על פי החתימה על התחתית, הספל הוא מתוצרת בית המלאכה החלוצי "כד וספל", שהוקם בשנת 1934 בראשון לציון. "כד וספל" היה פרי יוזמתן של חוה סמואל ופאולה אהרונסון שהשפיעו רבות על זירת הקרמיקה ביישוב היהודי, במיוחד באופן שבו מיזגו בטבעיות בין המטען התרבותי הארץ-ישראלי לערכים מודרניסטיים. "מרתף ראשון", השם שמתנוסס על ראש הספל, היה מוסד צבעוני שבלט בסצנה הקולינרית התל אביבית משלהי שנות השלושים ועד שנות השישים. המקום עוצב והתנהל כפונדק ציד, והיו בו תפריט אירופי וקירות שעוטרו בשעוני קוקייה ובראשי צבי מפוחלצים. הוא שכן בבית קלייזר המפואר ברחוב אלנבי 11 וסיפק לבאי המקום משב רוח אוסטרי, לא רחוק מחוף הים התיכון.מוסכמות השפה מאפשרות לרוב להבחין בנקל בין ספלים לבין כוסות, אך מתברר שיש גם יוצאי דופן. כלי זה, לדוגמה, עשוי להיחשב לספל מכיוון שהוא עשוי קרמיקה ויש לו ידית, אבל הוא יכול גם להיחשב לכוס מכיוון שהוא מיועד לבירה, שהיא שתייה קרה.מנקודת מבט עכשווית קשה לפעמים לדמיין שמשהו ישן נחשב פעם לחידוש. בראשית פעילותה של חוה סמואל בארץ ישראל, טשטוש הגבולות בין אמנות לאומנות לא היה מובן מאליו כפי שהוא כיום. השילוב שהציעה בין פונקציונליות, דימויים פיגורטיביים ומקורות השראה ארכיאולוגיים – שילוב שבא לידי ביטוי גם בספל הזה – תרם להרחבת שפת הקראפט המקומית ולהתגבשותה.המידה החשובה ביותר של כלי שתייה היא הנפח ולא מידותיו החיצוניות. ספל זה מכיל בנוחות כ-330 מ"ל של בירה, מה שמכונה בימינו "שליש".את טביעת היד של חוה סמואל אפשר לזהות במשיכות המכחול, אך עבודת האובניים בבית המלאכה נעשתה על ידי נשים שונות לאורך השנים, ולספל זה אין תיארוך מדויק. לשם ההוגנות נציין שיצירת הספל נעשתה כנראה על ידי פאולה אהרונסון או מירה ליבס או הדסה אופנבך. בעלי חיים רבים עיטרו את תוצרי "כד וספל" – ציפורים, דגים, יעלים, תרנגולים, כבשים ועוד. ציוריה של סמואל נעשו ביד חופשית, ולעיתים קרובות שאבו השראה מעיטורים שעל גבי כלים ארכיאולוגיים. גם הסגנון של הציור על ספל זה נראה קדום, אך לא ידוע אם הוא מסתמך על עיטור ארכיאולוגי קיים.משיכה ודחייה – אלו שני הכוחות שפועלים על אספנים כשהם נתקלים בכלי ייחודי אך שבור. הכוחות הללו משפיעים על מידת האטרקטיביות, על התמחור ועל סיכוייו של החפץ למצוא בית. הספל הזה נדד לא מעט בין פלטפורמות מכירה שונות בלי שיגלו בו עניין, ולכן משמח במיוחד להחזיר לו בפרסום זה מעט מהביטחון העצמי שלו.עבודות מוזמנות של אנשי קראפט מוּכּרים מעלות כמה סוגיות הראויות לתשומת לב: הבנה כי זהו פרי דיאלוג מפרה בין עסקים מתחומים שונים, בחינת התפר בין שפתם האישית של היוצרים לבין המענה לצורכי הלקוח, והתהייה אם הפרויקט נעשה מתוך עניין אמיתי או בשל אילוצי פרנסה.ייצור של סדרות מצומצמות ומותאמות אישית מתאפשר בעיקר בבתי מלאכה קטנים וגמישים הנשענים על עבודת יד ופיתוח טכנולוגיות חדשות. בקדרות מכנים תופעה זו בשם "קדרות סטודיו" (studio pottery), שֵם השאול ממסורת שהתפתחה בקדרות הבריטית שלאחר המהפכה התעשייתית. אפשר לראות ב"כד וספל" נציג של המסורת הזאת, אך רצוי לבחון זאת בהתאם להקשרים המקומיים. חשוב לציין שבתי המלאכה הקטנים הללו, כחלופה לייצור ההמוני, העשירו בעבר וממשיכים להעשיר גם כיום את התרבות המקומית.דימוי: חוה סמואל, שנות ה-50-40 לערך, חומר קרמי, קדרות. צילום: שי בן אפרים
עידן פרידמן – חבר מערכת טקסטורה
