לפני שנתיים הגעתי לאמסטרדם, לתת הרצאה על אמנות ואקטיביזם במרכז תרבות שהיה פעם מוסך לקטרי רכבת. אחרי ההרצאה ניגשה אלי נסרין, סטודנטית איראנית מטהרן, קנתה ממני יומנה של מפגינה למרות שלא קוראת עברית, ביקשה הקדשה וצילום משותף. סיפרתי לה על מפגש שהיה לי בפריז, עם קבוצת נשים איראניות בבורקות. דיברנו על מרג׳אן סטראפי ופרספוליס, וקצת על איראן. עכשיו המדינות שלנו במלחמה. אתמול כתבתי לה:
סלאם נסרין,
כותב לך מהמקלט, בזמן שטילים עפים עלינו מאירן, וטילים ישראלים מתפוצצים אצלכם. יש בומים רחוקים ברקע, והיה גם אחד חזק יותר. פחד וטירוף בתל אביב וטהרן.
המלחמה המיותרת, המדממת הזאת, בין המדינות שלנו, היא חלום רע. הלואי שתיגמר, שיבואו ימים טובים יותר, שבהם נוכל לשבת יחד, לשתות תה עם נענע, לשוחח על מרג'אן סטראפי, ולצייר גלויות. אני אצייר פרסים חמודים משחקים מטקות, ואת תציירי קקטוסים בבגד ים מעשנים נרגילות, על רקע שמיים פתוחים, נטולי רקטות. אולי נחליף מתכונים. תגלי לי את המתכון הסודי של סבתא שלך, לסבזי פולו עם פטרוזיליה וחילבה מיובשת, ואני אלמד אותך להכין גפילטע עם גזר מנמנם לפי המתכון של סבתא שרה. תוכלי להכין גפילטע וקניידלך לחברים שלך בטהרן, זה בטוח יהיה להיט
נוכל לדבר על החיים עצמם. אני אספר לך על הבנות שלי, רותם ותמר. ואת תספרי על הבן הקטנטן שלך, ארמן. אני מצייר קומיקס בעיתון לילדים על גמל וצב והחברים שלהם, ואוכל להקריא לו כמה פרקים, אם תסכימי לתרגם. ככה נוכל לגשר על התהומות שנוצרו בין המדינות שלנו, לפחות אנחנו, להחזיר את הצבעים לעולם, לשתף פעולה.
נסרין יקרה, בואי ניצור משהו ביחד. אולי גלויה רקומה, יפה כמו שטיח פרסי. השלום לא יגיע מטילי שיהאב וכיפות ברזל, אלא מלבבות פתוחים, ומהיכולת שלנו לצחוק על עצמנו.
סיפרת שלמדת קליגרפיה פרסית, וזה יהיה נהדר אם תוכלי לכתוב כמה שורות, באחת הגלויות שציירתי. ויש לי רעיון איזו.
מקווה שהגלויה תמצא אותך בטוב למרות המצב המתסכל. יש הרבה כאב ואלימות סביבנו. הלוואי שיתחלפו לתקווה. שנוכל לצייר ביחד עתיד טוב יותר.
זאב שושקה אנגלמאיר – אמן, מאייר, אקטיביסט וצייר גלויות
