עמוד הבית

עיונים

השקפות

השקפות

התרחשויות

קרמיקה בועטת

פיסול פיגורטיבי מקורי ומאתגר בתערוכה במוזיאון הגרדינר בקנדה שהפנתה זרקור אל סוגיות של הרס תרבותי ושיקומו

Santee Smith Gardiner, Talking Earth Performance, 2022. Photo: Photographer Vladimir Kanic, Kaha:wi Dance Theatre

במהלך חודש יוני השנה, לאחר פסק זמן של כשנתיים, התקיימה במוזיאון הגרדינר בטורונטו, קנדה, תערוכת המכירה הבין-לאומית International Ceramic Art Fair 2022. אלה היו עשרה ימים של חגיגה חומרית רבת פעילות שכללה בין השאר לוח מרשים ביותר של אירועים, מופעים, הרצאות מקוונות והרצאות פרונטליות, שיחי גלריה, סיורים מודרכים, מיצגים אקטיביים והפעלות.

בדומה לתערוכת "אוספים" בבית בנימיני, הוצעו העבודות בתערוכה למכירה כדי לחזק ולהדגיש את משימתו של מוזיאון הגרדינר להעלאת המודעות לתחום היצירה הקרמית ולתמוך ביוצרים מקומיים תוך קידום השיח בשדה המקצועי.

Santee Smith, Talking Earth, 2022. Photo: Courtesy of Artist Santee Smith

המדיום הקרמי הפך לאחד התחומים הדינמיים ביותר בפרקטיקה האומנותית בשנים האחרונות. בעולם האומנות, שבו לרוב הרעיון קודם לביצוע וממנו נגזרת הבחירה בחומר, משמח ומפתיע לראות איך יותר ויותר אומנים בוחרים לעבוד עם חומר קרמי. אומנים פלסטיים רבים מעדיפים את השימוש בו בשל התכונות הטמונות בו, היכולת למשש אותו, האפשרויות הבלתי נדלות ליצור ממנו, והציטטות והאזכורים ההיסטוריים כמקור רעיוני עשיר ומגוון. החומר משמש לאמירה אישית, פוליטית וחברתית בתרבות חומרית ובעולם המשתנה בקצב אינטנסיבי, והגילוי המחודש שלו נובע בין השאר מהרצון לחזור לשורשים בעולם שטוף טכנולוגיות דיגיטליות, אמצעי ייצור המוניים ותרבות הצריכה העכשווית ולנוכח השפעתה של הגלובליזציה. החומר מאפשר משהו מיידי, חם ומשיש בעולם טכנולוגי קר ומנוכר ומגע ממשי עם אובייקט לעומת חיבור וירטואלי עם מסך.

Raven Halfmoon, Ina (Mother), 2019, Stoneware, glaze. Photo: Henry Chan

לא מפתיעה אם כך בחירתו של סקויה מילר (Sequoia Miller), האוצר הראשי של מוזיאון הגרדינר, להתמקד בתערוכה הזאת בתכנים יסודיים ובסיסיים של התרבות החומרית הקושרים בין גוף, זהות ואדמה. "גוף האדם קשור באופן סמלי ואף מילולי לחומר ומסייע לנו להבין מי אנחנו כיחידים, כחברה וכמין", הוא מציין בפרסומי המוזיאון. לאור המשברים הבריאותיים והסביבתיים הגלובליים, הבנת הקשר הגופני שלנו לאדמה הופכת חשובה ורלוונטית מתמיד. חוויית הקיום בגוף מסוים מגדירה היבטים רבים של חיינו. הגוף מסייע בבניית הזהות שלנו תוך תיווך, סינון ויצירת חוויות קיומיות, על כן במוזיאון שמוקדש כולו למדיום הקרמי היה זה אך טבעי ונכון בעיניו להתמקד בעת הזו בפיסול פיגורטיבי בחומר.

האירוע כולו התקיים במהלך חודש המודעות הלאומי להיסטוריה הילידית National Indigenous History Month והתערוכה על משתתפיה ותכניה השתלבה היטב במגמה הכללית הצפון אמריקאית של תיקון עוול היסטורי והתנצלות רבתי על חלקן של ארצות הברית וקנדה בגזלת אדמות ונכסי צאן ברזל תרבותיים של הילידים, בהשתקת קולם, בחינוך מחדש של ילדיהם, במעשי אינוס ורצח של נשותיהם ובעוד מיני זוועות מושתקות זה דורות. זהו נושא מרכזי וחשוב בחיי החברה והתרבות בצפון אמריקה ובראש סדר העדיפויות הציבורי ועל כן הובא לידי ביטוי בבחירת התכנים, האומנים והעבודות.

Eddy Firmin, 2021, Ceramic, wood, fabric. Photo: Mike Patten

במטרה להדגיש את קולם הוזמנו כמה יוצרים ילידיים לתערוכה והציגו עבודות פרובוקטיביות, מקוריות, מאתגרות ומרתקות שהעלו למודעות ולמרכז השיח הציבורי סוגיות כגון אפליה וטראומה, מדיניות הטמעה כפויה ואפלה, רדיפות, חטיפות וגזענות. קיום דיאלוג תרבותי רב שכבות הפנה זרקור אל סוגיות הדנות בהרס תרבותי ובשיקומו.

בתערוכה מגוון רחב של יוצרים מרקעים שונים: אומנים מקומיים לצד אומנים בין-לאומיים, אומנים בוגרים לצד צעירים שזוהי חשיפתם הראשונה לקהל, אומנים ילידיים לצד אומנים מהגרים שחוו על בשרם את המשטר הקולוניאלי בארצות מוצאם, נושאים עימם זיכרון קולקטיבי כאוב ומשמיעים את זעקתם במגוון התבטאויות חומריות. באמצעות פיסול פיגורטיבי, שהוא כיום אחד מתחומי העיסוק הדינמיים ביותר, בוחנים היוצרים גישות חלופיות וייצוגים שונים ומשמיעים קולות חדשים שנועדו לעורר תגובות רגשיות בלב הצופה לנושאים כאובים תוך התמקדות מיוחדת בעוולות הקולוניזציה. ויש גם יוצרים המתרפקים בנוסטלגיה על מורשתם התרבותית ואחרים המשלימים עם עוולות עבר באמצעות מבט מפויס לעבר העתיד עטוף במסווה של שנינות, עוקצנות והומור.

Joon Hee Kim, Jester’s Gesture, 2022, Glazed Porcelain, Gold Luster, Photo: Henry Chan

ברחבת הכניסה למוזיאון וכאות לבאות, מקדם את פני הבאים מיצב של האומנית הילידית סנטי סמית' (Santee Smith), בת שבט המוהוק. בתוך קשת רחבה של צמחייה סבוכה מוצב כלי בישול מאסיבי של בני שבט המוהוק העשוי שברים שנועדו לסמל את טראומת הקולוניזציה ומתואר כ"מקוטע אך נע לעבר השלמות". מדי ערב יוצרת האומנית בחזיתו של המיצב מיצג מרהיב שבו היא עוטה על גופה בין השאר חרסים קישוטיים כתכשיטים. בפעולה זו חוקרת האומנית כיצד גופה הופך לקשר חומרי ופיזי בין אדמה לרוח. השילוב של שני המדיומים בעת ובעונה אחת משמש עוגן רעיוני ומוקד לאמירה חזקה ומרשימה.

בחלל התערוכה עצמו בולטת עבודתה של רייבן האפמון (Raven Halfmoon), אומנית מאוקלהומה בת שבט הקאדו שיוצרת דמויות בקנה מידה גדול המנכיחות את הטקסיות והחגיגיות של מורשת עמודי הטוטם המסורתיים. האומנית נושאת על שכמה את מטענם התרבותי של אבותיה על הקשיים ההיסטוריים שחוו בעברם. על אף היצמדותה להיסטוריה ולמסורת, העבודות משדרות עכשוויות, מנהלות שיח שבמרכזו ניסיון לשכתב את ההיסטוריה של הקולוניאליזם כפי שאנו מכירים אותה כיום ומתמודדות עם קונפליקטים של קבלה סטואית מחד גיסא והתעמתות כואבת מאידך גיסא.

Kukuli Velarde, A Mi Vida II, 2017, Earthenware, underglaze, wax, resin. Photo: George Pimentel Photography

בפינה אחרת של חלל התערוכה מוצגות עבודותיו הפרובוקטיביות של האומן הרב תחומי אדי פירמין (Eddy Firmin), יליד גוואדלופ. פירמין עוסק בעיקר במסורות ריקוד, שירה ומוזיקה שהתפתחו באיים הקאריביים ונועדו להילחם באלימות הקולוניאלית תוך הסתרה של אג'נדה פוליטית במיומנות ויופי וירטואוזיים. את העקרונות הללו בדיוק מיישם האומן בעבודותיו. במסווה של אובייקטים ביתיים יפים ואסתטיים הוא מאתגר את הצופה לגלות מסרים חבויים, קשים ומטרידים על גזענות, על מורשת העבדות ועל עוולות הקולוניאליזם.

עולם שונה לחלוטין משתקף בסמוך בעבודותיה של ג'ון הי קים (Joon Hee Kim), אומנית קנדית צעירה ממוצא קוריאני, כוכבת עולה בקהילת היוצרים הקנדיים הצעירים. עבודותיה עוסקות בשאלות של זהות ובהיסטוריה של מסורת האורנמנטיקה. יצירותיה מתאפיינות בצבעוניות עזה, בריבוי פרטים עד לעייפה ובקישוטיות עשירה והן מתבססות על פסלי דיוקן ונקשרות צורנית למסורת האגרטל הדקורטיבי האירופי. דימויי אנשים סבוכים ומשתרגים זה בזה, בעלי חיים, צמחייה דמיונית, טקסטורות עשירות ושימוש בלסטר זהב חוברים לאמירה נוסטלגית על דרכים מצטלבות ושילוב תרבויות בחייה של האומנית על ציר קוריאה–קנדה.

Sergei Isupov, Coffee and Milk, 2020, Stoneware, slip, glaze. Photo: John Polak Photography

בסמוך ניצבים פסליה של קוקולי ולרדה (Kukuli Velarde), אומנית אמריקאית ממוצא פרואני שזכתה להכרה בין-לאומית בזכות פסלי הטרקוטה שלה. עבודותיה נשענות מבחינה חזותית על פסלים פרה-קולומביאניים ונקשרות אסוציאטיבית לתרבות ארץ מוצאה. יצירותיה מתמקדות בסוגיות של מגדר, הורות והשלכות הקולוניזציה על התרבות העכשווית של אמריקה הלטינית.

בחזית החלל מקדם את פני הבאים פסל גדל ממדים של סרגיי איזופוב (Sergei Isupov), אומן אסטוני שחי ויוצר בארצות הברית וזכה למוניטין בין-לאומי בזכות פסליו הנרטיביים המורכבים, מיומנויות הציור המופלאות שלו והתייחסותו ליחסי הגומלין שבין הדו-ממד לתלת-הממד.

"Milk and Coffee" ("קפה וחלב"), היצירה המוצגת כאן, משלבת שנינות, עוקצנות, הומור וחן ומבקשת לשקף נוף אישי פנימי בנרטיב אינטימי אוטוביוגרפי שבו מתקיימים דיכוטומיה, קונפליקט והרהורים על שבריריותם של יחסים בין אישיים מורכבים. היצירה אישית מאוד אך גם אוניברסלית בקריאתה להגן על שיווי המשקל והאיזון הרעועים שכולנו עלולים לאבד בכל רגע נתון.

Mara Superior, Mates for Life (A Swan’s Wedding Day), 2007, High-fired porcelain, ceramic oxides, underglaze, glaze, wood, gold leaf, ink. Photo: Courtesy of Ferrin Contemporary

לצד עבודותיו של איזופוב ניצבות עבודותיה של מארה סופריור (Mara Superior), אומנית אמריקאית ילידת ניו יורק שסמיכות מגוריה למוזיאון המטרופוליטן לאומנות וביקורים תכופים בו עיצבו את דרכה האומנותית.

פסלי הפורצלן שלה מבוססים על דימויים היסטוריים ממסורות של אומנויות דקורטיביות מערביות. הם משמשים את האומנית כאמצעי ביטוי לנרטיבים עכשוויים העוסקים בסוגיות אישיות, פוליטיות, חברתיות וסביבתיות. עבודתה אוטוביוגרפית ברובה ומתפקדת כיומן חזותי שדרכו היא משקפת חוויות וזיכרונות.

יצירה מרשימה של כריסטינה קורדובה (Cristina Cordova) תלויה בסמיכות. קורדובה היא אומנית אמריקאית ממוצא פורטוריקני העוסקת בעיקר בפיסול פיגורטיבי בעל זיקה חזקה למורשתה הפורטוריקנית. היא מעלה שאלות בנושאים של מגדר, גזע, יופי וכוח מבעד לעדשת החינוך שקיבלה בארץ מוצאה. עבודתה פואטית ולעיתים מיסטית, ויש בה היבטים פסיכולוגיים בפרספקטיבה אישית המכילים גם ממד רוחני.

Cristina Córdova, Desde mi balcón, 2021, Ceramic, metal. Photo: Henry Chan

אומנית מעניינת ומסקרנת נוספת היא אדווינה סנדיס (Edwina Sandys) שידועה גם כנכדתו של וינסטון צ'רצ'יל וזכתה להכרה בין-לאומית בזכות ציורים, הדפסים ופסלים מלאי תעוזה העוסקים באומץ רב בנושאים הקשורים לזכויות נשים, לשמירה על הדמוקרטיה, לבחירה חופשית ולצדק חברתי.

פסליה המונומנטליים מוצבים במקומות ציבוריים ברחבי העולם, מאופיינים ביחסי הגומלין שבין חללים פוזיטיביים לחללים נגטיביים, בין המלא לריק, ומשמשים מטאפורות לנוכחות האנושית ולהעדרה. עבודתה הידועה והשנויה ביותר במחלוקת היא "Christa" (קריסטה) מ-1974: פסל ברונזה בגודל כמעט טבעי המשמש כבסיס לעבודה המוצגת כאן בתערוכה וחושף אומנית אמיצה ובעלת רוח עצמאית שאינה נרתעת משחיטת פרות קדושות ומעיסוק בתכנים פרובוקטיביים.

מנעד רחב, מעניין, מאתגר ורב-גוני של יצירות ומיצבים פיגורטיביים ממלא את אולם התצוגה ואת רחבת הכניסה של המוזיאון. שיטוט בחלל התערוכה מזמן מפגשים מרתקים, מרגשים ומסקרנים עם עבודות נועזות, בועטות ומאתגרות העוסקות בנושאים מורכבים כמו דת, מיניות, מגדר, חברה ופוליטיקה.

Edwina Sandys,Christa Ceramic I & II, 2022, Glazed stoneware, mounted. Photo: Henry Chan

האומנים הנבחרים חולקים עולמות תוכן משותפים, מקבילים ולעיתים אף זהים, אך כל אומן ניגש לנושאים האלה מבעד לעדשתו הייחודית. הצגת עבודותיהם באסופה אחת מהדהדת את החיבור האוניברסלי שלנו לאדמה במגוון רחב ביותר של יצירות הממחישות את עומקו ומורכבותו של המדיום הקרמי העכשווי על קשת ביטוייו.  

Gardiner Museum International Ceramic Art Fair 2022, The Gardiner Museum, Toronto

אוצר: Sequoia Miller

משתתפים: Brie Ruais, Cristina Córdova, Daniel Rios Rodriguez, Eddy Firmin, Edwina Sandys, Jennie Jieun Lee, Joon Hee Kim, Kate Newby, Kukuli Velarde, Mara Superior, Maura Doyle, Raven Halfmoon, Sergei Isupov

יוני 2022

יעל נובק – יוצרת ומעצבת, אחראית לקשרי חוץ בזירה הבין-לאומית בבית בנימיני וחברת הנהלה

פואמות

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בוגרת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בוגרת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

נועה צ'רניחובסקי – אומנית ובעלים של סטודיו קרמיקה בפרישמן, תל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאומנות ועיצוב, בצלאל ובוגרת תואר שני במחלקה לקרמיקה וזכוכית ב-Royal College of Art שבלונדון.