מירה שדות, שתי קערות, מתוך התערוכה "נשיקה מהתנור", גלריה בית בנימיני, תל אביב, עבודת אבניים ועיבוד ידני.
ערך
החלקים השונים של הכלים הקרמיים קרויים על שם אברי גוף שונים. השפה, מלשון שְׂפָתַיִם, היא הסיומת, החלק הפעור של האובייקט השימושי או האמנותי.
לשפה, המסמנת את הקצה של הכלי או של האובייקט, יש חשיבות רבה: היא הגבול הדק בין המסה שלו לעולם ובין היש והאין. שפת הכלי (או האובייקט) מוסרת לנו מידע רב שאפשר להחמיץ בקלות: היא מספרת לנו אם הכלי או האובייקט הוא דק או עבה, גס או מעודן, מסודר או פרוע. לעיתים השפה מודגשת ומקושטת ולעיתים היא פשוטה ונקייה. המקום המדויק הזה של סיום הכלי הוא גשמי ורוחני כאחד, והוא מגדיר את המהות כולה.
ערך מוסף
אחת ההגדרות של מילון מילוג למילה "שפה" היא "מערכת סימנים מוסכמים המשמשת כאמצעי תקשורת". בהקשר של עיצוב או אמנות יש גם שפה חזותית, שפה סגנונית, שפה עיצובית וכדומה. האם השפה (במובן של הסיומת או הקצה של הכלי) היא גם שפה (במובן של סימני תקשורת מוסכמים)? נראה שכן. השפה (הסיומת) מקפלת בתוכה סימנים חזותיים, היסטוריים, סגנוניים ועיצוביים, ובכך היא סוג של שפה (סימנים מוסכמים). שפה יכולה גם למרוד, להימתח, להתפתח ולפרוץ גבולות. לפיכך שפה היא חומר, וחומר הוא שפה. הם מזינים זה את זה ומפגישים בין חומר למושג, לקונספט.
שלומית באומן – חברת מערכת טקסטורה
