דורית פרוביזור, מעצבת תעשייתית היוצרת בחומר קרמי, פיתחה בשנים האחרונות שפה חזותית וחומרית המזוהה איתה. בבסיס עבודתה קיים החומר בצורה הגולמית שלו, והיא מפעילה אותו תוך שמירה על מתח בין תהליכים מובנים ונשלטים לתהליכים אינטואיטיביים ומפתיעים. הצורניות של האובייקטים שהיא יוצרת היא בסיסית ונקייה, ופני השטח מרובדים ועשירים בכתמים ובטקסטורות שלעיתים נדמה שנלקחו מפיסת קרקע או מסלע מדברי. הקולקציה הראשונה של האובייקטים שיצרה לפני כשלוש שנים בלבד נרכשה במהירות הבזק, ומאז עבודת הסטודיו שלה התרחבה לשיתופי פעולה רבים ומגוונים. כיום היא מציגה תערוכה בגלריה בבית הראשונים שבעמק חפר, שם היא מתארחת בשנה האחרונה בתוכנית שהות אמן. גילוי נאות, לפני שנים הייתי מרצה שלה בשנה א' בקורס יסודות העיצוב במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT – מכון טכנולוגי חולון, וכיום היא מלמדת איתי כבר ארבע שנים את אותו הקורס.
הבסיס לעבודת הסטודיו שלך הוא אדמה, וממנה את מחלצת מניפה רחבה של יישומים שהולכת ומשתכללת עם הזמן. כיצד התחיל החיבור שלך עם האדמה ומהי הדרך שהיא עוברת עד לאובייקט הסופי שאת יוצרת?
"החיבור שלי לאדמה התחיל בשנה ב' ללימודי עיצוב תעשייתי, בקורס קרמיקה בהנחיית שלומית באומן. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי לחומר, וכבר אז הרגשתי שאני יכולה לבלות שעות בחברתו. כמה שנים לאחר מכן, עם סיום הלימודים והתחלת עבודה חדשה בסטודיו לעיצוב תעשייתי, הבנתי שאני רוצה לחזור לחומר.
השילוב בין עבודה אינטנסיבית לכמה שעות שבועיות של עיסוק בחומר הרגיש לי מדויק, וכך זה התחיל: שלוש שעות בשבוע בחוג קרמיקה הפכו במשך שלוש שנים לעיסוק שוטף ומעמיק בחומר. כיום העבודה שלי בסטודיו משלבת בין חומר תעשייתי, אדמה מקומית והחיבור הייחודי שנוצר ביניהם. בעוד שהחומר התעשייתי, שמקורו בחומרים מינרליים טבעיים מהקרקע, עובר עיבוד משמעותי כדי להפוך לאחיד ולמותאם לצרכים תעשייתיים, האדמה המקומית היא זמינה יותר אבל לא צפויה ולעיתים פחות עמידה. לכן בתהליך העבודה שלי עם אדמה מקומית, החומר התעשייתי הלבן המיובא משמש תמיד כבסיס יציב.
בעבודה עם חומר תעשייתי אני יוצרת את הגוונים בעצמי, תוך ערבוב ידני של חומר לבן, טרקוטה ואפור במינונים שונים. בעוד שהפרקטיקה הרווחת היום מתמקדת בזיגוגים צבעוניים שמניבים תוצאות מופלאות אך לעיתים גם פחת ושיברונות לב, אני בוחרת להתמקד בשימור הצבעים הטבעיים של החומר. בעיני, לחומר יש פלטת גוונים מרתקת ואין צורך לכסות אותו. תהליך העבודה שלי מתחיל בחומר בצבע אחיד שמשמש כבסיס. אליו אני מוסיפה נקודות צבע בצורה אקראית בעזרת חומרים קרמיים שונים, מערבבת ולשה אותם ליצירת מקשה צבעונית מלאה באופי. הגוונים שאני יוצרת ניתנים לשחזור, אך הקומפוזיציה הצבעונית בכל כלי היא חד פעמית ואינה חוזרת על עצמה. העבודה שלי משלבת בין תכנון וסדר – כמו שקילת הגוונים ויצירתם בדיוק – לבין חופש היצירה שמגיע בשלב הלישה ורידוד החומר, כשכתמי הצבע מתפשטים על גבי המשטח באופן טבעי. אני יוצרת את האובייקטים באמצעות מערוך לרידוד החומר למשטח ושימוש בתבניות לחיצה או גלילי קרטון.
באיזה שלב נכנסה האדמה הגולמית לתהליך והתווספה לחומר הקרמי בעבודה בסטודיו?
העבודה שלי עם אדמה מקומית החלה לפני שנתיים כשנחשפתי לחשבון האינסטגרם של קירסטי ואן נורט (Kirstie van noort), מעצבת וחוקרת חומרים מהולנד. השתתפתי בסדנת זום שלה ליצירת צבעים מאדמה, שבה התבקשנו לאסוף אדמה מקומית. מתוך זיכרון ילדות של איסוף חול צבעוני בבקבוקי זכוכית, בחרתי לנסוע למכתש רמון. זו הייתה הפעם הראשונה שבה עסקתי בליקוט, עיבוד אדמה והפקת פיגמנטים. גיליתי שגם מסוג אדמה אחד אפשר להפיק מגוון רחב של גוונים – בדומה לשיטת העבודה שלי.
התוצרים מהסדנה מוצגים כיום במוזיאון העיצוב חולון בתערוכה "צבע" באוצרות ליאורה רוזין ויובל סער. הכלים שרכשתי בסדנה הובילו למחקר צבעוני רחב יותר, שביצעתי במסגרת תוכנית שהות אמן של בית הראשונים בעמק חפר. המחקר ותוצאותיו מוצגים כעת בתערוכת יחיד שלי בשם "עבודת אדמה".
בינואר האחרון השתתפתי גם בקורס של אלון גורפיל, מומחה בקדרות קדומה, בנייה ופיסול בבוץ. בקורס התמקדתי ביצירת חומר מאדמה מקומית, מה שהוביל אותי לחקור את המחצבה הנטושה בבנימינה, מקום שהוא מרחק הליכה מבית הורי שבו גדלתי ובו ביקרתי פעמים רבות בילדותי. מדובר במקום מנותק מהסביבה שמקיפה אותו. המחצבה הפסיקה לפעול בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת ומאז החל הטבע לשגשג בה. החיות חזרו למקום, והצמחייה התאוששה. קיימים בה סוגי קרקע עשירים ומגוונים, וזאת הייתה הזדמנות טובה עבורי ליישם במרחב הזה את מה שלמדתי בקורס. בשבוע העיצוב האחרון בירושלים הצגתי את תוצאות המחקר על שולחן שכלל מיפוי וליקוט מהמחצבה, חומר מקומי שיצרתי ופלטת צבעים ייחודית למקום.
פיתחת שפה המבוססת על צורות בסיסיות של אובייקטים שמקפלות בתוכן שכבות ודקויות של צבע וכתמיות מורכבת. האם המתח בין ניקיון צורני למורכבות מכוון?
המתח הזה נוצר באופן טבעי משיטת העבודה והעדפותי האישיות. השיטה שבה אני עובדת מבוססת על רידוד במערוך ליצירת משטח ומאפשרת לי ליצור שפה ויזואלית כתמית שנוצרת מערבוב חומרים קרמיים שונים. התהליך הזה מייצר שפה צורנית מובחנת, עם צורות שאינן מדויקות לחלוטין ופרטי חיבור גלויים. עבודה באובניים או ביציקות חומר נוזלי הייתה מביאה לתוצאה שונה לחלוטין.
ברמה האישית, אני מעדיפה ניקיון צורני שמאפשר למחקר הצבעוני לבלוט ולא מאפיל עליו, לרוב באמצעות צורות פשוטות שעומדות במבחן הזמן. בעבודה השוטפת בסטודיו, מול לקוחות וקולגות, נוצרת לעיתים מורכבות צורנית רבה יותר. האיזון בין צורה לצבע הוא חלק מאופן היצירה שלי ומשתנה בהתאם להקשר ולתהליך המשותף.
ואולי ההשכלה שלך בעיצוב תעשייתי, העבודה בתחום ולאחר מכן המעבר לעבודה בקראפט ידני, תוך שמירה על שילוב עם טכניקות תעשייתיות, הם המפתח להבנת המתח בין הצורניות הנקייה של האובייקטים לבין פני השטח המורכבים מניואנסים רבים. תוכלי לספר כיצד הרקע בעיצוב תעשייתי משתלב בתהליך היצירה שלך כיום והאם משהו מהניסיון בתחום השפיע על הקשר שלך עם לקוחות ושיתופי פעולה שהיית חלק מהם?
ההשכלה שלי בעיצוב תעשייתי היא חלק מהותי בעשייה שלי היום ומהאופן שבו אני חושבת ומתבוננת על העולם. הרקע והניסיון בעיצוב משתלבים כמעט בכל שלב בתהליך העבודה שלי – משלב המחקר, פיתוח הקונספט והמחשבה על אופן ההצגה ללקוחות (יכולת שהתחדדה מאוד במהלך העבודה בסטודיו לעיצוב), ועד לשלב התכנון והחשיבה על תהליכי הייצור.
כלים כמו חיתוך לייזר לשבלונות, שימוש בתוכנות תלת-ממד להדפסות ויצירת תבניות, עבודה עם בעלי מקצוע כמו חרטים בעץ ובמתכת, לחצנים, ואפילו ניפוח זכוכית – לכל אלה נחשפתי כבר בזמן הלימודים. הרקע הזה מעניק לי גמישות ומאפשר לי להיות ורסטילית מאוד בעבודה שלי.
בסטודיו אני מפתחת קולקציות מותאמות לחללים פרטיים ומסחריים. במקביל אני עובדת מול מעצבות פנים, חברות סטארט-אפ וגורמים נוספים, מה שמאפשר לי ליצור פרויקטים מותאמים למקום, לרצון ולצרכים של כל לקוח ספציפי. הפרויקטים מגוונים וכוללים בין השאר יצירת כפתורי קרמיקה לבעלת חנות בגדים בתל אביב, עיצוב מזוזות לבית מלון בערבה, עיצוב כלי שולחן חג ועיצוב וייצור גופי תאורה. בנוסף לכך אני מפתחת קולקציות עצמאיות המשקפות את השפה האישית שלי בעיצוב. כך למשל, הקולקציה הראשונה שלי, שכללה שלושה סטים לאירוח ולפנאי, נמכרת כיום ב-Six Senses בשחרות, ובמקביל, הכוסות מתוך הקולקציה הזו, עם התאמות ייעודיות של נפח, הפכו לחלק מבית קפה בתל אביב.
השילוב הזה בין עיצוב תעשייתי לקראפט ידני מאפשר לי לגשת לכל פרויקט עם ראייה רחבה וגמישות יצירתית. הניסיון בתחום תרם לי רבות בניהול זמנים, בהבנה מעמיקה של תהליכי יצירה ובעבודה מקצועית ואפקטיבית מול לקוחות.
אין ספק שהצלחתה של הקולקציה הראשונה שלך ובעקבותיה פרויקטים רבים שהתפתחו, מקורה הוא קודם כול ביופיים ובייחודם של האובייקטים. עם זאת, במקביל לעבודה על הקולקציה, עשית לא מעט עבודת הכנה לתשתית שיווקית שכללה בין היתר בניית אתר, אפיון הסטודיו וחשיבה על חשיפה עתידית ברשתות החברתיות. ואכן, בשנים האחרונות ניכר שאת משקיעה מאוד בדרך שבה את משתפת בתהליכי היצירה שלך ובתוצרים. תוכלי לספר מעט על הגישה שלך לשיווק ולדיאלוג עם לקוחות או שותפים פוטנציאלים? כיצד אופיינו הדברים בתחילת הדרך ומה למדת מאז?
אני מאוד מאמינה בליווי מקצועי, ובמהלך הדרך נעזרתי בשלוש יועצות עסקיות, שלכל אחת מהן היה תפקיד משמעותי בשלב שבו הייתי. הראשונה, סמדר לוי שואף, עזרה לי לבנות את היסודות של השפה האישית והחזותית ושל הנוכחות שלי ברשתות. בזכותה הבנתי כמה כוח יש לשיתוף באינסטגרם, ליצירת קשרים ולתיעוד מאחורי הקלעים. היא עודדה אותי להתחיל לשתף בסטורי, דבר שהיה חדש לי בהתחלה, ולאט לאט מצאתי את הקול שלי שם. אני מאוד נהנית לשתף תהליכי עבודה – פיתוח גוונים, יצירת קונספטים, וכמובן גם את האובייקט המוגמר. אני שמה לב שמעט משתפים בתהליכים עצמם, ואני חושבת שזה מה שגורם לאנשים להתחבר אלי – השיתוף נותן להם הצצה פנימה וערך מוסף, אבל בעיקר מאפשר להם לראות את עצמם במה שאני יוצרת. החיבור הזה, בסופו של דבר, הוא מה שמוביל ללקוחות חוזרים ולפרויקטים שונים. בהמשך הדרך, בעזרת ג'ואן שדה, למדתי איך לפנות ללקוחות פוטנציאליים כמו אדריכלים ומעצבות פנים, לקבוע פגישות היכרות, לשתף אותם בקולקציות ובגוונים ולהשתמש בקשרים האלה כדי להרחיב את טווח העבודה שלי. טלי לבינגר, המלווה העסקית השלישית, עזרה לי לדייק את התמחור שלי ולחשוב איך לבנות קולקציות שמבטאות את הדרך שאליה אני מכוונת. אני מוצאת שהשילוב בין עבודת שיווק שמבוססת על תיווך אותנטי של התהליך לבין המלצות מפה לאוזן הוא מה שמניע את היצירה שלי קדימה. אני לא מרגישה שאני עושה שיווק בשפה שאני חשופה אליה ברשתות, אלא פשוט משתפת בדרך שלי בתקווה שהדברים יעוררו עניין באנשים. החיבור האישי שנוצר עם לקוחות, לצד האפשרות לשלב תהליכי עבודה ושפה ייחודית, יצרו עבורי לא רק הזדמנויות חדשות, אלא גם בסיס יציב לעבודה שמתפתחת כל הזמן.
בשנה האחרונה את מתארחת בתוכנית שהות אמן בבית הראשונים בביתן אהרון. כחלק מהשהייה במקום יצרת פרויקט בדיאלוג עם הקהילה המקומית, ואת התוצרים אפשר לראות בתערוכה המוצגת בגלריה במתחם. כיוצרת שרוב הזמן היא עצמאית בסטודיו, כיצד חווית את התהליך בשיתוף הקהילה? מה היו שלבי הפרויקט שאת תוצריו אפשר לראות בחלל?
בית הראשונים, שעמד נטוש במשך שנים, נפתח ביולי 2023 כמרכז תרבות ואמנות ביוזמת המועצה האזורית עמק חפר ובניהול חברת רן וולף. המקום פועל במודל ייחודי המשלב את הקהילה בתהליך ההקמה ומציע סדנאות, תערוכות ותוכנית שהות אמן לאמנים ומעצבים לחקר אמנותי בסביבה המקומית.
כשחיפשתי חלל עבודה בעמק חפר, נזכרתי בקול קורא של בית הראשונים ונפגשתי עם עדי שפיגל, מנהלת המקום. ההצעה שהגשתי הושפעה מהידע שרכשתי על יצירת צבע מאדמה דרך קירסטי ואן נורט ומהעבודה של Atelier NL – סטודיו הולנדי שחוקר חומרים, תהליכי ייצור מסורתיים וקיימות. נחשפתי אליהם בזכות אחת ההרצאות שלך, תומר. לשמחתי התקבלתי, והתחלתי לחקור את האדמה המקומית.
בשלב הראשון פרסמנו קול קורא לקהילה המקומית לאיסוף דגימות אדמה. נענו ילדים ומבוגרים, שתרמו סיפורים על המקומות שבהם אספו את הדגימות. בסך הכול נאספו 30 דגימות. בשלב השני כל דגימה עברה עיבוד ויושמה בשישה אופנים שונים בשילוב חומר לבן. מתוך 180 הגוונים שהתקבלו, בחרתי פלטת צבעים מייצגת של עמק חפר. בליווי אוצרותי של עדי שפיגל, תכננתי את חלל התערוכה, את המיקום של כל פריט ואת אופן הצגתו. היה לי חשוב להציג את השלבים השונים בתהליך העבודה ולתת הרבה מקום לטסטים החומריים. בעיקר רציתי לעורר פליאה בקרב המבקרים שנחשפים לעושר ולריבוי הגוונים שאפשר לחלץ מהאדמה שעליה הם דורכים במקום שבו הם חיים.
התערוכה מציגה את העושר הצבעוני של האדמה המקומית וכוללת דגימות לפני ואחרי עיבוד, מפה עם מיקומי הדגימות ושמות המשתתפים, פלטת צבעים לכל אזור וקטע וידיאו קצר שמתעד את התהליך. בנוסף לכך יצרתי סדרת גלויות המציגות את הפלטה הצבעונית של יישובי העמק.
לפני כשמונה חודשים עברתי מיפו לעמק, וכיום אני מתגוררת בכפר ויתקין הקרוב לבית הראשונים. מדובר במעבר חד אחרי שנים בעיר. במרכז הייתי מוקפת בחברים, בקולגות ובבעלי מקצוע, ולמרות שאני כמובן שומרת על קשר, המעבר הוא הזדמנות עבורי להרחיב את המעגלים. לכן מעבר לפיתוח הפרקטיקה והמחקר החומרי והצבעוני, העבודה עם הקהילה העמיקו את החיבור שלי לסביבה החדשה. השיתוף שלהם בתהליך העניק לפרויקט ממד משמעותי יותר וגרם לי להרגיש חלק בלתי נפרד מהמקום. התערוכה מזמינה את המבקרים לעצור, להתבונן מחדש באדמה שסביבנו ולהעריך את העושר שהיא מציעה. הפרויקט לא היה מתאפשר ללא המסגרת התומכת והמאפשרת של בית הראשונים וקהילת עמק חפר, שתרמה לו מהידע, מהזמן ומהלב שלה.
"עבודת אדמה" | דורית פרוביזור, בית הראשונים, עמק חפר
ליווי אוצרותי: עדי שפיגל
נעילה: 4 בינואר 2025
תומר ספיר – אמן רב-תחומי. מרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים וב-HIT – מכון טכנולוגי חולון. היה אוצר שותף בביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2023 במוזיאון ארץ ישראל. אוצר שותף באוסף הקבוע החדש של בית חנקין שייפתח במהלך 2025.
