כשהייתי העורכת והמו"לית של כתב העת "Ceramics: Art and Perception" נהגו הקוראים לומר לי, "אין כתיבה ביקורתית בקרמיקה". טענה זו היא שדחפה אותי לכתוב את התזה שלי בספרות אנגלית ב־2020: "ניתוח השוואתי בין הביקורת העכשווית באמנות היפה והביקורת העכשווית בקרמיקה" (Henry 2020). צללתי לנושא הזה בלי להבין לעומק או בבירור מהו שיח ביקורתי ומהי בעצם "ביקורת", ולכן ידעתי שעלי לבסס את אחיזתי בנושא באמצעות המתודולוגיה המחקרית שלי. התחלתי בקריאת ביקורות ומאמרים מכתבי עת שונים, כולל ARTFORUM, Art in America, Sculpture, The New Yorker, Ceramics: Art and Perception, "The Journal of Modern Craft וכן עיתונים כמו "לוס אנג'לס טיימס", "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ועוד. כל ביקורת שקראתי לימדה אותי על מאפייני הכתיבה של המבקרים/הכותבים, ובסופו של דבר קטלגתי 14 מאפיינים שונים. בהמשך גיליתי שכריסטופר נייט (Christopher Knight), מבקר ב"לוס אנג'לס טיימס" וחתן פרס פוליצר לשנת 2020, נהג בתחילת הקריירה שלו לנתח את כתיבתו של פיטר שלדהל (Peter Schejeldahl), המבקר האהוב עליו, ולפרק אותה למאפיינים כדי להבין את המתודות שלו (הגילוי הזה חיזק בדיעבד את ביטחוני במתודולוגיה שלי). הטבלה שלהלן מציגה את מאפייני הביקורת שזיהיתי במהלך קריאת הביקורות והמאמרים.
| מאפיינים אובייקטיביים (משקפים דיווח ישיר של מידע) | מאפיינים סובייקטיביים (משמשים ככלים להעשרת הביקורת) |
| תיאור: הביקורת מתארת את טבעה הקונקרטי של היצירה, כולל אופן ההצבה ועיצוב התערוכה. | הקשר תיאורטי: הביקורת משתמשת בתיאוריות ספרותיות, פילוסופיות או סוציולוגיות הנוגעות ליצירתה של האמנית. |
| ביוגרפיה: הביקורת מסבירה את הרקע של האמנית, כולל פרטים רלוונטיים מחייה הפרטיים ומההיסטוריה של יצירתה. | הקשר היסטורי: הביקורת סוקרת את ההתפתחות ההיסטורית של הסוגה האמנותית המדוברת, וזאת כדי להשוות את היצירה לאלו שבאו לפניה. |
| אזכור של ביקורות אחרות: הביקורת משתמשת בכתיבתם של מבקרים, אמנים או גלריסטים אחרים בנוגע לאמנית המדוברת או מקשרת בין יצירתם של אמנים אחרים ליצירתה של האמנית המדוברת. | אסוציאטיביות: המבקרת מציגה רעיונות המתקשרים ליצירה באמצעות מטאפורות ודימויים, וזאת כדי לחבר את הקוראים ליצירה דרך דימויים ומושגים מוכרים. |
| הקשר תרבותי: הביקורת מתארת אירועים פוליטיים, אקלימיים וסוציו־אקונומיים, תמורות טכנולוגיות והתרחשויות תרבותיות אחרות במהלך הקריירה של האמנית. | אזכורים ספרותיים: הביקורת מתייחסת ליצירות פרוזה ושירה המשיקות ליצירה. |
| נתונים טכניים: הביקורת מתארת את ההיבטים הטכניים של תהליך היצירה, כולל שיטת עבודה וחומרים. | פרשנות: הביקורת מפרשת את היצירה במנותק מדברים שאומרת האמנית. לעיתים נכללת כאן תגובתה האינטואיטיבית (פנומנולוגית) של המבקרת ליצירה או לתערוכה. |
| הערכה (חיובית): הביקורת מציגה את דעתה האישית החיובית של המבקרת על יצירתה של האמנית או על התערוכה. | |
| הערכה (שלילית): הביקורת מציגה את דעתה האישית השלילית של המבקרת על יצירתה של האמנית או על התערוכה. |
אני מבינה היטב שבחיים אין שום דבר "אובייקטיבי" באמת, ובכל זאת השתמשתי במונח הזה כאן כדי להבחין בין דיווח של עובדות לבין המאפיינים ה"סובייקטיביים" יותר של הכתיבה, כמו פרשנות, אסוציאציות (מטאפורות ודימויים), הערכות (חיוביות או שליליות), הצגת הקשר תיאורטי או היסטורי וכל שאר המאפיינים המוזכרים בטבלה. אף שכללתי את מאפיין ה"הערכה" ברשימה, "ביקורת" אינה חייבת להיות בהכרח חיובית או שלילית.
התגובה הרגשית האינטואיטיבית ליצירה נועדה להפיח חיים בכתיבה, ובמאמרים שניתחתי היא הופיעה בעיקר תחת המאפיינים של אסוציאטיביות ופרשנות, אבל אינה מופיעה בטבלה לעיל כמאפיין העומד בפני עצמו. מייקל מקטוויגן (Michael McTwigan) המחיש זאת בביקורת על תערוכה של לינדה בנגליס (Linda Benglis) בגלריית Cheim & Read בניו יורק. הוא מציג שם את תגובתו האינטואיטיבית לתערוכה, תחילה באופן תיאורי ואחר כך דרך הפרשנות והאסוציאציה: "הזיגוג מרוח במשיכות החושפות את מגע ידה של האמנית, בטפטופים גסים, בפסים דקים או בענני צבע שנראים כאילו רוססו באֵיירְבְּראש. הצורות עצמן ניצבות בתנוחות כמו בשיעור יוגה: רוכנות, מתכופפות, משתחוות, מתמתחות. בנגליס מצליחה לתאר בעדינות רבה את האפשרויות החושניות הגלומות בחומר רטוב" (McTwigan, 2014).
יש מבקרים רבים שכתיבתם משקפת את תחושות הבטן שלהם בנוגע ליצירה, ובהם ג'רי סולץ (Jerry Saltz), ג'ייסון פראגו (Jason Farago), גלן אדמסון (Glen Adamson) ופיטר שלדהל.
את אחת הפסקאות בפרק הראשון של התזה שלי פתחתי כך, "אמנות היא שפה של תקשורת חזותית, ולכן מי שכותב על אמנות יכול להעמיק את הדיון בה על ידי קישור בין יצירה לתיאוריה" (Henry 2020: 40). רק תשעה מבין מבקרי האמנות ושמונה מבין מבקרי הקרמיקה השתמשו בהקשר תיאורטי בכתיבתם. אנתוני מרינו (Anthony Merino), למשל, הקדיש 40 אחוז מביקורתו על אמני הקרמיקה הדנים ברנדייס ובינדסבול (Brandeis & Bindesbøll) לחיבור בין עבודתם של האמנים לבין התיאוריות שמישל פוקו (1984-1926) מציג בספרו "הארכיאולוגיה של הידע" (Archaeology of Knowledge), ובהן "עיקרון הנדירות" (Principle of Rarefactions). מרינו אינו מתרשם מהטענה שהשימוש בתיאוריה הוא אקדמי ומנותק ושולף את התיאוריה של פוקו מהשימוש המקורי שלה בתחום השפה ומקשר אותה לאובייקטים חזותיים. הוא מציג בבהירות את מחשבותיו (ואת התיאוריה של פוקו):
"כמו שפה, תמונה מתייחסת למשהו אחר. מבחינה תרבותית אפשר להגדיר גם מילים וגם אובייקטים לפי שני דברים: כוליות (totality) ונדירות (rarities). כוליות היא כמו פירמידה. היא מתחילה בקטגוריות רחבות ואט אט מצטמצמת לקטגוריות צרות מאוד. הכלב שלי הוא יצור אורגני. הכלב שלי הוא בעל חיים. הכלב שלי הוא כלב. הכלב שלי הוא לברדור. בראש הפירמידה נמצאות התכונות הייחודיות לישות המדוברת. וכאן נקבעת הנדירות" (41 :2016 ,Merino).
מרינו מראה שתיאוריה אינה חייבת להיות אזוטרית ויבשה בעיני הקורא. הוא משתמש בה כדי להעשיר את הביקורת שלו למען הקוראים ומוכיח בהצלחה שהקשר תיאורטי תורם רבות להעמקת השיח סביב יצירות אמנות.
עניין נוסף בתזה שלי שברצוני להזכיר כאן בקצרה הוא הצורך להקפיד על כתיבה בהירה. רוב הקוראים אינם קוראים ביקורות אמנות עם מילון ביד. משפטים מפותלים עלולים לתת לקוראים את התחושה שהם זקוקים לשביל של פירורי לחם כדי לחזור לנקודה המרכזית. גם למילים ארוכות עלולה להיות השפעה כזאת, אף על פי שקריאה היא תהליך של למידה ובהחלט יש מקום להרחיב את אוצר המילים של הקוראים. איני רוצה לכלות את זמני בקריאת מאמרים המשכיחים ממני את הנושא העיקרי שלהם. מבקרים שכותבים בביטחון עצמי ובמודעות עצמית – אך ללא עיסוק יתר בעצמם – מעניקים ליצירה חיוניות המעשירה את חוויית הקריאה. אם המבקר חריף מספיק כדי לחשוף את התזה של האמנית באמצעות כלים תיאוריים והרמנויטיקה, עליו להיות חריף מספיק גם כדי להסביר זאת בסגנון בהיר המושך את הקוראים.
המחקר שלי כלל גם קריאה בכתביהם של מבקרים המתארים את מצב הביקורת, מתאבלים על מותה או מסבירים מה היא אמורה להיות, החל בקלמנט גרינברג (Clement Greenberg) ובג'יימס אלקינס (James Elkins) וכלה בטרי בארט (Terry Barrett). הסכמתי עם אחדים וחלקתי על אחרים, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה הזאת:
יצירת אמנות היא תזה. כל החלטה שהאמנית מקבלת מאששת את התזה שלה. משימתה של המבקרת היא לגלות את התזה הזאת על ידי פירוש השפה החזותית שהיא משתמשת בה. אני סבורה שאת הגילוי הזה אפשר לחלוק עם הקוראים במגוון כלים, ובהם תיאור, שאלות ותשובות, פרשנות, קישורים אסוציאטיביים, הקשרים תיאורטיים והיסטוריים, הערכות איכותניות, וכן באמצעות הצגת הסברים ברורים ומובנים. כל אלה יקנו מסגרת ברורה לכתיבה של ביקורת האמנות, וכפועל יוצא ימשכו את הקהל הצמא לביקורות אלה.
מכיוון שלמדתי בחוג לספרות אנגלית, הנחתי שחברי הוועדה הבוחנים את עבודת הגמר שלי יבינו את המילה "תזה" במשמעותה הספרותית ולא במשמעות שנהוג להשתמש בה באמנות, ולכן הוספתי למילה את הערת השוליים הזאת:
"שימוש זה במילה 'תזה' חורג מהשימוש המקובל בה בדיסציפלינות הספרותיות המסורתיות. בהכשרה האמנותית המעשית בסטודיות, ובייחוד בהכשרות בתארים מתקדמים, התערוכה שהאמנית מציגה היא התזה שלה. פרטים חיצוניים, חומרים, תהליכים ותכונות צורניות שאינן הולמות את הקונספט הכללי של האמנית, מערערים את התזה שלה. כל עבודה ועבודה בתוך מסגרת היצירה הכללית של האמנית מייצגת את התזה שלה. וכשהאמנית כותבת על אודות התזה שלה, היא עושה זאת על ידי בחינה של יצירתה".
בסופו של דבר קראתי וניתחתי 96 ביקורות ומאמרים במחקר שלי, כולל 48 מתחום האמנות היפה ו־48 מתחום הקרמיקה. למרות חפיפות מסוימות, קראתי את כתביהם של 56 כותבות וכותבים, מבקרות ומבקרים (24 באמנות יפה ו-32 בקרמיקה), ובהם כאלה שכתבו על שני התחומים, כולל ג'נט קופלוס (Janet Koplos), קיי ויטני (Kay Whitney) מ"לוס אנג'לס טיימס", דונלד קאספיט (Donald Kuspit), אשטון קופר (Ashton Cooper), גלן אדמסון ואליזבת פולרטון (Elizabeth Fullerton). אחרי שהשלמתי את תהליך הקריאה והקטלוג, חישבתי את שיעור הופעתו של כל מאפיין במאמרים האלה והכנסתי את הנתונים המספריים לטבלאות נתונים. התוצאות הפתיעו אותי. כפי שאנחנו רואים בטבלה שלהלן, מצאתי הבדלים מעטים בלבד בין הכתיבה על קרמיקה לכתיבה על אמנות יפה.
שיעור ממוצע של כל מאפיין
| מאפיין | קרמיקה | אמנות יפה |
| מאפיין אובייקטיבי | ||
| תיאור | 26% | 26% |
| פרטים ביוגרפיים | 10% | 14% |
| ציטוט האמנ.ית | 4% | 4% |
| ציטוט מבקרים אחרים | 2% | 2% |
| אזכורים תרבותיים | 4% | 1% |
| טכני | 2% | 5% |
| מאפיין סובייקטיבי | ||
| הקשר תיאורטי | 2% | 2% |
| פרטים היסטוריים | 7% | 9% |
| אסוציאטיביות | 10% | 8% |
| אזכורים ספרותיים | 1% | 1% |
| פרשנות | 22% | 13% |
| אזכורים קולנועיים | 0% | 5% |
| הערכה – | 3% | 4% |
| הערכה + | 7% | 11% |
מאפיין
| מבקרי קרמיקה | מבקרי אמנות יפה | |||
| מאפיין | מספר המאמרים המשתמשים במאפיין זה | אחוז המאמרים המשתמשים במאפיין זה | מספר המאמרים המשתמשים במאפיין זה | אחוז המאמרים המשתמשים במאפיין זה |
| מאפיין אובייקטיבי | ||||
| תיאור | 48 | 100% | 47 | 98% |
| פרטים ביוגרפיים | 31 | 65% | 34 | 73% |
| ציטוט האמנ.ית | 22 | 46% | 25 | 52% |
| ציטוט מבקרים אחרים | 9 | 19% | 13 | 27% |
| אזכורים תרבותיים | 16 | 33% | 9 | 19% |
| טכני | 16 | 33% | 16 | 33% |
| מאפיין סובייקטיבי | ||||
| הקשר תיאורטי | 8 | 16% | 9 | 19% |
| פרטים היסטוריים | 36 | 75% | 36 | 75% |
| אסוציאטיביות | 40 | 83% | 38 | 79% |
| אזכורים ספרותיים | 7 | 15% | 8 | 17% |
| פרשנות | 47 | 98% | 44 | 92% |
| אזכורים קולנועיים | 1 | 2% | 4 | 8% |
| הערכה – | 17 | 35% | 18 | 37% |
| הערכה + | 37 | 77% | 43 | 90% |
מה שבכל זאת התברר, כצפוי, הוא שמספר הביקורות על קרמיקה קטן בהרבה ממספר הביקורות על אמנות היפה. כתב העת "AFTERFORUM" מפרסם כ־45 ביקורות בכל גיליון חודשי. אילו רציתי, יכולתי לגשת לכל המאמרים הנדרשים לי רק מכתב העת הזה (אלא שזה לא תאם את מטרות המחקר שלי). אבל גיליתי שמספר הביקורות על אמנות יפה שהתפרסם בשנתיים האחרונות בכתב העת שקול למספר הביקורות על קרמיקה שהתפרסם בו מאז 2010.
מסקנתי – פרט לצורך בהרחבת היקף הכתיבה האיכותית בתחום הקרמיקה – היא שכותבי הביקורת ה"טובים" ביותר מקדישים לפחות 50 אחוז מכתיבתם למאפיינים סובייקטיביים, כלומר מכניסים את עצמם, את חוויותיהם ואת הקוראים שלהם לתוך ניתוח היצירה המדוברת. קל יותר לתאר, לצטט את האמנית, לצטט אחרים, לספק מידע ביוגרפי וכן הלאה, מאשר לפרש, לנתח, להגיב, להעריך ולהעמיד מסגרת תיאורטית. ככל שהמבקרת מציגה לפני הקוראים ראיות רבות יותר בניסיון לחשוף את תכני יצירתה של האמנית, כך היא מספקת להם חוויית קריאה מעשירה יותר, וגם לראיות פנומנולוגיות (התגובה הרגשית ליצירה) יש תרומה חשובה לכך.
אז מה אפשר לעשות כדי להמשיך לפתח את הכתיבה בתחום הקרמיקה? הנה כמה הצעות:
- לכתוב בתדירות גבוהה יותר
- להציע סקירות לכתבי עת
- להגיש טקסטים למגוון רחב של כתבי עת, כולל כאלה שאינם מוקדשים אך ורק לקרמיקה
- לכתוב על חוויותיהם הפנומנולוגיות בתגובה ליצירה
ההגנה על התזה שלי נערכה בזום בשל מגפת הקורונה, ולכן יכולתי להזמין אליה חברים ומשפחה. 38 אנשים נכחו בה, ובהם גם אורחים מאירלנד, מבריטניה, מניו זילנד, מאוסטרליה וכמובן מארצות הברית שהשתתפו בה בשל העניין שלהם בשיח ביקורתי. ניהלנו דיון נלהב בחלק הפומבי של ההגנה, והנושא עורר רצון להמשיך בשיח הזה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כעת. אנחנו נפגשים במסגרת Critical Connections בזום למשך שעה פעם בחודש, מקשיבים להרצאת אורח של 30-20 דקות ולאחר מכן מנהלים דיון מרתק. ההקלטות של ההרצאות עולות ליוטיוב תחת הכותרת "Critical Connections in Ceramic and Craft". אנו מקווים להמשיך בשיחה הערה הזאת ולדון בדרכים שונות להעשרת והרחבת השיח הביקורתי בקרמיקה. מוזמנות ומוזמנים להצטרף.
מאנגלית: תומר בן אהרון
איליין אולפסון הנרי (Elaine Olafson Henry) – אוצרת, כותבת, עורכת ואמנית קרמיקה; ערכה בעבר את כתבי העת הבין-לאומיים "Ceramics: Art & Perception" ו-"Ceramics Technical"; בוגרת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת ויומינג (University of Wyoming), תואר שני באמנות מאוניברסיטת דרום אילינוי (Southern Illinois University) ותואר שני באנגלית מאוניברסיטת ויומינג; לימדה באוניברסיטת אמפוריה סטייט (Emporia State University) בשנים 2007-1996, שם שימשה כיושבת ראש המחלקה לאמנות בשנים 2007-2000; כיהנה כנשיאת המועצה הלאומית לחינוך לאמנויות הקרמיקה (NCECA) בשנים 2002-2004 וכנשיאת הארגון הבין-לאומי לעורכי כתבי עת לקרמיקה (ICMEA) בשנים 2016-2014.
מקורות:
Henry, Elaine Olafson, 2020. "Comparative Analyses of Contemporary Fine Art Criticism and Contemporary Ceramics Criticism,” University of Wyoming ProQuest Dissertations & Theses
McTwigan, Michael, 2014. "Lynda Benglis." Ceramic Review, 268, pp. 26
Merino, Anthony, 2016. "Idea and Execution – Peter Brandeis and Thorvald Bindesbøll". Interpreting Ceramics, 17, http://interpretingceramics.com/issue017/articles/07.htm
