צבע, חומר וזיכרון

צבע הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית. הוא מעצב את החוויה הוויזואלית, אך גם מגלם רעיונות, סמלים, היררכיות ואמונות. כמו בימינו, גם בחברות קדומות הייתה לצבעים שכבה נוספת של משמעות: כחול סימל לא רק שמים או מים, אלא גם כוח, קדושה ונוכחות אלוהית. אדום לא רק בלט על פני כלי החרס, אלא העיד על חיים, על אש, על דם ועל טקסים.

עוד בתקופות הפרהיסטוריות בחרו בני אדם בפיגמנטים לשימושים תרבותיים, אסתטיים וטקסיים. באתרים בני כ-300 אלף שנה בזמביה ובקניה התגלו גושי אוכרה אדומה במשקל של כמה קילוגרמים, עדות לשימוש חוזר ומכוון בחומר צבעוני (Wadley, 2005; Henshilwood et al., 2011). גם באירופה התגלו ממצאים דומים: גושים צבעוניים, כלי שחיקה ולעיתים גם ציורים. הבחירה בחומרים לא הוגבלה רק לזמינים בסביבה הקרובה, וכללה לעיתים רכיבים שיובאו ממרחקים של מאות קילומטרים – עדות למעמדו הסמלי והטכנולוגי של הצבע גם בשחר התרבות האנושית (Domingo and Chieli, 2021).

בשנים האחרונות, בעקבות התפתחויות מדעיות, אפשר לבחון מקרוב את החומר עצמו. מהי תערובת או תרכובת החומרים שעמדה מאחורי הפיגמנט? האם הוא הופק ממשאבים מקומיים או יובא מרחוק? מהו התהליך ששימש ליצירתו? לצד השאלות הכימיות מציע המחקר גם קריאה תרבותית: באילו צבעים בחרו בעלי המלאכה ומה ביקשו להביע באמצעותם?

הידע הזה תורם לא רק לשחזור חזותי או לזיהוי סגנוני אלא גם לשימור ממצאים ולהבנת קשרים מסחריים ומערכות חברתיות שבמסגרתן פעלו בעלי המלאכה. הצבעים, שהיו נטועים עמוק בפרקטיקות של חיי היום-יום ובטקסים, הופכים לכלים לקריאה היסטורית.

המאמר שלפניכם מציג את האופן שבו בחינה של ציורי קיר וכלי חרס מעוטרים הביאה לפענוח הרכבם של הפיגמנטים ולשיוכם למתכונים קדומים המוכרים מהמרחב. על רקע ההקשרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים הרחבים יותר נבחנת משמעותם של הצבעים כחומר, כסמל וכנדבך בזהות התרבותית של היוצרים. הסקירה תתמקד בתקופה שבין 1950 ל־1150 לפני הספירה – תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת – פרק זמן הידוע בקישוריות בין-אזורית ברחבי האגן המזרחי של הים התיכון ובחידושים טכנולוגיים. לשם כך ייבחנו ארבעה אתרים שנבחרו בשל פריסתם הגיאוגרפית ומעמדם התרבותי. 

הקשר ארכיאולוגי

רוב המחקרים על אודות פיגמנטים הוקדשו לתקופות ההלניסטית והרומית (ראו לדוגמה Ashkenazi et al., 2021; Koren, 2012), ובמידה פחותה גם לתקופות הברזל והפרסית (Koren, 1995; Shoval and Gilboa, 2016), ואילו תקופת הברונזה נותרה כמעט מחוץ לתמונה. מחקרי פיגמנטים באזור דרום הלבנט בתקופת הברונזה נדירים במיוחד, וארבעת האתרים שבהם נערכו ניתוחים מסוג זה – תל כברי (Linn, Cline and Yasur-Landau, 2017), אשקלון (Stager and Voss, 2018), תל עזקה (Roth, Lipschits and Gadot, 2019) ותל אסור ( Shalvi et al., 2019; 2020) – מהווים את ליבת הידע הקיים לתקופה זו.

האתרים שנבחרו מציגים פסיפס מגוון של הקשרים חברתיים, כלכליים וגיאוגרפיים. תל כברי שימש כמרכז שלטוני אזורי, וציורי הקיר המרשימים בסגנון אגאי שהתגלו בו חושפים פלטת צבעים עשירה בשברי טיח (Yasur-Landau, Cline, and Pierce, 2008). אשקלון, אחת מערי הנמל המרכזיות של התקופה, הניבה את האוסף הגדול ביותר של משפחת כלי חרס ייחודיים המאופיינים בחיפוי לבן ובעיטורים בגוונים אדומים וכחולים. כלים אלה, המכונים משפחת אדום, לבן וכחול (Red, White and Blue Ware; RWB Ware) מעידים על ייצור מקומי ועיטור מורכב (Quail-Gates 2022; Stager and Voss, 2018) בין המאה ה-20 למאה ה-16 לפני הספירה. תל עזקה, יישוב מבוצר בשפלה, מציג דפוסי שימוש דומים בכלים מסוג זה בהקשרים טקסיים (רוט, ליפשיץ וגדות 2019), ואילו תל אסור, בפתח המערבי של ואדי ערה, מציע הצצה נדירה לפיגמנטים על כלים כנעניים מקומיים לצד כלים קפריסאיים מיובאים (Shalvi 2019; 2020).

יחד מספקים האתרים תמונה מרובדת של שימוש בחומרי צבע, טכניקות יישום ודינמיקות של מסחר ותרבות בין חברות מקומיות ומרוחקות. 

ניתוח הפיגמנטים

השימוש בשיטות מדעיות לזיהוי פיגמנטים החל כבר במאה ה-18, בין היתר בתור מענה לצורכי שימור מוזיאלי, אך רק במאה ה-20, עם התפתחות שיטות ספקטרוסקופיות (שיטה לזיהוי חומרים לפי תגובתם הייחודית לקרינה), החלה פריצת דרך אמיתית שאפשרה שחזור מדויק של צבעים וטכניקות קדומות(Reed-Jones, 1990; Gilberg, 1987) . כיום עומדות לרשות החוקרים טכנולוגיות מתקדמות – רבות מהן ניידות ולא הרסניות – המשמשות הן בחפירות והן באוספים מוזיאליים (Tykot, 2019). ההתקדמות הזו מעניקה חיים חדשים לאוספים ארכיאולוגיים במוזיאונים: גם כשאין בידינו מידע על מקורם המדויק של פריטים מנותקי הֶקְשר, הניתוחים המדעיים מאפשרים לחשוף את סיפורם החומרי. באוספי מוזיאונים – המושתתים לא אחת על אוספים של אספנים פרטיים – פריטים אילמים ומסתוריים יכולים לקבל עכשיו הקשר, משמעות ולעיתים אף זהות, כאילו הושב להם קולם. דוגמה לכך היא המחקר המעמיק שנעשה על קבוצה של ארונות קבורה מצריים עשויים קַרְטוֹנָז' (חומר מצרי קדום עשוי פשתן או פפירוס בשכבות המצופות בטיח), במוזיאון פטרי לארכיאולוגיה מצרית בלונדון (Scott et al., 2009). 

המחקר הנוכחי מתבסס על ניתוח פיגמנטים מכלי חרס וטיח מארבעה אתרים שונים. כל אחד מהם נחקר באמצעות כמה שיטות אנליטיות, בהן ספקטרוסקופיית רמאן (Raman spectroscopy), פלואורסצנציית קרני רנטגן (portable X-ray fluorescence, pXRF), מיקרוסקופ אלקטרונים סורק (Scanning electron microscopy and energy dispersive X-ray spectroscopy, SEM-) וטכניקות מעולם הדימות (Reflectance Transformation Imaging, RTI; Visible-Induced Infrared Luminescence, VIL ). החוקרים בחרו בשיטות השונות בהתאם לשאלות המחקר ולמגבלות הדגימה, והן משלימות זו את זו.

השילוב בין הכלים המדעיים לבין ההקשר הארכיאולוגי מאפשר לבחון לא רק את ההרכב הכימי של הפיגמנטים, אלא גם את שיטות היישום, את הבחירות האסתטיות ואת ההקשרים החברתיים-תרבותיים שבהם הופיעו. 

פלטת הפיגמנטים בדרום הלבנט בתקופת הברונזה

לבן

הלבן הופיע כפיגמנט מרכזי בכל אתרי המחקר, לעיתים כפיגמנט בפני עצמו ולרוב כרקע, חיפוי, לצבעים נוספים. ניתוחים מראים שהוא הורכב בעיקר מקלציט ותואם למתכונים של פיגמנט המכונה "לבן סיד"(Opris et al,. 2022) . זהו פיגמנט לבן המופק בעיקר מאבני גיר שעברו תהליך של שריפה, ריסוק ושטיפה. במקרים יוצאי דופן, ובעיקר על גבי כלי חרס מיובאים מקפריסין, נמצא הרכב שונה, עשיר בסיליקה, עם ריכוזי קלציט ומגנזיום נמוכים, דבר המצביע על מקור גיאולוגי שונה ועל טכנולוגיית ייצור ייחודית (Shalvi et al., 2019: 325–326). 

את תפוצתו יש לייחס לזמינות חומר הגלם, אך לא רק אליה. הלבן סימל בהירות, קדושה וטוהר, כפי שבא לידי ביטוי בכתביהם של פילוסופים יוונים שונים. הוא נתפס כביטוי למהות לא-חומרית – אנרגיה טהורה, בהירה ומוארת, הקשורה לא פעם לאש ולרוחניות. אריסטו הגדיר את הלבן כאחד משני צבעי היסוד – לצד השחור – שמהם נגזרים שאר הצבעים באמצעות תערובות שונות (Benson, 2000: 17–18; 23–24).

המונח האכדי peṣû (או BABAAR, לוגוגרמה שומרית ששימשה לתיאור הגוון( שימש הן לתיאור של צבע לבן והן של אור ובהירות (Thavapalan, 2019: 133–134). הצבע הלבן נקשר גם למתכות יקרות, ובמיוחד לכסף, KUG-BABBAR באכדית (ibid: 137; Sinclair, 2012: 32). כך גם במצרים העתיקה, שבה המונח hdj שימש לציון הן של הצבע הלבן והן של הכסף. צבע זה ייצג טוהר, עוצמה וסמכות עליונה, וברוב המקרים היה קשור לכהונה ולטקסים פולחניים (Singer, 2010).

אדום

הפיגמנט האדום הופק בכל המקרים מאוכרה אדומה – סיליקה וחרסיות עם נוכחות תחמוצות של ברזל. אוכרה מצויה על פני אזורים גיאוגרפיים נרחבים, ועל כן נוכחותן של תחמוצות ברזל עשויה להוות חלק מהרכב החרס עצמו. תהליך ייצור הפיגמנט מהאוכרה כולל כרייה, טחינה ושטיפה של החומר, תהליך שבו מתקבלת תערובת של מינרלים. אפשר להשתמש בחומר במצבו הטבעי הצהבהב או לקלות אותו לקבלת גוונים אדומים-חומים כהים יותר (Elgart-Sharon et al., 2023; Mastrotheodoros and Beltsios, 2022). 

האדום הוא מהצבעים הקדומים והנפוצים ביותר בתולדות האנושות, והוא מלווה את האדם כמעט מאז ומעולם. זמינותו הרבה של החומר שממנו הופק – תחמוצות ברזל המצויות כמעט בכל סביבה גיאולוגית – והפשטות היחסית של תהליך ההכנה, הפכו את הפיגמנט האדום לנגיש במיוחד. אולם לא רק מעשיות עמדה בבסיס השימוש בו. האדום נשא עימו מטען סִמְלִי עשיר שנבע מהקשרו לדם ולאש – יסודות ראשוניים לחיים, אנרגיה, הישרדות ולעיתים אף התרסה כנגד המוות (Pastoureau, 2017: 22–29). בקליית הפיגמנט, כשצבעו משתנה ונעשה עמוק וכהה יותר, נרמזה גם טרנספורמציה – תהליך מטמורפי של שינוי שרק חיזק את עוצמתו הרעיונית (Petru, 2006). את עוצמת המשמעות הזו אפשר לראות גם בממצא ארכיאולוגי במערת קפזה שהדגים כיצד פיגמנט אדום נמצא לא אחת כקשור בטקסי קבורה. במערה נמצאו גושי אוכרה אדומה בני כ-92,000 שנה שנבחרו, עובדו והונחו במכוון, לעיתים בסמוך לנקברים. השימוש בצבע האדום, המזוהה אוניברסלית עם חיים, פוריות וחיוניות, מרמז על משמעות סמלית ונטייה לטקסיות כבר בשלבים מוקדמים של התרבות האנושית (Hovers et al., 2003).

השפה משקפת את המשמעות: המונח האכדי sāmu שימש לציון גוון אדום וקשור ככל הנראה ל-sāmtu, אבן הקרנליאן האדומה – אבן חן יקרה שנחשבה לשנייה בחשיבותה לאחר הלפיס לזולי בשימוש לקמעות ולחרוזים במסופוטמיה (Thavapalan, 2019: 141–143). בטקסטים רפואיים אכדיים, המונח sāmu מציין לרוב גוון אדמדם הקשור לדם ולחיות הגוף. משמעותו משתנה בהתאם להקשר: לעיתים הוא מתאר מצב תקין ולעיתים סימן מדאיג. כך, כאשר sāmu מופיע בצירוף עם מילים נוספות, הוא מתאר שינויים חריגים בצבע העור, כתמים או צלקות, הנחשבים לתסמין שלילי. לעומת זאת, כאשר נעשה שימוש במונח לבדו, למשל בתיאור צבע הדם, הוא מצביע על גוון רגיל ובריא (שם, 149–151). 

גם במצרים העתיקה הייתה לצבע האדום אסוציאציה כפולה – המילה dšrt, "הארץ האדומה", תיארה את המדבר השומם, אך דווקא ממנו צמחה ה"ארץ השחורה" – האזור הפורה של הנילוס (Pires, 2017: 151–152). הצבע האדום, dšr, ייצג גם את האל רע (Ra), כוח היום, החיים, המוות וההרס גם יחד (Ćwiek, 2014: 120–121). 

שחור

השחור בדרום הלבנט בתקופה הנידונה נחלק לשני סוגים עיקריים: פיגמנטים מבוססי פחמן שהופקו משריפת עצמות, פיח וצמחים (Tomasini et al., 2012; Elgart-Sharon et al., 2023) ופיגמנטים מינרליים חומים-אדמדמים מבוססי מנגן וברזל שמקורם ככל הנראה בקפריסין (Shalvi et al., 2020; Shoval, 2018).

שחור פחמן (Carbon black) היה הבחירה הטבעית עבור קהילות אנושיות רבות לאורך ההיסטוריה. מדובר בפיגמנט זמין ופשוט להכנה, תוצר של תהליך בעירה חלקית או פחמון של חומרים אורגניים כמו עץ, זרדים או פסולת צמחית. לאחר השריפה החומר נטחן והוסף לו חומר מקשר (binder) ליצירת פיגמנט מוכן לשימוש. 

הכנתו אינה דורשת טכנולוגיה מורכבת, והזמינות של חומרי הגלם הפכה אותו לפיגמנט נפוץ בכל תרבות כמעט. המונח הכללי "שחור פחמן" מתאר את הקטגוריה הרחבה של צבעים שחורים מסוג זה, אך בתוך הקטגוריה קיימת הבחנה בין סוגים שונים, בהתאם למקור החומר: לדוגמה, lamp black נוצר מאיסוף פיח מבעירות, ואילו bone black מתקבל משריפת עצמות (Tomasini, Siracusano and Maeir, 2012; Lluveras-Tenorio et al., 2019). 

שחור מבוסס מנגן, בעיקר מטיפוסים umber ו-ferromanganese, הוא תוצאה של תהליך פשוט יחסית, אך כזה המסתמך על ידע בחומרים ובטמפרטורות, כמו גם על ייבוא חומרים. הפקת הפיגמנט מתחילה בעפרות עשירות בתחמוצות מנגן וברזל, הנכרות, נטחנות ונשטפות ומשאירות אחריהן תערובת מינרלים בגוונים צהבהבים-חומים. באמצעות שריפה בטמפרטורה שמעל 950 מעלות צלזיוס ובסביבה מחמצנת, תערובת זו משנה את צבעה ומתקבל גוון כהה מאוד, כמעט שחור, בעל מראה מט אחיד שמתקבע היטב על גבי המצע (Shoval and Gilboa, 2016; Eastaugh et al., 2008: 211; 255–257; 383–384).

שחור מנגן אינו רק תוצאה של תהליך פירוטכנולוגי אלא גם ביטוי לשימוש מודע במינרלים טבעיים הנפוצים באיכות גבוהה, במיוחד באי קפריסין. עפרות האי, העשירות גם בברזל ומנגן וגם במרכיבי חרסית, ידועות בגוניהן הייחודיים – מצהוב ועד חום – והפכו למקור חשוב עבור חומרי גלם לפיגמנטים במרחב המזרח התיכון.

השימוש בפחמן שחור ככלי עיטור לצד אוכרה אדומה מבוססת ברזל דרש ידע טכנולוגי מתקדם, שכן כדי להשיג את הצבעים הרצויים נדרשו שתי שריפות בתנור: הראשונה בסביבה מחמצנת כדי לקבע את האדום; והשנייה בסביבה מחזרת (תנאים שיש בהם מחסור בחמצן), כדי לשמר את הפחמן השחור. לעומת זאת פיגמנטים מבוססי מנגן אפשרו תהליך שריפה אחיד, שלב בודד בתנאים מחמצנים, מבלי לפגוע בצבעים (Aloupi-Siotis and Lekka, 2017). יתרון זה עשוי להסביר את המעבר ההדרגתי לפיגמנטים מנגניים בתל אסור ובאתרים נוספים בתקופות מאוחרות יותר ואולי אפילו את העלייה בתפוצתם של הכלים הדו-גוניים. 

בהקשרים תרבותיים קדומים, הצבע השחור נשא משמעות כפולה: הוא סימל מוות, אפלה ובלתי נודע, אך גם פוריות, התחדשות ומעגלי חיים. תפיסות אלו באות לידי ביטוי מובהק הן במצרים והן במסופוטמיה. 

במצרים העתיקה, השחור – kmm – היה צבע של חיים לא פחות מאשר צבע של מוות. הוא ייצג את אדמת הסחף הפורייה של הנילוס, שכונתה "הארץ השחורה" (kemet) ואף שימש ככינוי לממלכה כולה. האל אוסיריס, אל המוות והתחייה, הוצג לעיתים קרובות בגוף שחור כסמל להתחדשות, לפוריות ולחיים שמעבר למוות (Robins, 2008; Pastoureau, 2009). השחור, אם כן, ביטא את הקשר העמוק בין המוות לבין התחלה חדשה, בין קבורה לפריחה.

במסופוטמיה, השחור – ṣalmu – נשא בעיקר קונוטציות שליליות, אך גם כאן ניכרת שכבת משמעות מורכבת. במקורות רפואיים, ṣalmu מתאר תסמינים גופניים חמורים – שתן כהה, כתמים על העור, גידולים שחורים – שנחשבו כולם לסימנים מקדימים למוות. גם בשפה הרגשית והחברתית, הביטוי "פנים שחורות" תיאר תסכול, חוסר שביעות רצון ולעיתים קרובות פחד. במישור המיתי והטקסי, הצבע השחור הופיע בנבואות כסימן מבשר מוות: כ-80% מהאזכורים שלו בטקסטים נבואיים אכדיים מסתיימים בתחזית של מוות (Jeyes, 1980). עם זאת, ṣalmu סימן גם כוח ושליטה – הוא היה קשור לאבן קשה שכונתה ṣallamtu (כנראה בזלת) ולשלבי החישול בתעשיית המתכת, שם תהליך השריפה וההשחרה סימן לא רק הרס אלא גם בריאה מחדש של חומר (Thavapalan, 2019: 154–157). הצבע השחור, אם כן, פעל כמעין "סמן מעבר" בין חומר גלם לחפץ מוגמר, בין חיים למוות, בין חולשה לעוצמה.

כחול

בבדיקות שבוצעו על שברי כלי חרס מטיפוס אדום, לבן וכחול לא נמצאו חומרים המזוהים עם מתכונים לפיגמנטים כחולים מוכרים מהעת העתיקה, המבוססים בעיקר על נחושת או על קובלט. על כן נשללה נוכחות של כחול מצרי או כחול קובלט, אולם זוהו מאפיינים של פיגמנטים פחמניים. הממצאים העלו כי הצבע שנתפס ככחול בעין נוצר למעשה משכבת פחמן שחור דקה שהונחה על רקע חיפוי לבן עבה, תופעה הידועה ככחול מדומה (false blue; Brysbaert, 2008: 2767). שיטה זו מצביעה על תחכום טכני וניסיון מכוון ליצירת גוון כחול ללא שימוש בחומר הגלם המקורי (Elgart-Sharon et al., 2023). 

לעומת זאת על שברי טיח מצויר מתל כברי זוהתה נוכחות של נחושת האופיינית לפיגמנט המכונה כחול מצרי (Egyptian blue). הפיגמנט הזה, שנחשב לפיגמנט הסינתטי הראשון בעולם, יוצר לראשונה במצרים באלף השלישי לפנה"ס והיה יקר ערך לכל אורך ההיסטוריה (Skovmøller, Brøns, and Sargent, 2016). הוא נוצר מערבוב מדויק של קוורץ, תחמוצת נחושת, סידן פחמתי וחומר אלקלי שנבחרו בקפידה על פי הרכב כימי ידוע מראש. לאחר טחינה עדינה של החומרים נשרפה התערובת בטמפרטורה של 1,000-850 מעלות צלזיוס בתוך כלי חרס, ובתהליך הזה נוצרו גבישי קופרוריבאיט (cuprorivaite), מינרל נדיר במיוחד שאפשר לייצרו בתהליך מוקפד באופן סינתטי, והוא שאחראי לגוון הכחול הבוהק של הפיגמנט. לאחר הצריפה החומר נטחן שוב והיה אפשר לשלבו כפיגמנט בעיטורים, לעצב ממנו חפצים קטנים ואף לצרוף אותו שוב ליצירת גוונים כחולים נוספים (Kovalev et al., 2023).

ממצא ייחודי ומוקדם זה של כחול מצרי בתל כברי מצביע על שימוש סלקטיבי בכחול יוקרתי בטקסים ובארכיטקטורה מלכותית-ציבורית בלבד, ולא על גבי קרמיקה, ומרמז על קשרים ישירים או עקיפים עם מרכזים טכנולוגיים במצרים, במרחב האגאי ובמסופוטמיה.

לצבע הכחול היו משמעויות סמליות עמוקות בתרבויות המזרח הקדום – הוא גילם בתוכו את השמים, את המים, את הנשגב והאלוהי ואת רעיון ההתחדשות הנצחית. במצרים העתיקה, האל חאפי – שליט ההצפות המחזוריות של הנילוס – והאל אמון, "הנסתר", שדמותו מקושרת לאוויר ולשמים, תוארו לעיתים כבעלי עור כחול. זהו צבע שלא שיקף רק את מראם, אלא גם את מהותם – כוח שמימי, חיים זורמים, מהות שאינה נראית אך פועלת (Foroughi and Javadi, 2017; Armstrong, 2015). הכחול סימל גם את מי בראשית, שממעמקיהם נולדת השמש מדי יום – רעיון שקיבל ביטוי פיוטי בכינוי השמש כ"הילד של הלַפִּיס לַזוּלִי" (Robins, 2008).

ערכו של הכחול נבע לא רק ממטענו הסמלי, אלא גם מהקושי שבהשגתו. האבן הטבעית לַפִּיס לַזוּלִי, שזוהרה העז הפך לסמל של שמים וקדושה, יובאה למצרים ממרחקים, מאפגניסטן, כבר באלף הרביעי לפנה"ס. ייתכן שבשל נדירותה והמאמץ הכרוך בהבאתה, פיתחו המצרים פתרון בדמותו של הפיגמנט הסינתטי – הכחול המצרי. המצרים כינו אותו ḫsbḏ-ỉrjt, "לַפִּיס לַזוּלִי מלאכותי", ושילבו אותו באמנות, בצביעת חפצי נוי, בקמעות ובציורי קיר (Pagès-Camagna, 1998). 

במסופוטמיה, המונח האכדי zagindurû, שהופיע בראשית האלף השני לפנה"ס, מתאר חומר כחול-זגוגי בעל ברק עז, שזוהה במחקר העכשווי כפיגמנט כחול מצרי (Thavapalan, Stenger and Snow, 2016). zagindurû שימש כצבע אבקתי, כחומר לציפוי כלי עץ וזכוכית, ולעיתים אף כתחליף מלאכותי ללַפִּיס לַזוּלִי. מקורות שונים מעידים על שימושים מגוונים: בטקסטים ממארי מוזכר zagindurû כצבע שאומנים השתמשו בו לצביעת דגמי מרכבות; באמנות האשורית שימש הצבע להבלטת כתובות על תבליטים; ובמיתוסים כגון זה של נרגל ואֵרֶשְׁכִּיגַל צבעו בו את רהיטי האלים (Thavapalan, 2019). כך הפך הכחול, בין אם טבעי ובין אם מלאכותי, לצבע מועדף להמחשת ערכים של סמכות, קדושה וחיבור לכוחות עליונים, הן באמנות והן בטקסטים של תרבויות המזרח הקדום.

מבע חומרי: על פיגמנטים, צבע ומשמעות בדרום הלבנט באלף השני לפני הספירה

באמצעות טכנולוגיות מדעיות לא הרסניות נחשף הרכב הפיגמנטים על ממצאים קרמיים וטיח מארבעה אתרים – תל כברי, אשקלון, תל עזקה ותל אסור – וכל אחד מהם מספר סיפור חומרי וסמלי.

מתגלה מעבר מפחמן שחור לפיגמנטים מבוססי מנגן – שינוי טכנולוגי שחסך זמן ומשאבים ואפשר צריפה אחת במקום שתיים. במקביל השימוש המכוון בכחול מצרי בטיח המלכותי בתל כברי מצביע על ידע מתקדם ורצון להציג סמכות ועוצמה. כשלא התאפשר שימוש בכחול יקר, נוצר כחול מדומה – קווים פחמניים על גבי סיד שנשאו את משמעות הצבע גם בלי החומר המקורי.

בתוך שכבות של סיד, פיח, אוכרה ומינרלים נחשפת גם שכבה עמוקה יותר – שכבת התרבות. אדום המביע חיים, אש ומוות; שחור המגלם פוריות אך גם חושך; לבן המסמל טוהר, גבולות והפרדה בין עולמות; וכחול הנושא עימו משמעויות של שמים, מים ואלוהות.

צבעים אלה – אדום, שחור, לבן ולצידם הכחול – אינם מקריים. הם חוזרים ונשנים לאורך ההיסטוריה, מטקסים מסופוטמיים קדומים (Thavapalan 2025) ועד לפולקלור עולמי וסיפורי עם בני זמננו (Hemming 2012). שלושת הצבעים הראשונים יוצרים מערכת סמלית משולשת רבת-עוצמה של ניגודים: חיים ומוות, טוהר וסכנה, גופניות ורוח. הכחול מצטרף אליהם בהדרגה, מוסיף ממד שמימי, מסתורי או אלוהי.

המעמד המרכזי של הצבעים האלה מבוסס הן על התרבות והן על הביולוגיה: הראייה האנושית הטריכרומטית מאפשרת לנו לחוות את הצבעים הללו בעוצמה. אדום, שחור ולבן יוצרים קונטרסט חד בעין, ואילו כחול – אף שמאוחר יותר בשמותיו הלשוניים – בולט בגווניו הנוגדים את האדום. גם לשפה תפקיד חשוב: מחקרם הלשוני האיקוני של ברלין וקיי (1969) מצביע על סדר אוניברסלי כמעט של מתן שמות לצבעים: שחור, לבן ואדום מופיעים ראשונים, ורק בהמשך ירוק וכחול.

בסופו של דבר הבחירה בצבעים לעיטור כלים וקירות בתקופת הברונזה לא הייתה רק עניין טכני אלא שיקפה בחירות תרבותיות, רגשיות, חומריות וביולוגיות. זוהי שפה חזותית וחומרית שדרכה אפשר להבין טוב יותר את עולמם של יוצריה ואת מקומם במארג החברתי, הטכנולוגי והרעיוני של זמנם.

המאמר הינו חלק ממחקר במסגרת לימודי התואר השלישי באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתם של פרופ' יובל גדות (החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, פרופ' עידו קוך (החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב) וד"ר אלון רון (בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב). 

ילנה אלגרט-שרון – אוצרת ארכיאולוגיה, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (מוז"א)

מקורות:

רוט, הלנה; ליפשיץ, עודד וגדות, יובל, 2019. "'ככה כן בונים חומה': ביצורי הברונזה התיכונה בעזקה ומשמעותם". חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים יג: 73–92. 

Aloupi-Siotis, E., and A. Lekka, 2017. "'Black”, a tale of two pigments in Cyprus: the chemistry of decoration and the Late Cypriot III–Cypro-Geometric pottery production." In ΤΕΡΨΙΣ: Studies in Mediterranean Archaeology in Honour of Nota Kourou, Centre de Recherches en Archeologie et Patrimoine (CReA-Patrimoine). Universite libre de Bruxelles Brussels: 121–144

Armstrong, Caroline H, 2015. "The Two Non-Blue Amuns of the Shrine of Taharqa at Kawa". Journal of Egyptian Archaeology 101(1): 177-195. https://doi.org/10.1177/030751331510100109

Ashkenazi Dana, Romi Shnabel, Achim Lichtenberger, and Oren Tal, 2021. "Chemical composition and microstructure analysis of plaster and pigments retrieved from a decorated house wall at Seleucid Tell Iẓṭabba (Nysa-Scythopolis, Beth She’an, Israel)". Mediterranean Archaeology and Archaeometry 21(3): 89–122. https://doi.org/10.5281/zenodo.5598239

Benson, J. L., 2000. Greek Color Theory and the Four Elements. Amherst, Massachusetts: University of Massachusetts Amherst Libraries

Berlin Brent, and Paul Kay, 1969. Basic Color TERMS: THEIR UNIversality and Evolution. University of California Press

Brysbaert, Ann, 2208. "Painted plaster from Bronze Age Thebes, Boeotia (Greece): a technological study". Journal of Archaeological Science 35(10): 2761–2769. https://doi.org/10.1016/j.jas.2008.05.005

Ćwiek, Andrzej, 2014. "Red and black world". Studies in Ancient Art and Civilization 18: 119–133. https://doi.org/10.12797/SAAC.18.2014.18.08

Domingo Inés, and Annalisa Chieli. 2021. "Characterizing the pigments and paints of prehistoric artists". Archaeological and Anthropological Sciences 13(11): 196. https://doi.org/10.1007/s12520-021-01397-y

Eastaugh Nicholas, Valentine Walsh, Tracey Chaplin, and Ruth Siddall, 2008. Pigment Compendium: a Dictionary of Historical Pigments. Routledge.

Elgart-Sharon Yelena, Yuval Gadot, Ido Koch, Maddison Quail-Gates, Omri Yagel, Erez Ben-Yosef, and Alon Ron. 2023. True blue? Locality of pottery decorations during the middle bronze: The case of red, White and blue ware. Journal of Archaeological Science: Reports 49: 104025. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2023.104025

Foroughi Mahda, and Shohreh Javadi, 2017. "Examining the Symbolic Meaning of Colors in Ancient Egyptian Painting Art and Their Origin in Environment". Bagh-e Nazar 14(53): 69–80

Gilberg Mark, 1987. Friedrich Rathgen: "The father of modern archaeological conservation." Journal of the American Institute for Conservation 26(2): 105-120. https://doi.org/10.2307/3179456

Hemming Jessica, 2012. "Red, white, and black in symbolic thought: The tricolour folk motif, colour naming, and trichromatic vision". Folklore 123(3): 310–329

Henshilwood Christopher S., Francesco d’Errico, Karen L. Van Niekerk, Yvan Coquinot, Zenobia Jacobs, Stein-Erik Lauritzen, Michel Menu, and Renata García-Moreno, 2011. "A 100,000-year-old ochre-processing workshop at Blombos Cave, South Africa". Science 334(6053): 219–222. https://doi.org/10.1126/science.1211535

Hovers Erella, Shimon Ilani, Ofer Bar Yosef, and Bernard Vandermeersch, 2033. "An early case of color symbolism: ochre use by modern humans in Qafzeh Cave". Current Anthropology 44(4): 491–522. https://doi.org/10.1086/375869

Jeyes Ulla, 1980. "Death and Divination in the Old Babylonian Period". In: Alster, B. (ed.), Death in Mesopotamia: Papers Read at the XXVIe Recontre Assyriologique Internationale: 107–121

Koren Zvi C, 1995. "High‐Performance Liquid Chromatographic Analysis of an Ancient Tyrian Purple Dyeing Vat from Israel". Israel Journal of Chemistry 35(2): 117–124. https://doi.org/10.1002/ijch.199500018

Koren, Zvi C. "Chromatographic investigations of purple archaeological bio-material pigments used as biblical dyes". MRS Online Proceedings Library (OPL) 1374 (2012): 29-47. https://doi.org/10.1557/opl.2012.1376

Kovalev Ilia, Alexandra Rodler, Cecilie Brøns, and Thilo Rehren, 2023. "Making and working Egyptian blue–a review of the archaeological evidence". Journal of Archaeological Science 153: 105772. https://doi.org/10.1016/j.jas.2023.105772

Linn Ravit, Eric H. Cline, and Assaf Yasur-Landau. 2017. "Technological study of Middle Bronze Age painted plaster fragments from the Canaanite Palace of Tel Kabri, Israel-materials and painting techniques". Journal of Archaeological Science: Reports 13: 466–475. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2017.03.053

Lluveras-Tenorio Anna, Alessio Spepi, Matteo Pieraccioni, Stefano Legnaioli, Giulia Lorenzetti, Vincenzo Palleschi, Marius Vendrell, Maria Perla Colombini, Maria Rosaria Tine and Celia Duce, 2019. "A multi-analytical characterization of artists’ carbon-based black pigments". Journal of Thermal Analysis and Calorimetry 138: 3287–3299. https://doi.org/10.1007/s10973-019-08910-5

Mastrotheodoros Georgios P. and Konstantinos G. Beltsios, 2022. "Pigments—Iron-based red, yellow, and brown ochres". Archaeological and Anthropological Sciences 14(2): 35. https://doi.org/10.1007/s12520-021-01482-2

Opriș Vasile, Alin Velea, Mihail Secu, Arpad-Mihai Rostas, Angel-Theodor Buruiană,Corina-Anca Simion, Dragos-Alexandru Mirea, Elena Matei, Cristina Bartha, Mădălina Dimache and Cătălin Lazăr, 2022. "'Put variety in White': Multi-analytical investigation of the white pigments inlaid on Early Chalcolithic pottery from Southern Romania". Journal of Archaeological Science: Reports 42: 103402. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2022.103402

Pagès-Camagna, Sandrine, 1998. "Pigments bleu et vert égyptiens en question: vocabulaire et analyses". Scienze e materiali del patrimonio culturale 4: 163–175

Pires Guilherme Borges, 2016. "The Egyptian land-based layer: Between god (s), cosmic sacredness and fertility beliefs". Current Research in Egyptology: 150–158

Quail-Gates Maddison, 2022. Red, White, and Blue Decorated Pottery from the Middle Bronze Age: Corpus, Typology, and Function. MA. Tel Aviv: Tel Aviv University.

Rees-Jones Stephen G, 1990. "Early experiments in pigment analysis". Studies in Conservation 35(2): 93-101. https://doi.org/10.1179/sic.1990.35.2.93

Robins Gay, 2008. The Art of Ancient Egypt. Cambridge: Harvard University Press

Scott A. David, Sebastian Warmlander, Joy Mazurek, and Stephen Quirke, 2009. "Examination of some pigments, grounds and media from Egyptian cartonnage fragments in the Petrie Museum, University College London". Journal of Archaeological Science 36(3): 923–932. https://doi.org/10.1016/j.jas.2008.12.011

Shalvi Golan, Shlomo Shoval, Shay Bar, and Ayelet Gilboa, 2019. "On the potential of microbeam analyses in study of the ceramics, slip and paint of Late Bronze Age White Slip II ware: an example from the Canaanite site Tel Esur". Applied Clay Science 168: 324–339. https://doi.org/10.1016/j.clay.2018.11.019

Shalvi Golan, Shlomo Shoval, Shay Bar, and Ayelet Gilboa, 2020. "Pigments on late bronze age painted canaanite pottery at Tel Esur: new insights into canaanite–Cypriot technological interaction". Journal of Archaeological Science: Reports 30:102212. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2020.102212

Shoval Shlomo, 2018. "The application of LA-ICP-MS, EPMA and Raman micro-spectroscopy methods in the study of Iron Age Phoenician Bichrome pottery at Tel Dor". Journal of Archaeological Science: Reports 21: 938-951. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2017.03.040

Shoval Shlomo and Ayelet Gilboa, 2016. "PXRF analysis of pigments in decorations on ceramics in the East Mediterranean: A test-case on Cypro-Geometric and Cypro-Archaic Bichrome ceramics at Tel Dor, Israel". Journal of Archaeological Science: Reports 7: 472–479. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2015.08.011

Sinclair Andrea, 2012. "Colour Symbolism in Ancient Mesopotamia". Ancient Planet Online Journal 2: 18–33.

Singer Graciela Gestoso, 2010. "Color in Ancient Egypt". Terrae Antiqvae Magazine (Dec. 6).

Skovmøller Amalie, Cecilie Brøns, and Maria Louise Sargent, 2016. "Egyptian blue: modern myths, ancient realities". Journal of Roman Archaeology 29: 371–387. https://doi.org/10.1017/S1047759400072184

Stager Lawrence E. and Ross J. Voss. 2018. "Special Ceramic Wares Found in Middle Bronze Age Ashkelon". In: Stager, L.E., Master, D.M. and Scholen, D. (Eds.), Ashkelon 6: The Middle Bronze Age Ramparts and Gates of the North Slope and Later Fortifications. Pennsylvania: Eisenbrauns. 267–298 

Thavapalan Shiyanthi, 2019. "The meaning of color in ancient Mesopotamia". Culture and History of the Ancient Near East 104. Leiden and Boston: Brill

 Thavapalan Shiyanthi, 2025. "Red, white and black: methodologies for understanding color symbolism in Mesopotamian magic and ritual".Journal of Ancient Civilizations/Gudai Wenming 40(1): 1–24. 

Thavapalan Shiyanthi, Jens Stenger, and Carol Snow, 2016. "Color and meaning in ancient Mesopotamia: the case of Egyptian blue". Zeitschrift für Assyriologie und Vorderasiatische Archäologie 106(2): 198–214. https://doi.org/10.1515/za-2016-0014

Tomasini Eugenia, Gabriela Siracusano and Marta Silvia Maier, 2012. "Spectroscopic, morphological and chemical characterization of historic pigments based on carbon. Paths for the identification of an artistic pigment". Microchemical Journal 102: 28–37. https://doi.org/10.1016/j.microc.2011.11.005

Tykot ,H. Robert, 2018. "Portable X‐ray fluorescence spectrometry (pXRF)". The encyclopedia of archaeological sciences: 1-5.

Wadley Lyn, 2005. "Ochre crayons or waste products? Replications compared with MSA ‘crayons’ from Sibudu Cave, South Africa". Before Farming 3: 1–12. https://doi.org/10.3828/bfarm.2005.3.1

Yasur-Landau Assaf, Eric H. Cline and George A. Pierce, 2008. "Middle Bronze Age settlement patterns in the western Galilee, Israel". Journal of Field Archaeology 33(1): 59–83. https://doi.org/10.1179/009346908791071330