חוה קאופמן, קיר קרמי בכנסת ישראל, באדיבות ארכיון הכנסת.
צילום: מיכאל עמר
חוה קאופמן, ציירת ואמנית קרמיקה יוצאת דופן בנוף המקומי, תמירה ובעלת חוש הומור מפותח, התמחתה ביצירת קירות קרמיים במבני ציבור ובמבנים פרטיים ויצרה שפה ייחודית משלה בקרמיקה הישראלית.
קאופמן, ילידת ארגנטינה, למדה אמנות פלסטית וקרמיקה באקדמיות בבואנוס איירס ובפריז, והתמחתה בשנות השישים של המאה העשרים בציורי קיר ב-The Académie de la Grande Chaumière, פריז, צרפת – בית ספר לאמנות שהכשיר אמנים צרפתיים חשובים רבים. בשנת 1955 היגרה לישראל.
הכשרתה הרחבה באמנות פלסטית השפיעה על יצירתה הקרמית בשני היבטים – האמנות האירופית המופשטת של המאה העשרים והשחרור של גוף היצירה שלה משאלות שהעסיקו אמניות קרמיקה רבות באותה תקופה כמו מהי מקומיות ומהי מהות החומר. היא יצרה פיסול קרמי, בייחוד דמויות נשיות, אך בשונה מאמני קרמיקה רבים התמקדה בעיקר בקירות קרמיים מונומנטליים – ציור מופשט וגיאומטרי בעיקרו וזיגוגים על אריחים ותבליטים בצבעים חיים שלא היו מקובלים בישראל באותה תקופה, כמו סגול, ירוק וצהוב.
במהלך שנות השישים והשבעים של המאה העשרים הייתה קאופמן אמנית קרמיקה מובילה ומוערכת. א. בן מאיר, כתב האמנות של עיתון "חרות" בשנות השישים, הציג אותה כ"פנים החדשות בציור". יונה פישר, כתב האמנות של עיתון "למרחב" באותה תקופה, ציטט קרמיקאית בכירה שקבעה כי קאופמן יוצרת על קרמיקה כציירת ולא כאמנית קרמיקה. רחל אנגל, כתבת האמנות של עיתון "מעריב" כתבה במקביל כי יצירתה של קאופמן בולטת בצבעוניותה ובמקוריותה.
גוף העבודה של קאופמן התאפיין בשילוב בין פיסול לתבליט, בין תלת-ממד למשטחים דו-ממדיים. היא יצרה יותר מעשרה קירות קרמיים ברחבי ישראל, שהבולטים שבהם הם קיר מונומנטלי שיצרה עבור כנסת ישראל (1966), קיר בספרייה באוניברסיטת בר אילן (1967 בשיתוף עם שרגא ווייל), תבליט גדול בבורסת היהלומים ברמת גן , קיר ביד לבנים בפתח תקווה וקיר ביד לבנים בכפר סבא (1971).
ד"ר שלומית באומן – חברת מערכת טקסטורה
