יריד הקרמיקה הבין-לאומי בבריסל, שנפתח לראשונה בינואר 2024 מסייע להעלות את קרנו של המדיום בשדה האמנות העולמי. בשונה מירידי קרמיקה אחרים הוא בולט במיוחד בזכות גודלו, ההתמקדות במדיום הקרמיקה העכשווית הבין-לאומית והחשיפה הנרחבת שהוא מאפשר. השנה השתתפו בו יותר מ-60 גלריות ו-200 אמנים מרחבי העולם, והוא משך אליו 17,000 מבקרים בחמשת ימי הפעילות במתחם האירועים והתרבות Tour&Taxis שבמרכז העיר בריסל.
בשיטוט בחללי התערוכה בלטו במיוחד עבודות בסגנון "הקרמיקה המרושלת" (sloppy ceramics) וה-hyper pots שהפכו לפופולריים בעשור האחרון. סגנונות אלה מתאפיינים בצבעוניות עזה, בטקסטורות עשירות ובזיגוגים מבעבעים, נוזליים וסמיכים. "החפצים האלה נותנים לאנשים מה שהם רוצים, ועוד קצת", כתב האוצר, הסופר וההיסטוריון גלן אדמסון במאמרו "Rise of the Hyper Pot". לדבריו אובייקטים בקרמיקה העכשווית בסגנונות האלה מאתגרים רעיונות מסורתיים על חפצי קרמיקה ומעוררים מחשבה תוך שהם מעניקים חוויה חדשה לצופה. בטקסטים שלו הוא מתייחס לחיבור בין מסורת, מלאכה עכשווית והעידן הדיגיטלי.
את המושג "קרמיקה מרושלת" הוא מתאר כסגנון שבו אמנים, לאו דווקא מהמסורת הקרמית, מתמקדים באסתטיקה של החומר הקרמי הלא מלוטש – עבודות שנראות לא מוקפדות ושמשדרות תחושת גולמיות חזקה. המושג "Hyper pots" מאפיין סגנון נועז ותיאטרלי ושפה חזותית חדשה שהיא גם חומרית וגם מותאמת לעולם הדיגיטלי. האמנים לא רק בעלי הבנה מעמיקה בטכנולוגיה של החומר ולא רק יוצרים חפצים יפים, אלא מתאימים אותם למציאות שבה הערך הוויזואלי-דיגיטלי חשוב לא פחות, והעבודות עשויות היטב וגם מצטלמות נהדר.
המגמה הזאת נשארת רלוונטית ופופולרית גם כיום משום שהיא מאפשרת לאמנים מרחב יצירתי חופשי שבו הם יכולים לשחק עם צורה, עם צבע ועם טקסטורה בדרך לא שגרתית ולא מסורתית באמצעות חקירה, שבירת גבולות ויצירה של משהו חדש ולא צפוי.
אחד החללים הפופולרים והיפים בתערוכה היה של גלריית פולס (puls) הבלגית שהציגה שולחן עמוס אובייקטים מסקרנים, בעיקר העבודות הצבעוניות של מקסוול מוסטארדו (Maxwell Mustardo). מוסטארדו, אמן אמריקאי החי בניו יורק, יוצר כלים/פסלים עגלגלים בצבעים תוססים וחוקר ומפתח זיגוגים בעלי פני שטח מפתיעים. מוסטארדו מתחיל ליצור את הכלי בצורה מסורתית בעבודת יד או על האובניים, ולאחר הזיגוג והשריפה הוא מרסס או מבריש שכבות צבעוניות של גומי pvc מוקצף על פני השטח ומחמם את הגומי כדי שיידבק ויתקבע היטב על המשטח הקרמי. לעיתים הוא מוסיף שכבות רבות של pvc כדי ליצור טקסטורה עבה וקשה. כשצפיתי לראשונה בפסלים שלו הבחנתי מיד שאלה אינם זיגוגים קרמיים – יש להם מראה סינתטי ויבש, וככל הידוע לי עדיין לא קיימים זיגוגים קרמיים בצבעים זרחניים כאלה. הכלים שמתקבלים הם בעלי מראה מתעתע. מוסטארדו יוצר בהם אפקט ויזואלי הנע בין הקרמי לפלסטי בגוונים מהפנטים ודרמטיים.
רוב העבודות ביריד אינן מתמקדות בהיבטים פונקציונליים אלא בתחושות וברגשות שהן מעוררות. זוהי סביבת מחקר וסביבת עבודה המדגישות את הנטייה הטבעית והפיזית של החומר והזיגוגים לנזול, להינתך ולטפטף. יש כאן חיפוש אחר גבולות החומר, ועבודות רבות הן של קרמיקאים מנוסים שמתמצאים בתהליכים הקרמיים ומתוך כך חורגים מהמוסכמות ומחפשים את הבלתי צפוי ואת ההפתעות שנוצרות בתהליך.
תנועה אורגנית ושינוי צורני של החומר הם מוטיבים מרכזיים בעבודתה של אמנית הקרמיקה הבלגית אן מארי לורס (AnneMarie Laureys). עבודותיה נראות כאילו קרסו או עוצבו מחדש. היא מתחילה בצורות קערה עגולות וסימטריות ואז מבצעת מניפולציות על החומר בעודו רך. לורס חוקרת- כיצד החומר מגיב לאינטראקציות עימו- היא מותחת, מקפלת ולוחצת את החומר ויוצרת פסלים שנראים בעיצומו של תהליך שינוי והתפתחות ומדגישים את האיכות הטבעית, הגמישה והעדינה של החומר.
נובוהיטו נישיגווארה (Nobuhito Nishigawara), אמן יליד יפן שמתגורר בארצות הברית, הציג בתערוכה חמישה אובייקטים דמויי סלעים סדוקים במראה לא מעובד ועליהם טיפות נוזלות מוזהבות היוצרות ניגודיות מעניינת, שילוב בין אורגני למלאכותי. בעבודותיו הוא בוחן מתחים אישיים ומתחים בין התרבות היפנית לתרבות האמריקאית, ומשלב טכניקות יפניות מסורתיות עם עכשוויות. נישיגווארה מרכיב ומפרק את זיכרונותיו מיפן תוך עבודה סביב רגשותיו. הוא יוצר בעזרת חומר, סלעים וזכוכית – חומרים שיכולים להפוך ממוצק לנוזל. הדואליות, הגמישות והיכולת להשתנות משקפים את זהותו ואת חוויותיו כמהגר. בעבודותיו יש תחושה של שינוי והתפרקות; האם הוא מסמן את רגע ההיסדקות וההתפרקות בחומר ובתהליכים הפנימיים בחברה ובתרבות?
אנדרס אנזה (Andres Anza) המקסיקני הציג ביריד כמה פסלי חומר אמורפיים וקוצניים. הפסלים מכוסים באלפי קוצים שיצר בעבודה עמלנית מדיטטיבית. עבודותיו האורגניות, השואבות השראה מהמסורת המקסיקנית שלו, מזכירות צורות מהמדבר ומהים, והן צבעוניות, בעלות מרקם עשיר ומוקפדות.
בעבודותיו אנזה מתייחס לשימור קראפט – העבודה הידנית הקשה/סיזיפית בבניית הפסלים היא הדרך שלו להביע הערכה וכבוד לתהליכי מלאכה המצריכים מחויבות ומיומנות. פסליו פוטוגניים מאוד ומתכתבים עם הקרמיקה העכשווית.
מורטן קליטגורד (Morten klitgaard), אמן זכוכית דני, הציג בתערוכה כמה אובייקטים שנראים במבט ראשון כמו קרמיקה ולא כמו זכוכית בשל פני השטח הגסים שלהם. קליטגורד גדל באזור החוף של צפון דנמרק, המאופיין ברוחות עזות ובנופים גולמיים ופראיים, והטבע הסוער הזה משתקף בעבודותיו, שהן בעלות אסתטיקה אורגנית של סלעים או פני שטח של פלנטות רחוקות. הזכוכית המתקבלת אינה שקופה – היא כהה, אטומה ומחוספסת ועליה נזילות סמיכות דמויות לבה או מכתשים. הטקסטורות האלה מתקבלות בזכות תחמוצות, אפר ופיגמנטים מתכתיים שקליטגורד מוסיף לזכוכית, ואלה מגיבים, משנים את פני השטח של החומר ולעיתים מבקעים אותו ומעניקים לו מראה שחוק ומיושן. עבודותיו מזכירות לנו את הכוחות הפראיים של הטבע ואת היופי שבבלתי צפוי.
עוד יוצר שחוקר את גבולות החומר הוא בֶּנוּאָה פּוּפּלָאר (Benoît Pouplard) – אמן צרפתי שבחלל התערוכה שלו הוצבו כמה עבודות מרתקות בצבעי סלדון תכלכל מהפנט. עבודותיו עוסקות בשינויי האקלים בהשראת נופי הקוטב הצפוני והקרחונים ובוחנות את השפעת האדם על הסביבה, והוא ידוע בגישה הניסיונית שלו לקרמיקה: במהלך השריפה האובייקטים משנים צורה, מתעוותים, נסדקים, מתנפצים ומתבקעים בצורה יפהפייה. פופלאר מכנה את התהליך הזה "כוריאוגרפיה של כאוס קרחוני" ("Choreography of Glacial Chaos") ומתאר אותו כמעין ריקוד שמרחפת מעליו תמיד סכנת התנפצות. עבודותיו הן כמו שפה המבטאת את מהות הכאוס ואת חוסר השליטה אל מול עוצמת הטבע.
העבודות בתערוכה מבטאות שחרור שליטה וחיבור לחוויה גולמית, במיוחד על רקע החיים בעידן הדיגיטלי. משטחי החומר המבעבעים, הסדוקים והנוזלים הם אנטיתזה למסכי המחשב הסטטיים והנקיים. הבחירה לאבד שליטה ולאפשר לחומר להוביל את התהליך מתכתבת עם החיים המטורפים והלא יציבים בימינו, עם כל אי הוודאות והשינויים המהירים המלווים אותנו.
עבודות רבות בתערוכה הן דרמטיות בצורניות, בצבעים ובטכניקה שלהן ומציגות אלמנטים של אנרגיה וסערה. הן משקפות את הדרמה הפנימית של האמן ואת הדרמה הקולקטיבית בעולם ומגיבות למציאות המורכבת שבה אנו חיים; אסונות, אקלים קיצוני, אירועים פוליטיים, אירועי טרור, אי וודאות ושינויים מהירים באים לידי ביטוי בעבודות הללו, והן מדגימות כיצד האמנות העכשווית מפרשת את האתגרים של זמננו. התכה, שריפה, זליגה, בעבוע, סדקים ושבירה אינם רק מונחים טכניים, אלא חוויות אנושיות שכולנו חווים בקנה מידה אישי או קבוצתי, והחומר הקרמי מהדהד ומשקף אותן.
קסם יהב – מעצבת קרמיקה, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, בוגרת "סטודיו ראשון" 2005 של בית בנימיני. בעלת סטודיו עצמאי לעיצוב קרמי, מאמנת אישית עם התמחות ביוצרים ויוצרות ועוסקת בתרפיה בחומר. חיה ויוצרת באמסטרדם, הולנד.
