2026
בחודש פברואר, ימים ספורים לפני פתיחת מבצע "שאגת הארי", ביקרתי בתערוכתו של רענן חרל"פ "מצבי שמיעה", שהוצגה בגלריה השיתופית "נולובז" בדרום תל אביב (ליווי אוצרותי: גליה גור זאב). על רקע המציאות המטלטלת בימים שלאחר מכן המשיכו עבודותיו מלאות החמלה והרגישות לחומר ולסביבה ללוות אותי ושימשו מעין תזכורת לכך שיש עוד שפיות בעולם; שיש מקור לנחמה. עכשיו, כשהרוחות נרגעו מעט, נכתב הטקסט.
חרל"פ (נ.1957) הוא מהאמנים המוכרים בשדה המקומי והציג בעבר בתערוכות רבות – במוזיאון הרצליה לאמנות, במוזיאון פתח-תקווה לאמנות, בסדנאות האמנים בתל אביב ועוד. הוא מוכר בזכות הפיסול המתוחכם שלו בעץ ממוחזר, ותחת ידיו מתלכדים קורות וקרשי בניין פשוטים שנאספו מהרחוב לכדי מבנים גיאומטריים מורכבים היוצרים תעתועים ויזואליים של תפיסות עומק ופרספקטיבה – מה שנראה מפוסל מגוש עץ מלא וכבד הוא למעשה מבנה קליפתי וקל, ומה שנראה כמבנה עמוק הוא למעשה דימוי שטוח.
בתערוכה זו חרל"פ נוגע לראשונה באופן ישיר וחשוף בנושא אישי-ביוגרפי: לקות שמיעה שהוא נושא מילדותו וניתוח שתל שבלול שעבר לאחרונה ושבזכותו חזרה אליו. באמצעות קורות העץ הגולמיות והמחוספסות הוא יוצר מרחב רעוע, חמקמק ורווי פערים. אותה משחקיות מתעתעת המוכרת מעבודותיו הקודמות מהדהדת הפעם את ניסיונותיו התמידיים לפענח את המרחב. העבודות משקפות מציאות כפולה: מחד גיסא עולם מעורער וחסר ומאידך גיסא סביבה שלמה ומלאה להפליא בדרכה שלה שהוא יוצר באמצעות החומר.
כמה מהעבודות נוגעות ישירות בחוויות ובדימויים של לקות שמיעה, ואילו אחרות מתייחסות אליה דרך מורכבות רב-שכבתית פיזית ומטפורית של החומר עצמו, כזו שאין בה הפרדה בין פנים וחוץ, כשם שאנשים עם לקות שמיעה מתקשים לזהות את המקום שבו נגמר הצליל ומתחיל הדמיון .כך, למשל, על קיר גדול מוצג אובייקט תלוי משולב סאונד שיצר יחד עם האמן רועי רגב, המתפקד כמעין עמדת האזנה או בדיקת שמיעה.
העבודה מורכבת משני קונוסים שבסיסם הרחב ניצב זה מול זה. במפתח בין שניהם נוצר מרווח שהוא עמדת האזנה מסתורית. העבודה כולה בנויה מקורות עץ צרות וארוכות, והקווים הישרים של הקורות יוצרים תנועה ויזואלית – כמו שביל או חיצים שמכוונים את הצופה להיכנס אל עמדת ההאזנה. הרמקולים שתולים בעומק הקודקודים, וככל שהצורה הולכת ומתחדדת, כך גם החושך בקצוות מעמיק. במרחק מאוזני המאזין הצלילים המופקים הם עמומים ומרוחקים ונשמעים כמו קולות בסדנת עבודה או במרחב עירוני-תעשייתי. תחושת ההחמצה הקולית שמבקשים האמנים ליצור היא גם פיזית – הצלילים מתפזרים מתוך הצורות החוצה ואיתם גם נעלמת הציפייה לקליטה ממוקדת של הסאונד.
עוד בחלל סדרת עבודות שטוחות התלויות בניצב לקיר – מעין משטחים המזכירים אוזניים זקורות. את מרכזם הוא שייף ודיקק עד להיווצרות משטחים דקיקים, כמו עור תוף בפנים האוזן, שיש בהם חורים וקצוות משוננים וחדים. מתוך פני השטח שלהם עולות רמיזות של דימוי פנים כהבלחה עמומה בלבד. פעולת הליטוש האינטנסיבית יוצרת מתח ממשי; היא חושפת את חיבורי פיסות העץ המודבקות שמרכיבות את שטח האובייקט וממשיכות להחזיק בכל זאת כיחידה אחת על אף הדקיקות השברירית. אותו ניסיון לשמור על שטח הפנים מבלי לשבור אותו הוא כמו אותו מאמץ קלוש של עור תוף פגום לקלוט את גלי קול.
כל עבודה בתערוכה היא אירוע פיסולי מסקרן המזמין מבט פעיל-חוקר ולעיתים כמעט אובססיבי אחר תהליכי ההתהוות: ריבוי חיתוכים, זוויות הדבקה, מישורים ושכבות. את רוב העבודות חרל"פ מרכיב מפיסות עץ רבות, יחידות קטנות שמתמזגות יחד כמו קן של ציפור למפגשים צורניים הנדמים טבעיים.
הפוטנציאל הסיבי-קוצני של החומר – בין במצבו המשומש שנאסף מהשטח, ובין בצורתו העולה תוך כדי עבודה – נשמר וכמו מאומץ בחמלה אל חיקה של העבודה. הוא אינו מסתיר פגמים, אלא מארגן אותם ומעניק להם מקום בתוך מערכת סדורה, קשובה ואכפתית. העץ המשומש צבוע בלכלוך הזמן; לכה ישנה, פיח, שומן ולחות מצטברים בחומר החי והסופג הזה ומשנים את פניו. האמן רותם את האיכויות האלה כמו צייר או גרפיקאי המתאר נפח בדו ממד – הגוונים הכהים הם כתמים הנחוצים ליצירת אשליה של צל, והגילוף, שהוא תהליך של חשיפת "עור חדש", שכבה בהירה וטרייה, יוצר אשליה של אור. כך מתווספת לאשליית העומק הנפחית שכבה נוספת של הטעיה.
אחת הצורות החוזרות בתערוכה, המשמשת מרכיב מרכזי במילון הצורני של חרל"פ, היא צורה מכילה: קערה, קונוס, צילינדר סגור וכדומה. בכמה מעבודות הקיר הוא בונה ממשטחים זוויתיים מישורים הנדמים תלת-ממדיים ומלאים, ובנקודות המפגש ביניהם נראות צורות עמוקות כקערות החפורות בחומר, אך אלה הן קליפות בלבד, והצופה חווה תעתוע בלתי צפוי. כפי שחרל"פ בונה מן הפרטים, כך הצופה מפרק ומנסה להרכיב מחדש ולשחזר בעיני רוחו את פעולת היצירה ואת ההיגיון הפנימי שמניע אותה.
גישתו הפיסולית-חומרית מזכירה את התפיסה הפיסולית-קדרית בחומר הקרמי. כמו קדר, חרל"פ מקדיש תשומת לב מיוחדת לשפה – הנקודה שבה מישור אחד נגמר ואחר מתחיל: למרות החיתוך הגס שהוא עושה בחומר, למכלול הצורני של הפסלים שלו יש גימור עגלגל, מעין סיומת מרוככת וידידותית. גם יחסו לחומר מזכיר עבודה של קדר מיומן: הוא יודע להקשיב לו ולהתערב במידתיות וללא כפייה, באופן שמאפשר לאותנטיות של החומר לבוא לידי ביטוי. כך, למשל, הוא משאיר חודים גסים ומשוננים של עץ או סממנים מגלגול חיים אחר – מסמרים, סיכות, שריטות. כמו כן הוא מסיר שכבות חומר בדרכים שונות ובכך חושף שלל איכויות יפות של פני שטח – כיווני סיבים, עיניים, גוונים וטקסטורות. לעיתים הוא אף משאיר מרווחים בין חתיכות העץ, כך שהאוויר עצמו משמש כחומר פיסולי פעיל שמגדיר נפח ונותן תחושה אוורירית ונשימה לאובייקט.
בתערוכה "מצבי שמיעה" חלל הגלריה מוגדר כמרחב פועם ודינמי המגייס את כל חושיו של הצופה ומזמין אותו לחוות את המסע של חרל"פ בדרך להשבת השמיעה. הוא מתרגם את החוויות שלו לאובייקטים באמצעות הפחת חיים בחומר משומש והופך את לקות השמיעה לכוח המניע מהלכי יצירה וחקירה אישית.
"מצבי שמיעה" | רענן חרל"פ, גלריה "נולובז", תל אביב
ליווי אוצרותי: גליה גור זאב
התערוכה ננעלה ב-22 בפברואר 2026
נועה צ'רניחובסקי – חברת מערכת טקסטורה
