: Pallavi Sen

הרעיון של אומנות ככלי לימוד והתבוננות נוכח מאוד בעבודותיה. "בסביבת עבודה, כל ההחלטות לגבי עיצוב החלל עוזרות לפועלים בחלל זה ללמוד כיצד לפתח ולעודד יצירתיות וסקרנות", היא מסבירה. התלמידים שיגיעו למעבדה ייחשפו לטכניקות הצביעה וייצור הצבע, ויעשו זאת במרחב אידיאלי להשראה, מקום יצירתי ופתוח להתנסויות ולהשתנות ממש כמו האריחים עצמם.

מחלונות המעבדה אפשר לראות גינה שבה היא מגדלת צמחים כדי ליצור מהם אבקות לצבעים כבר באביב הקרוב. כחלק מיצירת האומנות סאן שומרת זרעים ולומדת כיצד הצמח גדל. "מה שקורה לגינה, לצמחים, לא תלוי בנו אלא בכוחם של המים והשמש. זאת לא היצירה שלנו. באופן דומה הרעיון הוא לאפשר לדברים לקרות במרחב. והרבה דברים יכולים לקרות".

סאן יוצרת מרחבים שמתקשרים עם הסביבה ומאפשרים לשוהים בהם ללמוד מלאכות שונות. במעבדת הצביעה היא יצרה תנאים קהילתיים ואינטימיים ליצירת טקסטיל, ואילו בקיץ האחרון, בתוכנית שהות אומן במיין (Skowhegan residency) שבה התארחה, היא יצרה מרחב המאפשר למשתתפים בו להתבונן מחדש על הסביבה ולהעריך מחדש את הקשר ביניהם. היא יצרה מגדיר ציפורים שמכיל ציורים בצבעי מים ומציע למשתמש לשים לב לציפורים ולאו דווקא להגדירן (bird noticing ולא bird watching). לצד המגדיר הקימה סאן את מועדון הציפורים, שקיים פגישות על צפרות, אומנות והתבוננות במרחב. לפגישות האלה הוזמנו אורחי התוכנית ואנשים מהסביבה, והן נמשכות גם כעת, כשהיא אינה שוהה בתוכנית. באופן הזה, האומנית נוכחת במרחב שעזבה, והקשר שלה לסביבה שיצרה, למועדון הציפורים, עדיין נמשך.  

Mise-en-scène, a collaborative installation by Ilana Harris-Babou and Pallavi Sen, Open Source Gallery, Brooklyn, 2022. Photo: Stefan Hagen

בתערוכה "Mise-en-scène" שנפתחה בתחילת ספטמבר בגלריה Open Source Gallery משתפת סאן פעולה עם אומנית נוספת, אילנה האריס באבו (Ilana Harris-Babou). סאן והאריס באבו – אומניות, מרצות וחברות – חלקו דירה בניו יורק בזמן הסגר ב-2020, ושם התפתחה היצירה המשותפת שלהן. ארוחות הצהריים שבישלו זו לזו הפכו לחלק בלתי נפרד מהיצירה שלהן והיו שוות ערך לפיסול הקרמי, לרקמה ולשעות שבהן לימדו בזום. "חיינו יחד בזמן המגיפה, והתערוכה היא דרך לחלוק (עם המבקרים. ד"א) את החלל שבו חיינו ושבו הכול קרה". שם התערוכה, מיז-אנ-סצנה, הוא מושג בצרפתית שמתייחס לאופן סידור האלמנטים והעמדת השחקנים על הבמה, ואכן בתערוכה הזאת שתי האומניות מעלות למרכז ה"במה" את הרגע הייחודי שחלקו ביניהן ומזמינות את המבקרים לכוס תה. הן בנו את הרהיטים לתערוכה בעצמן ויצרו מרחב שבין הביתי ליצירת האומנות. התערוכה ממסגרת את החוויה האינטנסיבית של חיים בלי הפרדה בין הבית, החלל שבו לימדו והסטודיו לצד החיים המשותפים כחברות ואומניות. "ככה נראה שיתוף פעולה אמיתי", היא אומרת.

Poster for Skowhegan Bird Club, organised by Pallavi and artist Ash, Ferlito, 2022. Photo: Pallavi Sen

יצירותיה של סאן הן דוגמה מעניינת לאומנית קראפט שעוסקת פחות במהות של כל אובייקט ואובייקט ויותר בבניית חלל בעזרת אובייקטים. הפסלים, הרישומים או עבודות הרקמה אינם מוצגים כיצירות אוטונומיות אלא כמכלול, כמיצב הבנוי מאובייקטים רבים המשרתים יחד רעיון אחד. בעבודותיה היא נעה בין מקומות, ובכל אחד מהם היא מקימה בית גידול ייחודי שבתוכו ולצידו היא יוצרת. בתוכנית שהות אומן היא יצרה מגדיר ציפורים לא שגרתי המקיים דיאלוג עם המרחב והטבע באזור, ב"מעבדה" מרחב המאפשר לימוד והתבוננות בתהליך צביעת הטקסטיל, ובתערוכה האחרונה מרחב ביתי לכאורה, שמאפשר לצופה לחיות לרגע בביתה בזמן הסגר ב-2020, ולהתבונן במלאכות שבהן עסקה באותה תקופה. "ביצירה אני מחפשת לחבר את המרכיבים של מה שסביבי. יש משהו מאוד יפה בבניית חוויה".

דניאל אלחסיד  – אומנית רב-תחומית ומדריכת סיורי אומנות. בוגרת תואר ראשון באומנות מ-Gerrit Rietveld Academy באמסטרדם, הולנד, ולומדת כעת לתואר שני ב- Hunter College ניו יורק, ארצות הברית. חיה ופועלת בין ניו יורק לתל אביב.

התרחשויות

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.