אפרת אייל, "מלכודות רשת" (פרט), 2023. צילום: האמנית
ערך
1. מה שנותר; עודף; שריד.
2. המספר שנותר בפעולת חילוק לאחר הורדת החלק שהתחלק בשלמותו.
ערך מוסף
השארית היא פועל יוצא של יצירת צורה. בכל פעם שאנחנו רוצים לנסח משהו, לעצב, לקבע משהו בעולם, לסמן גבול, מיד מסתפחת לה גם השארית, סרח עודף שקשה להיפטר ממנו.
היא פה, קיימת, אבל היא חסרת שם, חסרת תפקיד, ואין לה מקום משלה. להבדיל מפרגמנט, שהוא חלק מהשלם שהיה, השארית היא עודפות המבטאת פוטנציאל שלא התממש, כך שאף על פי שהשארית היא תוצאה של עודפות, בעיני היא דווקא מסמלת חסר.
בפסיכואנליזה יש התייחסות אל המועקה והסימפטום כאל שאריות של הנפש. לאקאן פיתח את המושג "אובייקט שארית" (אובייקט a) והתייחס אליו כאל "מה שנושר מהשפה כש'הסמלי חוצב בממשי'. זהו אובייקט שנושא עליו את הממשי שכל מסמן שהוא איננו יכול למַצות ואינו יכול לייצג". למשל, כשמנסים לספר על חוויה שעברנו אבל מרגישים שהמילים לא מצליחות להעביר אותה במלואה.
גם באמנות יש שארית. השארית היא מה שלא נכנס פנימה, מה שנותר מחוץ ליצירה הספציפית: חומרים פיזיים שלא נמצא להם מקום, או חומרים נפשיים שאינם ניתנים לביטוי. חוסר היכולת להשלים עם המוגבלות הזו היא שמניעה את היוצר להמשיך ליצור מתוך תקווה אשלייתית שיום אחד הוא יוכל לומר הכול, ודבר לא ייוותר בחוץ.
שארית תמיד מעלה את השאלה מה לעזאזל לעשות איתה.
המקום היחיד שאליו היא יכולה לחזור הוא "האחד הגדול": אחדות החומר, ממשות העולם, שמדי פעם, באמצעות האמנות, אנחנו מצליחים לפעור בה חור ולהסתכל דרכו על עצמנו ועל העולם, כמו אליס במחילת הארנב.
אפרת אייל – אמנית ומטפלת באמנות, בוגרת הפקולטה לביולוגיה באוניברסיטה העברית, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל וכן של התוכנית להכשרת מטפלים במכללה האקדמית תל-חי בתחום הטיפול באמנות.
