לפני 26 שנה, בעודי מטיילת בסמטאות האין-סופיות של שוק חאן אל-חלילי שבקהיר, אחד השווקים הגדולים בעולם, נשאבתי לעולמות קסומים ועשירים: חנויות של בשמים ובקבוקים ציוריים, בגדים מסוגים שונים, פירות יבשים, ממתקים מסורתיים, כלי בית ועוד, כמצופה משוק מלא כל טוב.
את עיני צד דוכן של משחקי ילדים המבקשים מהצופים מלאכה של פענוח: צעצועים מוזרים בעלי סתירה פנימית, לפחות ביחס למה שמוגדר כחפץ המיועד לילדים: מצד אחד צעצוע צבעוני ומושך את העין ומצד אחר חפץ בעל חומריות חדה ונוקשה, מסוכנת אפילו.
הצעצועים הקטנים ומלאי החן הונחו בקבוצות של 12 יחידות בתוך קופסאות שטוחות ופשוטות מקרטון אפור וחשוף: מכוניות מדגמים שונים, כלי שיט וכלי טיס. מיד קניתי שתי קופסאות צעצועים ב-3 לירות מצריות כל אחת: קופסה של משאיות וקופסה של מטוסים.
צעצועים אלו, אשר החלידו במהלך השנים, הם גרסה ענייה של מסורת צעצועי פח צבעוניים שרווחה במחצית המאה העשרים, ולחלקם אף התווסף מנגנון מכאני דמוי קפיץ, שגרם להם לנוע לכיוונים שונים. הצעצועים האלה עשויים מאריזות מתכתיות שונות כמו פחיות שימורים, שפופרות של משחות שיניים וכדומה. האריזות האלה שוטחו לחומר גלם, נחתכו על ידי שבלונה פשוטה ונלחצו לתבנית שהוכנה מראש לכל דגם. המטוס שבצילום עשוי משילוב של קופסת שימורים של רסק עגבניות ושפופרת של דבק מגע תוצרת חברת 3M.
מטוס זה הוא הצעצוע האחרון שנותר משני התריסרים, ובמהלך השנים אבדו גלגלי הגומי הקטנים שלו שהיו מחוברים לגוף המטוס בחוט ברזל רופף. שאר הצעצועים חולקו לילדים בגילם ובנפשם.
בכל פעם שאני מסתכלת על המטוס הוא מכמיר את ליבי, ואני לא יכולה שלא לשאול איך זה שבצעצוע צנוע ונזירי לעניים, העשוי שתי חתיכות פח חבוטות, מגולם עולם ומלואו; איך פתרון יצירתי של בעיה – ייצור צעצועים במינימום עלויות – מגלם בתוכו חוכמת חומר ומחזור; ואיך חיבורים היברידיים, מקריים ומוזרים בין אריזות שונות יוצרים יחד יופי נדיר.
שלומית באומן – חברת מערכת טקסטורה