במחצית השנייה של המאה ה-19, כחלק מגלי המהפכה התעשייתית, חברו יחד כמה חידושים טכנולוגיים לפיתוחו של רעף מרסיי – הרעף הראשון שיוצר בפס ייצור תעשייתי באמצעות אקסטרוזיה (שיחול), כבישה בצורה קבועה ומדויקת ושריפה מבוקרתהיתרון הגדול של הרעף החדש היה טמון בעיצוב שלו. רעף מרסיי שינה את צורת ותפיסת מבנה הרעף הרצוי לחיפוי הגג – ההנחה שלו במקומו נעלה את הרעפים שמסביבו ליצירת מקשה אוטמת אחת לכל שטח הגג. הנעילה המדויקת אפשרה שטח חפיפה קטן בין הרעפים ולכן נדרשו פחות רעפים, והמשקל על גגות המבנים הפך קל יותר. הצורה המתוכננת אפשרה אריזה יעילה וחסכונית בתובלה וייעלה את תהליך הנחת הרעפים על הגג.המכבש הראשון הומצא בכלל בגרמניה, אך מרבצי חרסית גדולים באזור, השקעה גדולה בתיעוש וקרבה למסילת רכבת ולנמל בין-לאומי הפכו את מרסיי שבצרפת לעיר הדגל של ייצור רעפי חרס משתלבים, ומכאן שמו של הרעף. פרט לצורניות מפוארת אפשרה שיטת הייצור גם הטבעות של טקסט וצורות. המפעלים חגגו על האפשרויות החדשות וייצרו רעפים יפהפיים, משופעי קישוטים וסמלים - מקצתם שימושיים ומקצתם קישוטיים. על כל רעף הוטבע בנוסף לשם היצרן גם סמל המפעל. אפשר למצוא ברחבי הארץ רעפים מעוטרים בלבבות, בדבורים, בברבורים, באריות, בציקדות ועוד. צורת הרעף המשתלב היא שילוב מרשים של פונקציונליות ואסתטיקה צורנית, וכל אלמנט בו מקיים את שתי הפונקציות – השימושית והוויזואלית. הצד "היפה", זה שנראה כאן בתמונה, פונה כלפי פנים הבית.החור נעשה ידנית בכל רעף לפני השריפה. בזמן ריצוף הגג היו מעבירים דרכו חוט ברזל כדי לאבטח את שורות הרעפים לקורות העץ שעליהן מונח הגג. בתמונה עדיין אפשר לראות את חוט הברזל.שלושה גורמים הביאו את רעפי מרסיי לארץ ישראל – בנייה חדשה שהחלה במושבות הטמפלריות ובבתי הארמון של האפנדים שניהלו את פרדסי יפו, חורף קשה ב-1874 שהעיף גגות, הציף בתים בכל הארץ והבהיר שיש צורך בפתרון טוב יותר לריצוף גגות, וייצוא התפוזים מישראל לאירופה שאפשר שינוע רעפים לישראל ולאזור בכיוון אחד ותפוזים בכיוון האחר.איכות העיצוב והייצור של רעפי מרסיי באה לידי ביטוי בעמידותם – עד היום אפשר לראות את הרעפים האלה, שיוצרו לפני כ-150 שנה, ממלאים את תפקידם על גגות ביפו והסביבה. שבריהם שימשו כחומר מחזק בבניית חומות ברחבי העיר.לוקה אור – יליד 1975, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי ב- HIT, מכון טכנולוגי חולון. לוקה מרצה במחלקה בשש עשרה השנים האחרונות. בין השנים 2016-2021 כיהן כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי. לצד עבודתו האקדמית אור הוא בעל סטודיו המפתח ומעצב מוצרי צריכה, צעצועים, ואובייקטים אינטראקטיביים, תמיד דרך משחקיות והומור. עבודותיו מופיעות בתערוכות עיצוב בארץ ובחו״ל.
