עמוד הבית

עיונים

השקפות

התרחשויות

פואמות

רעף מרסיי

Placeholderבמחצית השנייה של המאה ה-19, כחלק מגלי המהפכה התעשייתית, חברו יחד כמה חידושים טכנולוגיים לפיתוחו של רעף מרסיי – הרעף הראשון שיוצר בפס ייצור תעשייתי באמצעות אקסטרוזיה (שיחול), כבישה בצורה קבועה ומדויקת ושריפה מבוקרתהיתרון הגדול של הרעף החדש היה טמון בעיצוב שלו. רעף מרסיי שינה את צורת ותפיסת מבנה הרעף הרצוי לחיפוי הגג – ההנחה שלו במקומו נעלה את הרעפים שמסביבו ליצירת מקשה אוטמת אחת לכל שטח הגג. הנעילה המדויקת אפשרה שטח חפיפה קטן בין הרעפים ולכן נדרשו פחות רעפים, והמשקל על גגות המבנים הפך קל יותר. הצורה המתוכננת אפשרה אריזה יעילה וחסכונית בתובלה וייעלה את תהליך הנחת הרעפים על הגג.המכבש הראשון הומצא בכלל בגרמניה, אך מרבצי חרסית גדולים באזור, השקעה גדולה בתיעוש וקרבה למסילת רכבת ולנמל בין-לאומי הפכו את מרסיי שבצרפת לעיר הדגל של ייצור רעפי חרס משתלבים, ומכאן שמו של הרעף. פרט לצורניות מפוארת אפשרה שיטת הייצור גם הטבעות של טקסט וצורות. המפעלים חגגו על האפשרויות החדשות וייצרו רעפים יפהפיים, משופעי קישוטים וסמלים - מקצתם שימושיים ומקצתם קישוטיים. על כל רעף הוטבע בנוסף לשם היצרן גם סמל המפעל. אפשר למצוא ברחבי הארץ רעפים מעוטרים בלבבות, בדבורים, בברבורים, באריות, בציקדות ועוד. צורת הרעף המשתלב היא שילוב מרשים של פונקציונליות ואסתטיקה צורנית, וכל אלמנט בו מקיים את שתי הפונקציות – השימושית והוויזואלית. הצד "היפה", זה שנראה כאן בתמונה, פונה כלפי פנים הבית.החור נעשה ידנית בכל רעף לפני השריפה. בזמן ריצוף הגג היו מעבירים דרכו חוט ברזל כדי לאבטח את שורות הרעפים לקורות העץ שעליהן מונח הגג. בתמונה עדיין אפשר לראות את חוט הברזל.שלושה גורמים הביאו את רעפי מרסיי לארץ ישראל – בנייה חדשה שהחלה במושבות הטמפלריות ובבתי הארמון של האפנדים שניהלו את פרדסי יפו, חורף קשה ב-1874 שהעיף גגות, הציף בתים בכל הארץ והבהיר שיש צורך בפתרון טוב יותר לריצוף גגות, וייצוא התפוזים מישראל לאירופה שאפשר שינוע רעפים לישראל ולאזור בכיוון אחד ותפוזים בכיוון האחר.איכות העיצוב והייצור של רעפי מרסיי באה לידי ביטוי בעמידותם – עד היום אפשר לראות את הרעפים האלה, שיוצרו לפני כ-150 שנה, ממלאים את תפקידם על גגות ביפו והסביבה. שבריהם שימשו כחומר מחזק בבניית חומות ברחבי העיר.

רעף מרסיי, מתוך האוסף של לוקה אור. צילום: שי בן אפרים

לוקה אור – יליד 1975, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי ב- HIT, מכון טכנולוגי חולון. לוקה מרצה במחלקה בשש עשרה השנים האחרונות. בין השנים 2016-2021 כיהן כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי. לצד עבודתו האקדמית אור הוא בעל סטודיו המפתח ומעצב מוצרי צריכה, צעצועים, ואובייקטים אינטראקטיביים, תמיד דרך משחקיות והומור. עבודותיו מופיעות בתערוכות עיצוב בארץ  ובחו״ל.

אודות

טקסטורה – כתב עת מקוון של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, הוקם במטרה לשמש במה לדיון ער, מעניין, משמעותי ועכשווי על אמנות ועל עיצוב קרמי, תוך התייחסות להיסטוריה המקומית והגלובלית של התרבות החומרית. כמו כן מטרתו לעודד כותבים.ות מקומיים.ות לחקור ולהעמיק בתחום הרחב והמגוון של שדה הקרמיקה והתרבות החומרית ולקדם דיון מקצועי מתוך תרבות של שיח מכבד וקשוב.

בטקסטורה תוכלו למצוא מאגר מתעדכן של כתבות, מאמרים, ראיונות, עיונים, השקפות, התרחשויות הכוללות סקירות וביקורות על שדה הקרמיקה בארץ ובעולם מזוויות התבוננות שונות וכן פואמות חומריות.

כתב העת שואף לפנות לקהל מגוון – הן הקהל המקצועי והן הקהל הרחב – המעוניין להרחיב את הדעת ולהיות שותף לשיח דינמי ומסקרן, העוסק גם בנקודות ההשקה של שדה הקרמיקה עם מדיומים ותחומי ידע מקבילים.

 

חברי מערכת

עורכת – שירה סילברסטון – יוצרת, מלמדת, מנהלת תחום ימי עיון ואירועים מיוחדים בבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בעלת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות, המכללה האקדמית תל חי; לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול "אודות עיצוב" באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים

עורכת פואמות – שלומית באומן – יוצרת וחוקרת עיצוב, קרמיקה ותרבות חומרית. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; האוצרת הראשית של גלריה בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית; בעלת תואר ראשון בעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תואר שני במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה; לימודי דוקטורט במסלול לעיצוב תעשייתי, הפקולטה לאדריכלות, טכניון, חיפה.

רכזת מערכת – אליה לוי יונגר – אומנית, מלמדת, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; בעלת תעודת הוראה לאומנות מהאוניברסיטה העברית.

עורכת לשון – אורה דנקנר

אחיה כנה – אומן, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים; חי ויוצר בתל אביב. 

עידן פרידמן – מעצב מוצר, שותף בסטודיו Reddish ואספן של חפצים מקומיים. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון; חי ויוצר ביפו.

רחלי רוטמן גרג'י – יוצרת, מלמדת וממלאת מקום מנהלת הקוביה בירושלים; בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים.