בגלריית תומאס דיין (Thomas Dane) שבשכונת סנט ג'יימס במרכז לונדון הוצגה לאחרונה תערוכת יחיד של דיים מגדלנה אודונדו (Dame Magdalene Odundo). אודונדו, מהקרמיקאיות המוערכות בעולם, מציגה את עבודותיה במוזיאונים מובילים כמו המוזיאון הבריטי בלונדון, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק והמוזיאון הלאומי של קניה בניירובי. בשנת 2018 מונתה לקנצלרית של אוניברסיטת האמנויות היצירתיות בבריטניה, ובשנת 2020 זכתה בתואר דיים (Dame) על תרומתה לאמנות ולתרבות.
אודונדו, ילידת ניירובי, קניה, עברה לאנגליה בגיל עשרים ואחת. דרכה האמנותית החלה דווקא בלימודי עיצוב גרפי במכללה הלאומית הטכנית קבטה (Kabete National Polytechnic) שבקניה, אבל כשהגיעה לאנגליה נחשפה לעולם הקרמיקה, גילתה את העבודה בחומר והפכה אותו לכלי הביטוי המרכזי שלה. בריאיון לכתב העת "פריז" (Frieze) אמרה: "אילולא עשיתי את המסע הזה לאנגליה, ייתכן שהמעבר שלי לתחום אמנותי אחר לא היה מתרחש".
במהלך לימודיה במוסדות אנגליים מובילים, בהם בית הספר לאמנות בקיימברידג' והקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, נחשפה להשפעות המודרניזם הקרמי ולתעשיית הקרמיקה המערבית. מאוחר יותר ביקרה בניגריה, שם התמחתה בטכניקות של בניית יד ובשיטות אפריקאיות מסורתיות לעבודה ושריפה בחומר. השילוב בין שורשיה להשפעות עולמיות הוביל לפיתוח שפה אמנותית ייחודית – הצורות והצבעים בעבודותיה מספרים סיפור של זהות, של היסטוריה אנושית ושל קשר לחומר ולאדמה.
אחד המאפיינים של עבודותיה הוא הדמיון בין הכלים לתצורת הגוף האנושי. בשיטוט בגלריה אפשר להבחין בצורות זורמות שמזכירות צוואר ארוך ואלגנטי או קימורי גב ובטן ואפילו פרטים קטנים שמזכירים פטמה או טבור. אודונדו משלבת גם את כישוריה בדו-ממד בתהליך העבודה ומשרטטת בעיפרון ובפחם סקיצות מקדימות לצורות שהיא יוצרת, ואלה משמשות לה כמדריך ביצירתה התלת-ממדית. בריאיון למוזיאון גארדינר (Gardiner Museum) היא מספרת על הצורות המאפיינות את עבודתה, "כשאנחנו מדברים על יצירה בחומר, אנחנו כמעט תמיד מתייחסים לגוף האנושי.
אנחנו מדברים על הגוף של היצירה, על הכתפיים שלה, על הצוואר. הגוף האנושי מגלם בתוכו את כל התפיסה הזאת של פנים וחוץ, את הרעיון שאפשר ליצור משהו חלול ומלא בעת ובעונה אחת".
תהליכי היצירה של אודונדו איטיים ומדודים. היא בונה כל כלי ביד בטכניקות מסורתיות של חוליות חומר, מצפה אותן בשכבה של טרה סיגילטה וממרקת את פני השטח של הכלים. השריפות שמבצעת אודונדו הן חלק מהותי בתהליך: תחילה הכלים נשרפים באטמוספרה מחומצנת שהופכת אותם לאדומים-כתומים, ולאחר מכן חלקם נשרפים שוב בשריפת עישון באטמוספרה דלה בחמצן (שריפת חיזור) בטכניקה מסורתית שהופכת את צבעם לשחור עמוק. התהליך העמלני והמדויק הזה מעניק לכל אובייקט איכות ייחודית.
בטקסט המלווה את התערוכה נכתב: "כלים אלה, שמזכירים לעיתים בצורתם את גוף האישה, מאזנים בין הפיזי לרוחני; בין חוזק לשבריריות; בין נצחיות לחולף. בהשראתם של אובייקטים מעשה ידי אדם ועולם הטבע כאחד, הקרמיקה של אודונדו, בעלת הביטוי הייחודי והתהודה הרגשית העמוקה, מציעה סינתזה פורמלית מרשימה בין האורגני למעובד, בין היסודי למעודן".
ניכר כי אודונדו מנהלת דיאלוג עמוק עם החומר, כזה המתבטא הן ביצירת צורות מופלאות וייחודיות והן בשליטה טכנית גבוהה. באותו ריאיון המוזכר לעיל היא מספרת כי בפעם הראשונה שעבדה בחומר היא התאהבה בו לגמרי. "חווייתי האישית (מהעבודה עם החומר –ת.א) אינה רק היכולת לעצב וליצור משהו מתוך חומר פשוט מאוד, אלא גם הפשטת חיי שלי שנחרטים בתוך אובייקט – אובייקט שאחרים יכולים להתחבר אליו ואולי גם לחוש לגביו פליאה והשתאות".
היצירות של אודונדו מושפעות ממסורות קרמיקה עולמיות. לצד השימוש בטכניקות מסורתיות מאפריקה, היא מתעניינת בעולם הקרמיקה הבריטי העשיר ובטכנולוגיות שהתפתחו בעקבות המהפכה התעשייתית באירופה.
אחד הפרויקטים הבולטים והמרתקים של אודונדו בשנים האחרונות הוא שיתוף הפעולה שלה עם חברת הקרמיקה הבריטית הידועה וודג'ווד (Wedgwood), במסגרת התערוכה "שביל השכבות" (Trail of Tiers) שהוצגה ב-2024 בהאוטון הול (Houghton Hall) שבנורפולק, אנגליה.
הבחירה של אודונדו לעבוד עם וודג'ווד אינה מקרית. הפרויקט מבקש לבחון את ההיסטוריה של סחר העבדים והשפעותיו על החברה האנגלית, ומביא סיפורים של דמויות היסטוריות חשובות כמו אולאודה אקויאנו (Olaudah Equiano), עבד ניגרי משוחרר שהפך למוביל בתנועה לביטול העבדות במאה ה-18, ומערכת יחסיו עם מייסד החברה ג'וזאיה וודג'ווד (Josiah Wedgwood). בריאיון למגזין "אינטריורס" (Interiors) סיפרה אודונדו: "התרגשתי מאוד כשקראתי את המכתבים בין וודג'ווד לאקויאנו. ההתכתבויות ביניהם היו גם חבריות וגם פרגמטיות. באחד המכתבים אקויאנו מתאר את נסיעתו המתוכננת מלונדון לבריסטול ומביע חששות מפני בעיות אפשריות בדרך, כולל חשש שיילכד שוב. וודג'ווד מציע את תמיכתו ואת שמו של מכר שאליו יוכל לפנות בעת צרה".
במסגרת גוף העבודות הזה היא יצרה כד בהשראת כלי מרכז שולחן מעוטרים של וודג'ווד. הכד מרובה השכבות עשוי מג'ספרוור (Jasperware), חומר ייחודי שפיתחה החברה במאה ה-18 והפך לסמל. בעוד שמסורתית השימוש בג'ספרוור היה בלבן על גבי כחול או ירוק, אודונדו בחרה בשחור על גבי חומר צהבהב. על היצירה מופיעים דימויי עבדים באוניות סחר, כלי עינויים ותיאורים של המאבק לשחרור עבדים והמאבק של האדם השחור עד ימינו. שיתוף הפעולה משקף את אופן החשיבה והיצירה של אודונדו כאמנית-חוקרת.
אודונדו היא האמנית הראשונה ממוצא אפריקאי שהציגה את עבודתה בהאוטון הול. האחוזה, שנבנתה ב-1722 בהזמנת סר רוברט וולפול, ראש ממשלת בריטניה הראשון, מוקפת בפארק של אלף דונם ומארחת תערוכות אמנות עכשווית לצד שימור מורשתה ההיסטורית. בתערוכה של אודונדו שימש המקום כרקע מושלם לעבודה המשלבת היסטוריה, ייצור מקומי ושאלות על מעמדות בחברה האנגלית בעבר ובהווה.
אודונדו היא דמות ייחודית בעולם האמנות והקראפט הנוגעת ברבדים שונים של זהות, מסורת וחדשנות. כאישה ממוצא אפריקאי שעברה לחיות לבדה במערב בגיל צעיר, היא לא ויתרה על שורשיה אלא הפכה את שילובם בחייה החדשים לנושא מרכזי בעבודתה. אודונדו מתעקשת לשמר את האסתטיקה של מלאכות היד האפריקאיות תוך עיצובן מחדש בשפתה האישית. המעבר שלה מקניה לאנגליה אינו רק פיזי – זהו מסע רגשי ואמנותי, כפי שהיא מעידה בראיונות שונים, מסע שבו הפכה חומר לכלי רב-עוצמה לביטוי זהות והיסטוריה שרבים יכולים להזדהות איתו. הענקת התואר דיים משקפת את ההכרה באמנית שהצליחה לגשר בין עולמות תוך שהיא שומרת על זהותה המורכבת ונותנת ביטוי לכל מרכיביה.
תאיר אלמור – אמנית ומעצבת, בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי של המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנקר, ובוגרת תואר שני ב-Information Experience Design מ-Royal College of Art
