האם יש עדיין מקום לייצור קרמיקה בעולמנו כיום? השאלה הזאת מופיעה בטקסט הפותח את תערוכת הקרמיקה "Sustainable Ceramics #1- Recycled, Repaired, Reactivated" (קרמיקה בת קיימא #1- ממוחזרת, מתוקנת, מחודשת) במוזיאון הקרמיקה פרינססהוף (Keramiek Museum Princessehof) שבליאוורדן (Leeuwarden), שעה וחצי מצפון מזרח לאמסטרדם.
זוהי התערוכה הראשונה בטרילוגיה העוסקת בנושא קיימות וקרמיקה. ד"ר וונדי ג'רס (Dr. Wendy Gers) אוצרת התערוכה, כותבת בטקסט הפותח על הדילמה המרכזית בעולם הקרמיקה כיום. החומר הקרמי אמנם נכרה מן הטבע, אינו מזהם ואיננו מתפרק, אבל הוא אינו בר קיימא, בעיקר בשל תהליך השריפה בטמפרטורות גבוהות שצורך אנרגיה רבה ותורם לפליטת פחמן דו-חמצני (CO2). תהליכים אלו, שתחילתם במהפכה התעשייתית, אחראיים לטביעת רגל אקולוגית הולכת וגדלה, והפליטות מתעצמות עם הגידול באוכלוסייה ובתעשייה.
היבטים נוספים של בעיית הקיימות בתחום הקרמיקה הם מיצוי חומרי הגלם והמינרלים המשמשים ליצירת הקרמיקה, הפסולת שהתעשייה הזאת מייצרת, הקושי למחזר אותה והשימוש בחומרים רעילים המזיקים לסביבה.
בביקורי במוזיאון צפיתי בעבודות של אמנים עכשוויים המחפשים פתרון יצירתי לעתיד מקיים יותר בתחום הקרמיקה. בעבודתם הם ניסו להביא נקודת מבט ביקורתית באמצעות מחזור, תיקון ומחדוש קרמיקה קיימת שכבר עברה שריפה. התערוכה בוחנת חומרים חדשים ודרכי ייצור, מבקרת את תרבות הצריכה ומדגישה את הצורך לתעדף קיימות ולחשוב מחדש על היחסים שלנו עם כדור הארץ.
בהקשר של צריכה וייצור תעשייתי אבקש להציע נקודת מבט נוספת על התערוכה ולבחון אותה דרך אסטרטגיית ה-R (המכונה גם מודל וסולם ה-R), העוסקת בשלבים השונים של שימוש במשאבים וניהול פסולת בכלכלה המעגלית, רעיון שהתפתח כחלק מהמודעות הגוברת לנושא הקיימות ומהשיח עליו בשנים האחרונות.
"Take, Make, Dispose" (להפיק, לייצר, לזרוק) הוא המודל הליניארי של הייצור ששלט מאז המהפכה התעשייתית ומתאר את מחזור החיים של מוצרים החל בשלב חומרי הגלם וכלה בסוף חייו של המוצר. הגישה הזאת, המכונה לעיתים קרובות "מהעריסה לקבר", מתעלמת מהצטברות הפסולת ודלדול המשאבים לאורך זמן.
בשנות ה-70 הוצג המושג "Reduce, Reuse, Recycle" (3R's, לצמצם, לעשות שימוש חוזר, למחזר) כחלק מהתנועה לאיכות הסביבה, תוך התמקדות בניהול פסולת במסגרת המודל הליניארי, ובתחילת שנות ה-2000 התבסס מודל הכלכלה המעגלית על הרעיון הזה. זהו שינוי קונספטואלי מניהול פסולת למניעתה תוך הדגשת שימור חומרים בצורה מעגלית ושימוש חוזר בהם כדי למזער פסולת ולשמור על משאבי כדור הארץ.
המונח "מעריסה לעריסה" נטבע במקור על ידי וולטר ר' סטהל (Walter R. Stahel) בשנות ה-70, ובשנת 2002 הוצג המושג בספר "Cradle to Cradle: Remaking the Way We Make Things" מאת הכימאי מיכאל בראונגרט והאדריכל ויליאם מ'קדונו (Michael Braungart and William McDonough, 2002). הספר הציג גישה פורצת דרך ופרספקטיבה חדשה שהרחיבה את רעיונותיו של סטהל בהשוואה למודל "מהעריסה לקבר", כזאת המדגישה את החשיבות של עיצוב מוצרים ומערכות שיכולים להתחדש ולעבוד כמו מערכות אקולוגיות טבעיות, שבהן שום דבר לא נזרק והופך לפסולת. במוצרים שפותחו אפשר לעשות שימוש חוזר או למחזר, בדיוק כפי שהטבע הופך פסולת למשאבים כדי לקיים חיים.
ג'קלין קרמר (Jacqueline Cramer), פרופסורית ליזמות בת קיימא ושרה הולנדית לשעבר לאיכות הסביבה לקחה את מודל שלושת עקרונות ה-R והרחיבה אותו למודל "עשרת ה-R). אפשר גם לקשור את אסטרטגיית ה-R לאלן מקארתור (Ellen MacArthur) הבריטית, ימאית בעברה שפיתחה את רעיון הכלכלה המעגלית ועוסקת כיום בקידום פתרונות כלכליים וסביבתיים להפחתת הנזק הסביבתי במסגרת הארגון שהקימה.
בהולנד, מקום מגורי, נושא הכלכלה המעגלית הוא חלק חשוב בשיח הציבורי, וראיתי כיצד הוא מחלחל לתעשיות ולתחומים שונים כמו בנייה, תחבורה ואופנה. תעשיית הקרמיקה מתקשה לעיתים להשתלב בשיח הזה ונשארת מאחור בהשוואה לתעשיות אחרות בכל הקשור לאימוץ עקרונות הכלכלה המעגלית. רבים בתחום הקרמיקה רואים עצמם כחלק מתעשייה ירוקה בזכות שימוש בחומרים ירוקים כגון חרסית, אך הרושם הזה מוטעה ומסתיר אתגרים רבים. מה שעניין אותי בהיבט הזה הוא הצעד הבא שמביאה אסטרטגיה כזו: לא רק פתרון לחומר לאחר השימוש בו אלא שינוי תפיסתי, חשיבה מחדש על הדרך שבה אנחנו מייצרים וצורכים קרמיקה וסירוב לקבל את התהליכים הקיימים כפי שהם. כיצד אפשר להתאים את עקרונות הכלכלה המעגלית לתעשייה המסורתית הזאת?
אסטרטגית ה-R רלוונטית וחשובה בהקשר של קרמיקה משום שהיא מציגה קו מנחה לדירוג הדרכים השונות לצמצם צריכה ושימוש משאבים תוך עידוד שיטות של קיימות. הסולם על פי קרן אלן מקארתור מכיל עשרה שלבים (R0-R9) לפי סדר חשיבות יורד. השלב הראשון הוא שלב הסירוב, כלומר הימנעות ממוצרים ומחומרים מיותרים או שאינם בני קיימא. השלב השני הוא שלב החשיבה מחדש שמתייחס להטלת ספק בשימוש במודלים עיצוביים קיימים במטרה למצוא חלופות טובות ומקיימות יותר. השלב השלישי הוא שלב ההפחתה, כלומר צמצום הצריכה והפקת הפסולת. השלב הרביעי הוא שלב השימוש חוזר שמשמעותו הארכת חיי מוצר על ידי שימוש חוזר בו לאותה מטרה או מטרה אחרת. השלב החמישי הוא תיקון מוצרים במקום לזרוק אותם כשהם מתקלקלים. השלב השישי הוא שיפוץ, כלומר שיקום מוצרים ישנים לשימוש עתידי. השלב השביעי הוא ייצור מחדש, כלומר שימוש בחלקים ממוצרים משומשים כדי לייצר מוצרים חדשים. השלב השמיני הוא שינוי ייעוד, כלומר מתן שימוש חדש למוצר, שונה מהמטרה המקורית שלו. השלב התשיעי הוא מחזור והוא מתייחס לעיבוד חומרים משומשים כדי לייצר מהם מוצרים חדשים. השלב האחרון הוא שלב השחזור, כלומר חילוץ חומרים או אנרגיה מועילים מפסולת שאי אפשר למחזר.
האסטרטגיה הזאת מאתגרת את הלך הרוח המסורתי השולט בתעשיות רבות ומעודדת גישה פרואקטיבית לקיימות. ככלי לחינוך של קיימות היא מציבה את הפעולות סירוב והפחתה בראש הסולם, ובעולם הקרמיקה המשמעות היא בחירה בפתרונות שמצמצמים את השימוש בחומרים שמזיקים לסביבה כבר בשלבים הראשונים.
בהקשר הזה אפשר להתבונן בעבודתה של ניקול כריסיאקו (Nicole Chrysikou) העוסקת בייצור קרמיקה בדרך חדשה באמצעות ביוטכנולוגיה וללא צורך בשריפה. בעבודתה "בק-טרה" (BacTerra) היא מחפשת דרך חלופית לשריפות בטמפרטורות גבוהות עתירות אנרגיה באמצעות שימוש באורגניזמים חיים כמו חיידקים בתהליך שנקרא ביו מינרליזציה. בתהליך זה האורגניזמים מייצרים מינרלים ותצורות מוצקות, כמו קונכיות או עצמות. לאחר שעשתה ניסוי ראשון בביתה בגידול חיידקים שהניב קרמיקה לא אטומה, נעזרה כריסיאקו במדענים כדי לחקות תהליכים אלה בתנאי מעבדה וליצור קרמיקה אטומה ללא צורך בשריפה. בתערוכה היא מציגה כמה טסטים קטנים של חומר ושלושה כלים – שניים שלמים, וכלי אחד המצוי בתהליך היווצרות ומוצג בתוך מים הדרושים לחיקוי הסביבה הטבעית לגידול החיידקים. ממבט קרוב יש לחומר איכות מעט שונה מהחומר שאנחנו מכירים. הוא מזכיר את הקרמיקה, אבל הוא חולי במרקם ובגוון, מנצנץ ונראה קדום כמו כלי שנחפר או נמצא באדמה. הרעיון של ייצור כלים ללא שריפה הוא מאתגר, והעבודה מדגימה כיצד אפשר לאמץ חדשנות ומחשבה רעננה על תהליכים מסורתיים ואולי בכלל מרחיבה את ההגדרה של מהי קרמיקה.
אם אין באפשרותנו לסרב להשתמש בחומרים ובתהליכים שאינם מיטיבים עם כדור הארץ או לצמצם את השימוש בהם אנחנו יכולים לעבור לשלבים הבאים בסולם ערכי הקיימות: שימוש מחדש ושינוי ייעוד (מִחדוש, Upcycle). במקום לזרוק פסולת או מוצר אפשר למצוא דרך להשתמש בו ובכך להעניק לו ייעוד חדש. דוגמה לכך היא העבודה "שריד" (Vestige) של אליקס ארטו (Alix Arto).
ארטו מציג סדרה של אגרטלים עשויים מלבני בנייה ישנות שהוא מחפה בזיגוג ושורף שוב. בטיול בגבעות של מרסיי בצרפת, עיר שיש בה שפע של מרבצי חומר ולכן גם פסולת בנייה רבה של לבנים, הבחין ארטו בהרבה לבנים ישנות ושבורות בעלות צורות מעניינות. בהשראת הלבנים שבגבעות מרסיי ומתוך תפיסת הקיימות העומדת בבסיס עבודתו הפך ארטו פסולת בניין שהושלכה בצד הדרך למשהו בעל ערך. הצורות השבורות והאקראיות העשויות חומר טרקוטה גס יוצרות עבודה פואטית ועדינה, ובאמצעותה מאיר ארטו זרקור על הסביבה שלנו ועל האפשרויות היצירתיות לעשות שימוש חדש במוצרים תוך צמצום הפסולת ושימוש במשאבים קיימים.
עוד עבודה שעוסקת בשימוש מחדש היא עבודת הפסיפס "ספיישל צ'יפס" ("Patatje Speciaal") של תלמה בואטנג (Thelma Boateng). בואטנג, שנולדה בגאנה וחיה בהולנד, יצרה משברי קרמיקה מנת צ'יפס עם מיונז ורוטב סאטה בכלי פלסטיק, מנה אייקונית הולנדית בתרבות המזון המהיר. בעבודה הזאת נוצר משחק מעניין של ניגודים – פלסטיק מול קרמיקה, שברים ופסולת מול עמידות וקיימות – ובאמצעותו היא בוחנת נושאים של צריכה ופסולת. יש כאן שימוש מחדש בקרמיקה שבורה וגם חשיבה מחדש המעלה למודעות את מורכבות הייצור של מאכלים פשוטים כביכול ואת השפעת הצריכה והפסולת על כדור הארץ.
פעולת המחזור אמנם ממוקמת בתחתית הסולם של אסטרטגיית ה-R, אולם בכל זאת מדובר בפעולה חשובה כיוון שהיא תורמת לצמצום הפסולת והאנרגיה. דוגמה לכך בתערוכה אפשר לראות בעבודה של אוליביה בריסאנו (Olivia Barisano) "לעומת" ("Versus"). בריסאנו יוצרת כלים חדשים מחפצי פורצלן משומשים שהיא אוספת בשווקי פשפשים בסוף היום וכותשת ידנית לגרגירים קטנים ליצירת חומר גלם חדש, והפסלונים והכלים הישנים מחברים אותה לזיכרונות מבית סבתה הסיציליאנית. בתערוכה היא מציגה שלושה אובייקטים דמויי כלים גדולים, מאסיביים וסדוקים, ועל מסך מתחלפות התמונות של האובייקטים השלמים. כיוון שכתשה את הפורצלן לחלקים זעירים ולא לאבקה, נוצר חומר גרגירי שאפשר לראות עליו סימנים של זיגוגים ועיטורים קטנים כתזכורת לגלגול הקודם שלו. נוצר ניגוד מעניין בין העדינות הפורצלנית לגסות ולעובי החומר, בין חוזק לשבריריות. בריסאנו מחוללת טרנספורמציה בחומר, ופרט לקונספט המעניין של חומר חדש שנושא עימו זיכרונות מן העבר יש כאן, התנסות, הצעה למחזר כלי פורצלן ישנים ושבורים שאחרת היו נזרקים, ומחשבה על מחזורי חיים של אובייקטים.
1. שורה
2. שורה שנייה
עבודתה "קרמיקה לשימור" ("Conserving Ceramics") מציגה שרה האוורד (Sara Howard) חמש כוסות זהות המזוגגות בחומרים קרמיים שונים: אבץ, בדיל, נחושת, קובלט וחומרי פסולת קרמית. היא מתחקה אחר מקורות המינרלים הנדירים האלה, ובוחנת כיצד כרייתם משפיעה על הסביבה והחברה. בתערוכה היא מסדרת אותן לפי קטגוריות המתייחסות לדרגות הסיכון להכחדת מינים שונים, כפי שקבע IUCN*, האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע. ההשוואה בין מינרלים נדירים שמשתמשים בהם בתעשיית הקרמיקה לבין מינים נכחדים בטבע מעלה מודעות להשפעה של תעשיות שונות על הסביבה ולצורך בשימור משאבים טבעיים. חציבת המינרלים האלה, שהביקוש להם עולה בתעשיית הרכבים החשמליים, מסבה נזק סביבתי וחברתי חמור ומשפיעה על האקולוגיה המקומית.
האוורד מזמינה את הציבור לחשוב מחדש על קרמיקה בהקשר של קיימות: התעשייה הזאת, שנחשבת לא פעם לחלופה ירוקה לפלסטיק, כורה חומרים נדירים עד כדי הכחדתם. האוורד מציעה הסתכלות ביקורתית על התהליכים ועל ההשלכות שלהם, מבקשת לחשוב על חלופות אפשריות ותוהה אם אפשר לוותר על שימוש במינרלים נדירים. מה יקרה בעתיד כשאלה ייעלמו מן העולם?
בעבודה נוספת של האוורד שמוצגת בתערוכה, "קרמיקה מחזורית" ("Circular Ceramics"), היא מציגה קולקציה של כלי שולחן מקרמיקה שעשויים מ-75% ועד 100% חומרי פסולת וזיגוג ומכילים 35% פסולת זכוכית ואבן תעשייתית.
בשיטת העבודה "קרמיקה מחזורית" מציעה האוורד דרכים מעשיות למחזר חומרי פסולת של תעשיות שונות (כגון פסולת זכוכית ואבן תעשייתית) ולהשתמש בהם לצורך הפקת חומרי גלם ליצירת גופי חומר וזיגוגים. היא מקדמת גישה סימביוטית בתעשיית הקרמיקה על ידי שימוש מחדש בחומרים ובפסולת תעשייתית, תוך צמצום השימוש במשאבים נכחדים. פרט לחשיבה מחדש וסירוב היא מתייחסת גם לשימוש חוזר ומנכיחה את מחויבותה לקיימות בייצור קרמיקה.
כאמני ומעצבי קרמיקה אנחנו נדרשים לחשוב מחדש על דפוסי ההתנהגות שלנו ולאמץ גישה ביקורתית ושינוי בהרגלי היצירה שלנו. עלינו ליצור מוצרים וחומרים שממשיכים את מחזורם במעגל אין-סופי של התחדשות. הרעיון הזה אמנם עדיין לא מיושם באופן נרחב בתעשיית הקרמיקה, אבל עצם קיומו יכול לחולל שינוי תודעתי, שהוא השלב הראשון בתהליך שינוי מעשי כולל. תהליך זה יכול להיטיב עם יצירת הקרמיקה והתעשייה בכללותה ולעודד פיתוח של רעיונות יצירתיים ודרכים אלטרנטיביות לייצור ופיתוח של חומרים חדשים תוך צמצום ההשפעה שלהם על הסביבה. שינוי בהלך הרוח אמנם דורש אימוץ שיטות חדשות ומאתגרות, אבל הוא יכול להוביל לשינוי מהותי בדרך שבה אנחנו מתייחסים לקיימות, ואין ספק שיצרנים גדולים וקטנים יכולים לתרום לשינוי הזה.
"Sustainable Ceramics #1 Recycled, Repaired, Reactivated", Keramiek Museum Princessehof, Leeuwarden
אוצרת: Dr. Wendy Gers
בהשתתפות:
Kerstin Abraham, Alix, Olivia Barisano, Thelma Boateng, Jie, Nicole Chrysikou, Sara Howard, Katrine Køster Holst, Neha Kudchadkar, Cleo Mussi, Benedetta Pompili,Caroline Slotte ,Bart Vernooij.
דימויים מהתערוכה באדיבות Collection of Princessehof National Museum of Ceramics, Leeuwarden.
קסם יהב – מעצבת קרמיקה, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, בוגרת "סטודיו ראשון" 2005 של בית בנימיני. בעלת סטודיו עצמאי לעיצוב קרמי, מאמנת אישית עם התמחות ביוצרים ויוצרות ועוסקת בתרפיה בחומר. חיה ויוצרת באמסטרדם, הולנד.
מקורות:
Braungart, Michael, McDonough, William 2012. Cradle to cradle : remaking the way we make things. New York: North Point Press
Cramer, Jacqueline 2022. "Ten Guiding Principles for Building a Circular Economy". KIDV. https://tinyurl.com/nva43cas
