בשכונת קמברוול (Camberwell) שבדרום לונדון, בסטודיו שבמתחם האמנים Vanguard Court, יוצר כריסטופר ריג'יו (Christopher Riggio) גוף עבודה ייחודי מחומר קרמי, מזכוכית ומגבס המשלב פיסול, עיצוב תעשייתי, תכשיטנות ואובייקטים שימושיים. ריג'יו, יליד 1986, נולד וגדל במונטריאול, קנדה, ולמד שם לתואר ראשון בפיסול באוניברסיטת קונקורדיה. "במהלך הלימודים לקחתי קורס קרמיקה בהנחיית האמנית לינדה סוונסון (Linda Swanson), וזה היה המפגש הראשון שלי עם חומר קרמי," הוא מספר. "כמה שנים אחר כך, ב-2012, עברתי ללונדון יחד עם אשתי שהתקבלה ללימודי צילום. הגעתי בלי יותר מדי תוכניות אמנותיות סדורות, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי שוב מתקרב לקרמיקה, והפעם ממקום אחר. לא היו לי אז סטודיו או תנור, ומכיוון שלמדתי מעט עיצוב תכשיטים, התחלתי ליצור תכשיטי קרמיקה קטנים בבית. בשביל לשרוף את העבודות שלי הגעתי לראשונה לסטודיו ב-Vanguard Court, שם הסבו בנייני מפעלים ישנים לסטודיות לאמנים. המקום הזה חיבר אותי עם קהילת קרמיקאים מקומית ועורר בי השראה ורצון ללמוד ברויאל קולג' אוף ארט (Royal College of Art), אלא שלא היה לי מושג איך אממן את הלימודים".
ובכל זאת מצאת את הדרך. איך זה קרה?
"במהלך טיול בהודו נכנסתי לחנות עתיקות קטנה שמכרה כל מיני זיופים לתיירים והבחנתי בשקית שנראתה כאילו היא מיועדת לפח. בפנים מצאתי רצועת טקסטיל באורך תשעה מטרים, רקומה באלמנטים הינדיים מורכבים ויפים. משהו בבד הזה ריגש אותי מאוד. קניתי אותו במחיר זעום והבאתי איתי חזרה ללונדון. ידעתי שמצאתי משהו ייחודי, וכשהראיתי אותו למומחית לטקסטיל הודי היא נדהמה והתברר שמדובר בפריט נדיר יחסית. מכרתי אותו בכמה מאות פאונד, וכך מימנתי את התנור הראשון שלי. בדיעבד זו הייתה נקודת מפנה, כי התנור הזה אפשר לי לייצר קולקציית תכשיטים ששימשה כתיק העבודות שלי לרויאל קולג'. התחלתי את לימודי ב-2015. זו הייתה תקופה מעצבת מאוד בסביבה עשירה של מרצים וסטודנטים מדהימים, שרבים מהם הפכו לחברים קרובים ולשותפים לדרך עד היום. תערוכת הגמר פתחה לי דלתות משמעותיות – הוזמנתי לגלריות, ייצגו אותי, וקיבלתי הצעה להישאר במחלקה כטכנאי גבס. עבדתי שם מסיום לימודי ב-2017 עד 2019, וזה אפשר לי להתמקצע, ללמוד לעומק את הצד הטכני של החומר וליצור קשרים שממשיכים ללוות אותי עד היום".
מאז שסיימת את הלימודים שלך עבדת עם שורה של אמני קרמיקה מהבולטים בתחום, בהם אדמונד דה ואל (Edmund de Waal) שאיתו אתה עובד עד היום, מרטין סמית' (Martin Smith), רובין לוין (Robin Levien) והיתומו הוסונו (Hitomi Hosono). זה קרה בשלב די מוקדם בקריירה שלך. איך השפיעה עליך העבודה הצמודה איתם כאמן וכאדם?
"כן, זו באמת אחת המתנות הגדולות שקיבלתי בקריירה שלי – ההזדמנות לפגוש את האנשים הנכונים בזמן הנכון ולעבוד איתם באופן קרוב. אבל יותר מכול, זה היה תהליך שבו הרגשתי שרואים אותי ואת היכולות שלי, את היכולת שלי להעתיק ולשכפל ואת הרצון שלי לעבוד בדיוק רב על פרטים קטנים. העבודה עם אדמונד דה ואל היא מסע ארוך שנמשך מאז 2018. אני מלווה את הפרויקטים שלו משלב הרעיון ועד ההוצאה לפועל, השריפות, הזיגוג וההתקנות המורכבות בתערוכות בין-לאומיות. להיות הצל של יוצר אחר דורש אינטימיות רבה. אני פונה אליו לא מעט כדי לקבל עצה, לשמוע את דעתו על העבודה שלי. הוא נותן לי לפעמים להשתמש בסטודיו שלו כחלל עבודה או כחלל תצוגה וזה עזר לי מאוד לאורך השנים.
"עם רובין לוין התפתחה מערכת היחסים לחברות קרובה מאוד. יש לנו שיחות עמוקות על עבודה, על תהליכים, על ספקות, ואני חושב שהוא הכי משפיע על העבודה שלי מכיוון המחשבה של מעצב קרמיקה. מרטין סמית' הוא האיש עם היכולות הטכניות הכי טובות שאני מכיר, הוא מדויק ביותר בעשייה שלו – אצלו למדתי לא רק על חומר, אלא על איך לשאול את השאלות הנכונות על גודל, צורה, גימור וצבע מול האובייקט שאתה מנסה ליצור. היתומו הוסונו, מעבר לאמנות המופלאה שלה, לימדה אותי איך להיות מקצועי בתחום – איך בונים יחסים עם מוסדות, עם גלריות, איך מתקשרים רעיון אמנותי בצורה שמדברת גם את השפה של עולם האמנות. אלו דברים שלומדים רק ממי שעשה דרך אמיתית בעולם הקרמיקה".
ואתה עצמך – הסגנון שלך מאוד שונה מהסגנון שלהם. איך היית מתאר את מה שאתה עושה?
"אני יוצר מתוך חופש של חומר ומדיום ונוטה לא לזהות את עצמי עם סגנון צורני מסוים. אני שואב השראה מעיצוב תעשייתי, מקראפט, מתכשיטנות ומפיסול, וגם מהילדוּת שלי בקנדה, בין אם זה מהנופים העירוניים העמוסים בגרפיטי או עבודות קרפאט של שבטים ילידים קנדיים. הרבה מהעבודה שלי מתפתחת מתוך עשייה, ולפני כל דבר אחר אני מֵייקֶר. אני מושפע מאוד מהאהבה שלי לאיסוף חפצים בשוקי עתיקות, מחפש אחר שרידים פיזיים של אובייקטים מיוחדים עם היסטוריה ומכוון ליצור אובייקטים שמשדרים אנרגיה דומה בתקווה שיום אחד מישהו ימצא אותם וירצה לשמור עליהם. אני אוהב קופסאות ובמיוחד לחשוב מה בעליהן הקודמים שמרו בהן, ולכן גם אוהב ליצור קופסאות פורצלן בעצמי בתקווה ללכוד את רוח התקופה של היום וליצור משהו שבעתיד ייתפס כיקר ערך ואישי. בעבודות אני משלב משטחים ותבליטים, מעין אובייקטים דו-ממדיים בעלי עומק או מרקם".
בשנים האחרונות אתה חורט בעיקר על פורצלן – איך הגעת לזה?
"התחלתי מעבודה אינטנסיבית עם גבס, במיוחד תבניות כמו בפרויקט התכשיטים שלי וכטכנאי בקולג' בעבודה עם הגבס על המחרטה כדי ליצור תבניות גדולות, אבל התרחקתי מזה לאחרונה. אני מרגיש שכבר מיציתי את הצורך בגבס, ונהנה מהגמישות שהעבודה הישירה עם חומר קרמי מעניקה. היום אני חורט בעיקר פורצלן, תוך השראה עמוקה מאופני ייצור שהגיעו משימוש במחרטה של חברת וודג'ווד (Wedgwood), שם היו משתמשים בה כדי לעטר מוצרים שונים כמו קומקומים וכדים בדיוק רב. יש משהו מרגש עבורי בַּדיוק שאפשר להגיע אליו עם המחרטה, וזה אתגר טכני שאני נהנה ממנו. אני נהנה מהקצב ומהפיזיות של העבודה הזו, והיא משמרת את האנרגיה בסטודיו.
בגוף העבודות האחרון שלי אני מתמקד בקישוטיות בתוך שימושיות. האובייקטים – כלים, קנקנים, אגרטלים – מתפקדים כפריטים יום-יומיים, אבל העידון והעבודה החומרית מבקשים לחקות רמת גימור של מוצרי יוקרה צרפתיים משנות העשרים כמו אלה של קרטיה. דרך החריטה, הברק, הלובן של הפורצלן, בשילוב שיבוץ זכוכית צבעונית שמזכירה מעט אבני חן, אני מנסה לעורר תחושת זוהר נוסטלגית. אחת ההשראות שלי לסדרה הזו היא הציור "Moon in Venice" של לוצ'יו פונטנה (Lucio Fontana). הציור עשוי שכבות עבות של אקריליק שחור, ובמרכזו שברי זכוכית צבעונית משובצים בצבע, מוקפים בקו בצבע אקריליק מטאלי. החדות של הקונטרסט החומרי שם – האור שמרצד על הזכוכית, הקו, הכתם – עוררה בי רצון לבדוק מה קורה כשאני משתמש בזכוכית או בחיקוי של אבנים יקרות, לא כדי להאדיר אלא דווקא כדי לחשוף את השבריריות של הצורה והחומר. אני מבקש לייצר מורכבות בתוך מה שיכול להיקרא "קישוטיות" ולהתייחס אליה באופן ששואף להרמוניה צורנית וצבעונית".
ההשפעה מלימודי הצורפות שלך בולטת גם בסדרת העבודות שהצגת ביריד "Collect" האחרון בחודש מרץ 2025. מה אתה יכול לספר על הסדרה?
"זו סדרה שבה אני חורט פורצלן על המחרטה עד לכדי גוף דק במיוחד, שורף לשריפת ביסק, מייצר עליו מגרעות כמו נקודות או קווים ואז שוזר בתוכו חרוזי זכוכית. אני מציג את האובייקטים האלה ממש כמו תכשיטים ולכן יצרתי פודסטים ושולחנות קטנים מפורצלן ומתכת שמותאמים אישית לאובייקט. הפלטפורמה הופכת לחלק בלתי נפרד מהיצירה. הרעיון ליצור את התצוגה והאובייקט כיצירה אחת שלמה התחיל מכך שבאותה תקופה גיליתי את ולנטין שלגל (Valentine Schlegel), אמנית צרפתייה שפעלה בעיקר בשנות החמישים והשישים. היא עבדה עם גבס וקרמיקה ויצרה אריחים וחיפויי אח בעלי צורות אורגניות, גולשות, שלא נראו כמו שום דבר אחר שראיתי קודם לכן, כאלה שנטמעו ממש בתוך הקירות. שלגל הפכה לדמות מעוררת השראה בשבילי, מישהי שידעה לשלב בין שימושיות לפואטיקה, בין אדריכלות לפיסול וקרפאט, ובמובן מסוים גם היא שאלה שאלות על מה קישוטי ומה פונקציונלי. משהו בגישה שלה נתן לי את החופש לראות את השולחן לא רק כמעמד, אלא כמשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהעבודה ומייצור האובייקט הקרמי".
אז אחרי כל השנים שבהן אפשרת לעצמך "לשחק", להתנסות, לא למהר להכניס את העשייה שלך למסגרת ברורה, איפה אתה מרגיש שאתה עומד היום ומה אתה מקווה שיקרה בשלב הבא ביצירה שלך?
"אני חושב שאני נמצא בנקודה שבה אני באמת מתחיל לרכז את כל מה שעשיתי לאורך השנים – המשחק, ההתנסויות, העבודה לצד אמנים שונים והרעיונות – וליצור משהו מגובש ושלם. לאורך תקופה ארוכה פשוט יצרתי בלי לחשוב יותר מדי על מטרות מסחריות או קריטריונים חיצוניים. לאחרונה קניתי תנור חדש וגדול יותר שמאפשר לי לעבוד בקנה מידה גדול יותר, ובמקביל אני בונה משהו חדש, שהוא אולי גוף העבודות הכי מגובש שיצרתי עד כה ויוצג בקרוב בגלריה בווינה – סדרה של משטחי פורצלן עם זיגוגים עדינים ביותר המוצגים על גבי שולחנות פורצלן. אני מדמיין את העבודות החדשות שלי (שולחן, כלים ותבליטים) כטבע דומם. אני חושב שהאסמבלאז'ים שאני יוצר שואפים ליצור נרטיב שאי אפשר להשיג בכלי אחד בלבד ולכן ריבוי השכבות. ריבוי האובייקטים שואף להיות תיאטרלי ורבוד, למשוך את המבט של המתבונן מהקופסה הקטנה ועד לקומפוזיציה השלמה, לנסות לתפוס חוויה כוללת ועם זאת להקפיד על הפרטים הקטנים, מעין מעבר בין מיקרו למאקרו. זו הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי לעבוד על כל הטווח בין אובייקט-סביבה. זו מין נקודת מפנה שבה אני הולך לכיוון אינטואיטיבי לגמרי עם העבודה".
תאיר אלמור – אמנית ומעצבת, בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי של המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנקר, ובוגרת תואר שני ב–Information Experience Design מRoyal College of Art
