מד רדיוס משמש למדידת רדיוסים של חפצים באזורים שקשה להגיע אליהם או להעריך את מידתם בכל כלי מידה סטנדרטי אחר לצורך שרטוט או העתקת חלק. המספרים המוטבעים על גבי עלים דקים מפלדה מציינים את הרדיוס בקפיצות של חצאי או רבעי מילימטר. על גבי המד מוטבע טווח המידות – כאן 7-1 מ"מ. יש גם מדידים לטווחי מידות גדולים יותר.צד זה של המד מתוכנן עבור רדיוסים פנימיים.העלים שקצותיהם קעורים, משמשים למדידת רדיוסים חיצוניים. מצמידים בכל פעם עלה התואם בקירוב את הפינה שאותה רוצים למדוד, עד שמוצאים עלה שמתאים בדיוק לרדיוס (בודקים כנגד האור, וכאשר אין מעבר אור ברווח שבין המדיד לפינה הנמדדת, המידה נכונה).העלים עשויים מפלדה מחוסמת ומושחזת, בדומה לכלי מדידה אחרים, כדי לשמור על דיוק ועמידות המדיד לאורך שנים.בורג הידוק מאפשר לשחרר את הלחץ שעל חבילת העלים כולה, ולאחר בחירת העלה בעל הרדיוס הנכון הוא מאפשר להדק אותם חזרה ונותר בולט מחוץ ל"אולר".מד ההברגות דומה גם הוא לאולר ומשמש לזיהוי תבריגים קיימים לצורך העתקתם וכן לבקרה ולבדיקת דיוק של תבריגים המיוצרים במכונה – על פי רוב תבריגים שנוצרו בחריטה. המד מודד את פסיעת התבריג (פסיעה היא המרחק בין שן לשן של הבורג) ואת זווית הפרופיל (הזווית של שן התבריג). כאן משתמשים בעלים דמויי מסרק ומצמידים אותם כנגד התבריג עד למציאת מידת התבריג הנכונה.על גבי המד מצוין סטנדרט התבריג – המדיד שבתמונה משמש עבור תקן הברגה בריטי נפוץ בשם B.S.W (British Standard Whitworth) או בקיצור Whitworth, ולידו מצוינת הזווית של שן התבריג במעלות – כאן °55, לעיתים °60 או זוויות אחרות.בשונה ממד הרדיוס בדימוי העליון שמיועד לשימוש לפי השיטה המטרית (המדידה היא במילימטרים), המד הזה מודד באינצ'ים, והמידות כאן מצוינות כמספרים שלמים וכשברים (חלקי אינצ'ים). בארץ מקובלות שתי השיטות – אפשר למצוא בשימוש תבריגים גם במידות מטריות וגם באינצ'ים.איתי פוטש – מעצב תעשייתי, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון ובמחלקה להנדסת מכונות SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון.
